בהשתתפות אדם רוזנטל, מוטלה רפלד ודור רומנו

ברוכים הבאים לחלק הרביעי של דירוג נבחרות מחלקות הנוער. והפעם: מקומות 5-1.

איך מתבצע הדירוג?

* הדירוג למעשה מתבסס על הנתונים של האתר הגרמני Transfermarkt. האתר עצמו בודק את ערך השחקנים ומעניק לכל שחקן שווי מוערך. הבדיקה הזאת בעייתית כשלעצמה, מכיוון ששווי שחקנים הוא לא המדד העיקרי לאיכות. שחקנים צעירים מוערכים יתר על המידה וערכם של שחקנים שעברו את גיל 30 יורד באופן משמעותי, אבל אין כיום מאגר נתונים גלובלי אשר מספק מדד איכות לכל שחקן בעולם ולכן התבססתי על שווי השחקן.

* דרך הנתונים של Transfermarkt, יצרתי את 50 ההרכבים האיכותיים ביותר שאפשר לבנות משחקני הבית של מחלקות הנוער השונות. כדי ליצור הרכבים מאוזנים, תהיה לכל קבוצה רביעית הגנה טבעית, לפחות קשר הגנתי אחד ולפחות חלוץ טבעי אחד. או במילים אחרות המערכים יהיו קומבינציות של 4-4-2, 4-3-3 ו-4-5-1.

* למרות הנוקשות במערכי הקבוצות, אופשר לשחקנים בעמדות משניות לקבל מקום בהרכב.

* לעומת שנה שעברה התווסף קריטריון נוסף – עקב הצמיחה המטאורית של השחקנים הטובים, שערכם לבד חצה את השווי של חלק מהנבחרות, הוכנסה מגבלה נוספת. במקרה שיש שחקן-על ממחלקת נוער מסוימת, הנבחרת לא תיכנס אם ערכו של השחקן השני בטיבו יהיה נמוך משלושה מיליון יורו.

 

מה ההגדרה לשחקן בית?

כדורגלנים עוברים הרבה קבוצות במהלך ילדותם ולרוב ישחקו בקבוצה בעיר בה הם גרים. כאשר שחקן מתבגר, הוא ירצה לעסוק בכדורגל באופן מקצועני ולכן ברב המקרים אותו שחקן יעבור למחלקת נוער טובה יותר, דרכה יוכל לסלול את דרכו לקבוצה הבוגרת של המועדון. לפיכך, שחקנים נמדדים רק על גילאי הנערים והנוער (15-18).

כמו כן, אם שחקן עבר בכמה מחלקות נוער במהלך פרק זמן זה, הוא ייחשב כשחקן בית של המועדון שנתן לו את ההזדמנות הראשונה במשחק בוגרים.

* הקרדיט לכל התמונות שייך לאתר Transfermarkt.

* כל פרטי השחקנים נכונים לתאריך 17.5.19.

* נתוני העברות נכונים רק לשחקני ההרכבים בדירוג

****

לחלק 1 – מקומות 41-50

לחלק 2 – מקומות 31-40

לחלק 3 – מקומות 21-30

לחלק 4 – מקומות 11-20

לחלק 5 – מקומות 10-6

 

מקום 5

שווי הקבוצה באתר: 351 מיליון יורו

השחקן הכי יקר באתר: ברנרדו סילבה (מנצ'סטר סיטי) 80 מיליון יורו

הרכישה הכי יקרה של שחקן בקבוצה: ז'ואאו פליקס 126 מיליון יורו (מבנפיקה לאתלטיקו מדריד ביולי 2019)

מקום בשנה שעברה: 16

 

מיגל ויטור הוא שחקן היחיד מליגת העל שמופיע בדירוג.

בעשר השנים האחרונות בנפיקה קיבלה רווח נקי של 427 מיליון יורו ממכירת שחקנים, יותר מכל קבוצה אחרת באירופה. לצד שחקנים כמו ניקולאס גאיטן, רודריגו מורנו, יאן אובלק, אקסל ויטסל, אנחל די מריה ודויד לואיז אלופת פורטוגל הנכנסת גידלה מספר שחקנים שהגיע לטופ של הכדורגל העולמי, כאשר שני השחקנים המרכזיים היום לצידו של ז'ואאו קנסלו הם אדרסון וברנרדו סילבה שהיו חלק מהמהפך שעברה על מנצ'סטר סיטי של פפ גווארדיאולה באליפות הראשונה של המאמן הקטאלוני.

שחקן נוסף שאי אפשר להישאר אדישים אליו הוא ז'ואאו פליקס שבגיל 19 בלבד כבש שלושער בליגה האירופית והפך הקיץ לשחקן הרביעי היקר בכל הזמנים.

הדבר אינו מקרי, האקדמיה של בנפיקה חושבת על העתיד של הכדורגל ומעבר לאימונים הקונבנציונליים השחקנים מבלים שעתיים בשבוע ב'מעבדה' של הקבוצה ומתאמנים בסימולטור 360 וכפי שהוא מכונה, מאפשר לשחקנים לפתח תגובות מהירות ב-360 מעלות דרך מסירת כדורים בכל סיטואציה אפשרית, בידוק כמו 'הפוטבונאוט' של בורוסיה דורמטונד. בנוסף השחקנים עובדים עם כלי עזר נוסף הנקרא M-Station שמזכיר את הסימולטור רק שהוא בשימוש אישי לכל שחקן והוא עובד בצורה ידנית אקטיבית יותר.

בנוסף חשיבות המאמנים היא חשובה ביותר, אין אף מאמן באקדמיה ללא ניסיון של עשר שנים במקצוע והאמונה שלהם שהשחקנים צריכים להתפתח קודם כל בצורה פרסונלית ולאחר מכן קבוצתית, עובדים עם כל שחקן בניתוח וידאו אישי ועורכים פגישות אישיות לעיתים קרובות. למרות שהיסטורית האקדמיה של ספורטינג נחשבת היסטורית לפרודוקטיבית יוצר, נראה שדווקא היריבה הצליחה לעלות על נוסחה חדשה מתודת עבודה מסודרת ומודרניות, שאולי לא יהפכו את העיטים לקבוצה טופ בכדורגל העולמי, אבל כנראה שגם בשנים הקרובות הקבוצות הטובות בעולם יחזיקו בשחקנים נוספים של בנפיקה.

 

מקום 4

שווי הקבוצה באתר: 373 מיליון יורו

השחקן הכי יקר באתר: דניאל קרבחאל (ריאל מדריד) 60 מיליון יורו

הרכישה הכי יקרה של שחקן בקבוצה: אלברו מוראטה 66 מיליון יורו (מריאל מדריד לצ'לסי ביולי 2017)

מקום בשנה שעברה: 4

ריאל מדריד תמיד תהיה מזוהה עם הגלאקטיקוס, עוד בשנות ה-50 כשצירפה את אלפרדו די סטפאנו, ריימונד קופה ופרנץ פושקאש. זאת בניגוד לאייאקס, מנצ'סטר יונייטד או ברצלונה של העת האחרונה שקצרו הצלחות גדולות עם שחקנים שגדלו במועדון.

ואולם, נוטים לשכוח: גם לריאל מדריד הייתה קבוצה חזקה מאוד שהתבססה על הקאנטרה שלה, קבוצה של שחקנים ספרדים וצעירים. זו הייתה אחת הקבוצות החזקות בספרד מאז ומעולם, כזו שזכתה בחמש אליפויות ברציפות בין 1986 ועד 1990, שיא שלא נשבר עד היום, וכל תוך הצגת כדורגל מהפנט ומהפכי ענק. קוראים לה "הקינטה דל בויטרה".

אלפרדו די סטפאנו, שחקן העבר האגדי, אמנם לא זכה בתואר עם ריאל מדריד בתחילת שנות ה-80, אך הטביע את חותמו. הוא העלה מקסטיליה את שחקן הכנף מיצ'ל, הבלם מנואל סאנצ'יס, הקשר מרטין ואסקס  מיגל פארדזה וכמובן החלוץ אמיליו בוטראגיניו "העיט", על שמו גם נקראת הקבוצה. רק דבר אחד היה חסר להם: הגביע עם האוזניים הגדולות, שחמק שוב ושוב ושוב, ולכן הותיר את הקבוצה הזו מחוץ לאור הזרקורים.

אמנם ראול שמזוהה יותר מכל עם ריאל מדריד בכלל גדל באתלטיקו ובהגעתו לריאל מדריד היה לא מעט מזל – זה קרה משום שחסוס חיל, הנשיא המנוח של הקולצ'ונרוס סגר את מחלקת הנוער במטרה לחסוך – אבל גוטי ובעיקר איקר קסיאס הם תוצרי הקאנטרה של ריאל מדריד. בעבר התבססה ריאל מדריד על שיטת 'הזידאנס והפאבונס', משום שחורחה ולדאנו המנהל הספורטיבי חשב שקל יותר ללמד שחקנים להרוס ולהגן מאשר ליצור ולהבקיע שערים, וכך יצא שבקישור ובהתקפה שיחקו לואיס פיגו, זינדין זידאן ורונאלדו, בזמן שראול בראבו ופאקו פאבון שיחקו בהגנה, אך ריאל מדריד שינתה דברים מאז.

בקיץ 2005 העפילה קסטיליה לליגה השנייה בספרד ולאט לאט החלה ריאל מדריד להצמיח כוכבים שרובם התפזרו. חלומם של כולם היה להמשיך בקבוצה הבוגרת אך נאלצו לנדוד לשדות זרים כדי לשחק. מעטים בלבד חזרו לאחר כמה שנים, בדומה ללוקאס ואסקס או קיקו קאסייה.

באמצע-סוף העשור הקודם בלטו בקאנטרה של ריאל מדריד שני חלוצים שכמובן לא נשארו בקבוצה אבל כבשו שערים רבים בספרד: רוברטו סולדאדו (חטאפה ו-ויאריאל בעיקר) ואלברו נגרדו, שניסו את מזלם גם בליגה האנגלית.

חואן מאטה החל את דרכו כקשר כנף בצד שמאל ומעין חלוץ שני, ואחרי שנים מעולות בוולנסיה עבר לליגה האנגלית. הוא הצליח בצ'לסי ורשם עונה שנייה נפלאה בעמדה במרכז, אבל נמכר משום שלא עמד בדרישות הטקטיות של ז'וזה מוריניו. גם דני פארחו מצא בית אחר, באותה ולנסיה, וזכה בשעה טובה לזימון לסגל נבחרת ספרד. די סטפאנו, אגב, מאוד החזיק מהקשר ואמר לא אחת שמדובר באחד מהכשרונות היותר גדולים של ריאל מדריד.

חוסה קאייחון ולוקאס ואסקס עברו למשל מסלול דומה, כל אחד בתקופה שונה, כשאחרי שנים טובות באספניול הצליחו לחזור לריאל מדריד. קאייחון העביר שנתיים בריאל מדריד כסופר-סאב לפני שנמכר לנאפולי שם כבש במספרים דו ספרתיים עד לעונה האחרונה, ולוקאס ואסקס עדיין כאן. מעטים הצליחו לחזור, ומעטים עוד יותר הצליחו לקבע את מעמדם. תשאלו את אלברו מוראטה שעונה אחת כסופר-סאב עם 20 גולים לא הספיקה לו והוא נמכר לצ'לסי.

דני קרבחאל לדוגמה לא זכה לאמון מז'וזה מוריניו, הושאל לבאייר לברקוזן ואחרי עונה נפלאה בגרמניה חזר והשתלט על עמדת המגן הימני של ריאל מדריד כשהוא דוחק את אלבארו ארבלואה, שבעצמו גדל במועדון וחזר כעבור שש שנים אחרי גלות בדפורטיבו לה קורוניה וליברפול. שחקן הגנה נוסף, נאצ'ו, הגיע לקבוצה הבוגרת, מבלי שיצטרך לעזוב את ספרד, ולאט לאט הרוויח את מקומו. גם כבלם רביעי בהיררכיה הצליח לשחק לא מעט בזכות היעדרותם של סרחיו ראמוס ורפאל וראן.

שחקן שהיה בדרך הבטוחה להצלחה הוא חסה רודריגס, שהפגיז בקסטיליה ב-2013 והועלה לקבוצה הבוגרת על ידי קרלו אנצ'לוטי. את שער הבכורה שלו בבוגרים כבש בקלאסיקו בקאמפ נואו והוא כבש גם במאסטייה ובדרבי והגיע לשמונה שערים עד חודש מרץ, מספרים שהזכירו את עונת הבכורה של ראול, אלא שעד היום הספרדי שהציג מהירות מסחררת וקור רוח מרשים – לא הצליח להתאושש מהפציעה הקשה שחווה נגד שאלקה. הוא נרכש על ידי פריז סן ז'רמן אבל הושאל בלי סוף, וגם שתי גיחות בספרד, בלאס פלמאס ובטיס, לא החזירו את הניצוץ.

בשנים האחרונות ריאל מדריד החלה בתהליך של שילוב שחקני עבר במערכת – צ'אבי אלונסו, סנטיאגו סולארי וראול שמונה למאמן קאסטייה, ובניגוד לשנים עברו המועדון מצליח להחזיר אליו את השחקנים הטובים באמת ולשלב אותם בתבונה בקבוצה הבוגרת וזה נראה כעת רק שאלה של זמן עד שיגדל כוכב גדול ממחלקת הנוער. (נכתב על ידי דור רומנו – realmadrid.co.il)

 

מקום 3

שווי הקבוצה באתר: 401.25 מיליון יורו

השחקן הכי יקר באתר: סמאול אומטיטי (ברצלונה) 70 מיליון יורו-

הרכישה הכי יקרה של שחקן בקבוצה: אנטוני מרסיאל 60 מליון יורו (ממונאקו למנצ'סטר יונייטד באוגוסט 2015)

המכירה הכי גבוהה של שחקן מתוך המועדון: אלכסנדר לקאזט 53 מיליון יורו (מיליון לארסנל ביולי 2017)

מקום בשנה שעברה: 5

 

אחד מחוקי הטבע העתיקים ביותר הוא שבכל שנתון, אבל בכל אחד, ליון תייצא שחקני כדורגל טובים לאוויר העולם. הנה כמה מהתוצרים של השנתונים האחרונים רק כדי להמחיש:

1990 – אנתוני לופס (ליון), 1991 – אלכסנדר לקאזט (ארסנל), 1992- אישק בלפודיל (הופנהיים), 1993- סמואל אומטיטי (ברצלונה), 1994- קורנטן טוליסו (באיירן מינכן), 1995- אנתוני מרסיאל (מנצ'סטר יונייטד), 1996- מוכתאר דיאקבי (ולנסיה), 1997- ג'ורדי גספר (מונאקו), 1998 – חוסם עוואר (ליון), 1999- מאייזן מאולידה (ניס), 2000 – אמין גוירי (ליון, עוד תשמעו את השם, ישב כל העונה בחוץ בגלל פציעה קשה), 2001 – ווילם גובל(נרכש כבר על ידי מונאקו ב-20 מיליון יורו).

על פי הרשימה ניתן לראות שבליון יש לגליזציה מלאה – היא גם מייצרת לעצמה שחקנים לשימוש עצמי, וגם מוכרת החוצה, טובים ופחות טובים כאחד. המועדון הפך בעשור האחרון מיצרן אליפויות ליצרן שחקנים סיטונאי, ויהיה מעניין לראות איך הקו הזה ימשיך תחת המנהל המקצועי החדש, ז'וניניו האגדי והמאמן חסר הניסיון, מגן העבר סילביניו שיחליפו את ברונו ז'נסיו שהצליח להחזיר את המועדון לשמינית גמר ליגת האלופות וגם לטפח המון כישרונות צעירים מהאקדמיה וגם כאלה שנרכשו מבחוץ. (נכתב על ידי מוטלה רפלד)

 

מקום 2

שווי הקבוצה באתר :463.5 מיליון יורו

השחקן הכי יקר באתר: סאול (אתלטיקו מדריד) 90 מיליון יורו

הרכישה הכי יקרה של שחקן בקבוצה: לוקאס הרננדז 80 מליון יורו (מאתלטיקו מדריד לבאיירן מינכן ביולי 2019)

מקום בשנה שעברה: 3

 

לעומת הרוב המוחלט של הקבוצות בדירוג, אתלטיקו באמת התמודדה עם המצב של עולם בלי העברות. בין ה-1 לינואר 2017 ל-1 בינואר 2018, אתלטיקו מדריד לא הורשתה להחתים שחקנים, לאחר שעברה על חוקי העברות בגילאים צעירים (בדומה לברצלונה וצ'לסי). עונש זה הגיע בשיאו של תהליך עלייתה של אתלטיקו מדריד למעמד של הגדולות ביבשת, כחצי שנה אחרי ההפסד בגמר ליגת האלופות, השני של המועדון בשלוש שנים.

עד לנקודה זו, מדיניות הרכש של אתלטיקו התבססה רבות על היותה דרג ב' בעולם ההעברות. כזו שמוכרת לדרג א' את כוכביה ומוצאת תחליפים בדרגים הנמוכים יותר. ההצלחה המקצועית התבססה בעיקר על שחקני רכש שפרצו והשתקעו למשך שנים במועדון (דייגו גודין, חואנפראן, פליפה לואיז, ראול גרסיה, דייגו קוסטה) וכוכבים שפרצו בו (סרחיו אגוארו, רדאמל פלקאו, ארדה טוראן, ואנטואן גריזמן). זאת לצד מספר מועט של שחקני בית משמעותיים (בעיקר גאבי והכוכבים לפני שיצאו כמו דויד דה חאה ופרננדו טורס).

העונש היווה נקודת מפנה מ2 בחינות. האחת, הישארות הכוכבים הגדולים (עד הקיץ הנוכחי). השנייה, התבססות גדולה בהרבה על מחלקת הנוער, שגם היא חוותה עליה באיכות בשנים אלו. בהפסד בגמר בעונת 2015/16, היו על המגרש ארבעה שחקני בית  – גאבי, קוקה, סאול וטורס. גאבי תמיד היה שם והספקנו להיפרד ממנו, טורס חזר אחרי סיבוב באנגליה ואיטליה וגם כבר עזב. קוקה וסאול, שחקני בית שצמחו למעמד כוכבות. כזה שממנו בדרך כלל עוזבים את אתלטיקו. קיבלו אינספור הצעות מקבוצות דרג א׳ לאורך השנים, אך נשארו עם המועדון. הם, ביחד עם הישארותם של אובלק וגריזמן מהווים את הסממנים להישארות הכוכבים. תקופה זו כאמור הסתיימה הקיץ עם עזיבתו של גריזמן.

באותו משחק עלו מן הספסל בהארכה שני שחקני בית נוספים – תומאס פארטיי ולוקאס הרננדז. מאז שניהם הפכו להיות ברגים מרכזיים מאוד באתלטיקו מדריד והתפתחו מאוד. לוקאס גם הוא יימכר בקיץ לבאיירן מינכן בסכום של 80 מיליון יורו. לא השחקנים שנקנו בהרבה כסף כמו למאר, מרטינס, ויטולו, גאיטן ואחרים הובילו את אתלטיקו. אלא הם, עם הכוכבים הנ״ל, הוותיקים שנשארו ושחקנים שהגיעו בגילאים צעירים מאוד כמו חימנס וקוראה.

לעומת הסוף של אי מכירת הכוכבים ועם ההיפרדות מהשחקנים הוותיקים, מה שכרגע כן נשאר לאתלטיקו היא ההתבססות על שחקני בית. כאשר למעשה מהדור הנוכחי רק משפחת הרננדז עזבה. הדור הבא כבר דופק בדלת, עם שערי בכורה במשחקי בכורה של בורחה וקאמלו, וההשתלבות ההדרגתית של מולחו ומונטרו.

בשל כך, לא מפתיע לגלות שכאשר מסתכלים על מספר השחקנים בהרכב ללא העברות שכרגע משחקים במועדון, אתלטיקו נמצאת במקום השני (אחד פחות מבילבאו, שבאמת קצת חיה בעולם כזה), אך כמובן שהשווי של השחקנים של אתלטיקו גבוה בהרבה. בנוסף, מבין כל המשתתפות בליגת האלופות העונה, אתלטיקו היא הקבוצה ששחקני הבית שלה שיחקו את האחוז הדקות הגבוה ביותר (כן, יותר מאייאקס).

ה'מומחיות' של אתלטיקו בשנים האחרונות היא בייצור קשרים. ארבעה מהם עדיין משחקים במועדון ועם שווי של 50 מיליון ומעלה – סאול, קוקה, תומאס ורודרי. אם מסתכלים על שווי הקישור בלבד, אתלטיקו ממוקמת במקום הראשון. לאתלטיקו גם אחד ההרכבים ה'לא מרוכזים' ביותר מבחינת האחוז של השחקן עם השווי הגבוה ביותר. סאול, השווה 90 מיליון, מהווה רק 19% מהשווי הכולל. אתלטיקו היא אחת מארבע קבוצות בלבד עם פחות מ-20% לשחקן המוביל. (נכתב על ידי אדם רוזנטל)

 

מקום 1

שווי הקבוצה באתר :670 מיליון יורו

השחקן הכי יקר באתר: ליאו מסי (ברצלונה) 160 מיליון יורו

הרכישה הכי יקרה של שחקן בקבוצה: פדרו 27 מיליון יורו (מברצלונה לצ'לסי באוגוסט 2015)

מקום בשנה שעברה: 1

מקום 41 (תיאורטי)

שווי הקבוצה באתר :142.5 מיליון יורו

השחקן הכי יקר באתר: קרלס אלנייה (ברצלונה) 25 מיליון יורו

הרכישה הכי יקרה של שחקן בקבוצה: אדאמה טראורה 20 מיליון יורו (ממידלסברו לוולברהמפטון וונדררס באוגוסט 2018)

המכירה הכי גבוהה של שחקן מתוך המועדון: אדאמה טראורה 10 מיליון יורו (מברצלונה לאסטון וילה באוגוסט 2015)

 

– ברצלונה היא הקבוצה היחידה שהייתה יכולה להכניס גם את הנבחרת השנייה שלה לדירוג.

– גם ללא ליאו מסי, בהרכב ברצלונה הייתה נשארת במקום הראשון.

כמו בדירוג הקודם גם הפעם אין הפתעות, ברצלונה נמצאת במקום הראשון בכלל ללא מאבק. אך גם לא הגבלות של שחקני בית צריך לציים שבכל קנה מידה מדובר בשחקנים היסטוריים, כאלה שזכו בליגת האלופות, מונדיאל, יורו ובשנה האחרונה עם הזכייה בליגה האירופית הפך פדרו לשחקן היחיד בכל הזמנים שזכה בכל הטורנירים היבשתיים ובין יבשתיים במסגרת הקבוצות והנבחרות.

וזה עוד מבלי לדבר על צ'אבי, איניינסטה ופויול שהיו חלק בלתי נפרד מאותה תקופה היסטורית וכמובן השחקן המרכזי של אותה שושלת, השחקן ששבר כל שיא אפשרי וזכה בכל תואר אפשרי עם המועדון, הקפטן הנוכחי של ברצלונה ליאו מסי.

האקדמיה של ברצלונה ה'לה מאסיה' נחשבת כיום למשפיעה בעולם  ולא מעט אנשי מקצוע שעברו במועדון נחטפים לאקדמיות אחרות במטרה להנחיל את הערכים שיש במועדון הקטלאני. מעבר לכך נחשבת מחלקת הנוער לאחת המתוקצבות בעולם וכאחת כזאת היא בוחנת את השחקנים שלה, כבר בגילאים הצעירים, בקפידה רבה.

אבל מעל הכל הדבר שאולי מאפיין את האקדמיה הוא הפילוסופיה המובנת במועדון, הברורה לכל שחקן ולכל איש צוות, החל מקבוצת הילדים ועד לקבוצת הבוגרים. המועדון הוא מקשה אחת, והשחקנים הצעירים הם למעשה הצינורות שמשמרים את המסורת המיוחדת של ברצלונה, שמצד אחד מזוהה עם העם הקטלאני, אך במקביל הדמות המשפיעה ביותר בהיסטוריה של הקבוצה הוא בכלל הולנדי, דבר שיוצר כור היתוך תרבותי אשר מבדיל אותו מכל מועדון אחר בעולם.

יחד עם זאת, לא הכל ורוד. בשנים האחרונות מעטים השחקנים מקבוצת שמצליחים להשתלב בקבוצה הבוגרת, שמעט איבדה את הזהות שלה. ייתכן שמדובר בדור איכותי הרבה פחות מבעבר, או אולי הרצון לצרף לליאו מסי את השחקנים הטובים ביותר שנשארו לו בשנות השיא על מנת לזכות בכמה שיותר תארים בזמן הלא רב שנותר, או אולי בכלל מדובר על הגישה הפרגמטית של ארנסטו ואלוורדה שלא מעט אוהדים מתקשים להכיל.

אך דבר אחד ברור, הפעם יותר מתמיד זוהי הקבוצה של מסי, שנותר אחד משלושת השחקנים האחרונים, יחד עם ג'רארד פיקה וסרחיו בוסקטס מהקבוצה ההיא של 2009. גם אם זה לא באשמתו הישירה, ליאו מסי יצר עידן שכעת דורש מברצלונה פשוט לנצח, וכל עונה שלא תסתיים בדאבל שכולל אליפות ספרד וליגת האלופות ייחשב ככישלון.

במועדון וגם האוהדים לעיתים חוששים לא מעט מהיום שאחרי מסי ובשלוש העונות האחרונות ישנו ניסיון לבנות שלד צעיר שיוביל את הקבוצה בשנים הבאות. עם פרישתו של הארגנטינאי הירידה ככל הנראה תהיה ואולי כזאת שברצלונה לא התרגלה אליה במאה ה-21, אולם לאחר שזה יקרה ברצלונה תחזור שוב למקורות ותנסה לשוב לטופ העולמי בדרך שהיא הכי טובה בו מכל קבוצה אחרת, גידול ופיתוח של שחקנים צעירים מהאקדמיה.

****

לחלק 1 – מקומות 41-50

לחלק 2 – מקומות 31-40

לחלק 3 – מקומות 21-30

לחלק 4 – מקומות 11-20

לחלק 5 – מקומות 10-6