עד שהמוות יפריד בינינו – על ההחלטה לאהוד קבוצת כדורגל

לפני מספר שנים, החל צעיר בשם אלְדין מבוסניה-הרצגובינה להתעניין בכדורגל אנגלי. הוא עקב אחרי קבוצות, צפה בשידורים חיים ובתקצירים, קרא כתבות וסיקורי משחקים, אך משהו בחוויית הצפייה ובמעורבות שלו במשחקים בכל זאת היה חסר. הוא הבין שבלי לאהוד את אחת מהקבוצות – להתרגש איתה מנצחונות, להתאכזב מהפסדים, להתעצבן משריקות שופטים נגדה, לעקוב אחר פציעות של שחקנים ותיקים, החתמות של שחקנים חדשים ואפילו לזמזם כמה מההמנונים ושירי העידוד – החוויה שלו פשוט איננה אותה חוויה.

Everton Crowd
Credit to the official Everton FC Facebook page

לפני פחות משנה, החליט אלדין לעשות מעשה ולשלוח הודעת דוא”ל קצרה לכל אחד מהמועדונים בארבע הליגות הבכירות באנגליה – 92 מועדוני כדורגל בסך הכל. ההודעה ששלח לקבוצות היתה קצרה, ועסקה בשאלה המרכזית: “מדוע כדאי לי לאהוד את קבוצת הכדורגל שלכם?”. כעבור מספר שבועות, התקבל מענה מעשרה מועדונים בלבד – חלקם החזירו הודעה קצרה ולקונית, וחלקם תשובה מושקעת ויצירתית. במי הוא בחר בסופו של דבר? למרות ששקל ברצינות לבחור לאהוד את Barnet מהליגה הרביעית באנגליה, בסופו של דבר בחר אלדין בקבוצת אברטון מהפרמייר ליג, אשר בנוסף לתגובה הכתובה שיגרה סרטון בו הוקלט שחקן בוסני של הקבוצה, מוחמד בשיץ’, פונה לאלדין בשפת אמו ומשכנע אותו להצטרף ולאהוד את המועדון. מאוחר יותר גם זכו אלדין ואמו בטיול לליברפול וצפייה במשחק ביתי באצטדיון גודיסון פארק, בהחלט חוויה מעצבת לכל אוהד כדורגל באשר הוא.

מבלי להיכנס לעוצמת החוויה לה זכה אלדין הצעיר, או להתעמק בחשיבות הפרסום בו זכתה אברטון בזכות הסיפור, אי אפשר שלא להבחין בהנחה הבסיסית שרוב אוהדי הכדורגל מסכימים איתה – הצורך להיות אוהד של קבוצת כדורגל מסוימת. הנחה זו מעלה שאלות מעניינות יותר הנוגעות דווקא לבחירת הקבוצה עצמה – מדוע קיים הצורך באהדה לקבוצת ספורט מסוימת? האם מדובר בעניין משפחתי? האם בצעירותנו כולנו בעצם “אוהדי הצלחות” ונוטים לאהוד קבוצות אשר מצליחות יותר בתקופת ילדותנו? עד כמה מקום מגורנו משפיע על ההחלטה? באיזה גיל “מתקבעת” הקבוצה? ומה לגבי אהדה של קבוצות ממדינה אחרת?



השחקן ה-12

בספרות המחקרית נהוג להתייחס לאוהדים של קבוצת כדורגל ככאלו אשר לוקחים חלק לפחות באחת מהפעילויות הבאות: צפייה בשידורים טלוויזיוניים של משחקי הקבוצה, צפייה במשחקי הקבוצה באצטדיוני הכדורגל, צריכת תוכן תקשורתי בנוגע לקבוצה, רכישת מרצ’נדייז של הקבוצה או השתתפות בדיונים בנוגע לקבוצה. במחקר שנעשה בגרמניה נמצא שמאפייני הקבוצה עצמה, דוגמת כוכבי הקבוצה, המאמנים ואפילו ביצועי הקבוצה, נמצאים במתאם נמוך יותר עם מידת האהדה והמחויבות לקבוצה מאשר מאפיינים דוגמת אצטדיון, הסטוריה ומסורת, לוגו וצבעי המועדון, או שיוך גיאוגרפי. כמובן שגם מידת האהדה לקבוצה היא מגוונת ומתבטאת בין היתר במידת ההשתתפות בפעילויות השונות (“אוהדי כורסא” לעומת “אולטראס”). בחלוקה לפי מגדר, ממחקרים בנושא עולה כי בקרב גברים ישנו רוב מוחלט של אוהדים אשר יש להם קבוצת ספורט מועדפת, לעומת שיעור נמוך משמעותית בקרב נשים, אשר אינן נוטות לבחור קבוצה ספציפית.

בניסיון לזהות דפוסי אהדה שקשורים לגיל, בוצע ב”ניו יורק טיימס” ניתוח של בסיס נתוני משתמשים בפייסבוק, ממנו עלה שבקרב גברים, האהדה לקבוצות בייסבול מושפעת מאוד משנת הלידה. בשנים בהם קבוצה מצליחה, עולים משמעותית סיכויי הילדים שחיים בתקופה זו לאהוד אותה. ליתר דיוק – גיל 8, זהו הגיל שבו הסבירות להיות אוהד (גם בעתיד) של קבוצה אשר זכתה באותה שנה באליפות, היא הגבוהה ביותר. החל מגיל 13-14, הסבירות פוחתת משמעותית. נצחונות משפיעים גם הם על הסבירות לאהדה של קבוצה מסוימת, אך זכייה באליפות היא משמעותית ביותר בהקשר זה. ממחקרים אחרים למדידת השפעה של נצחונות או זכייה באליפות על הכנסות ממכירת מנויים למשחקי הקבוצה או ממכירת מזון ושתייה באצטדיון, עולה כי ההשפעה מתפוגגת מהר, בדרך כלל תוך פחות משנה. אולם החלטה לאהוד קבוצה מסוימת היא בהחלט התחייבות לטווח זמן בלתי מוגבל, גם בהיבט הכלכלי (הוצאות עתידיות מצד האוהד, והכנסות עתידיות מצד המועדון), ומכאן חשיבותה.

למשפחה הקרובה ישנו כמובן תפקיד דומיננטי ביותר בהחלטה על אהדה לקבוצה מסוימת – האהדה המשותפת בקרב בני משפחה מוגדרת על ידי פסיכולוגים כמו פרופ’ אלן פרינגל כמעין “מטבע משותף” אשר מאחד ויוצר תחושה של שיתוף כמו גם “גאוות יחידה” בין בני משפחה השותפים לאהדה לקבוצה. על פי מחקר של ד”ר ג’פרי ג’יימס, החל מגיל 8-9 מתפתחים בקרב ילדים סטים של כישורים המאפשרים להם חיבור רגשי ארוך טווח לענף ספורט, לקבוצה מסוימת ואף לשחקנים ספציפיים. בין הגורמים המשפיעים עליו ביותר ניתן למצוא את בני המשפחה הקרובים (הורים, אחים גדולים ואפילו סבים). עובדה זו באה לידי ביטוי בסיטואציות בהן דור שני ושלישי עדיין שומרים על אהדתם לקבוצה האהודה בקרב בני משפחתם, שהיא במקרים רבים – המקום בו התגוררו (או עדיין מתגוררים) הוריהם ומשפחתם. כאן באים לידי ביטוי הקשר והחשיבות שיש גם למקום המגורים בבחירת קבוצה, הקשורים במקביל גם להשפעה המשפחתית.

החשיבות של מקום המגורים, המתבטאת באהדה לקבוצה המקומית, מושפעת מאוד מגורמים דוגמת ההשפעה המשפחתית שצוינה קודם, או מידת ההצלחה בעת הילדות. לכן, ביישובים שאין בהם קבוצה מקומית, ניתנת לתושבים מעין “זכות בחירה” בנוגע לקבוצה אותה הם מתכוונים לאהוד. בערים מרכזיות בארץ ובעולם, ישנה כמעט תמיד לפחות קבוצה מרכזית אחת, אם לא יותר, ולכן קטנים הסיכויים שאוהד שהוא יליד ותושב עיר מרכזית יבחר לאהוד קבוצה מעיר אחרת במקום את אחת הקבוצות המקומיות. דוגמא לכך ניתן למצוא בביטוי האנגלי If you ain’t local – You ain’t loyal, המשקף את התפישה של אהדה לקבוצה המקומית כנאמנות לכל דבר. העובדה שליישובים רבים אין נציגה באחת הליגות הבכירות בישראל, מביאה לכך שניתן למצוא ביישובים דרומיים כמו ערד או קרית-גת אוהדים רבים של קבוצות כמו מכבי ת”א או בית”ר ירושלים, בניגוד לעיר באר שבע בה כמעט כל התושבים הם אוהדי הפועל המקומית. ניתן לשער שעם הצלחתה הנוכחית של קבוצת הפועל באר-שבע, ילדים המתגוררים בישובי הדרום (אך לא בבאר-שבע) ישתמשו באותה “זכות בחירה” ויבחרו לאהוד אותה, בהשפעת גורם ההצלחה שצוין מקודם. לכך יש להוסיף את העובדה שחלק ממועדוני הכדורגל מייצגים לעיתים מעמד סוציו-אקונומי מסוים, כמו בארגנטינה בה קבוצת בוקה ג’וניורס נחשבת כמייצגת את מעמד הפועלים ואילו קבוצת ריבר פלייט מייצגת את מעמד הביניים ואת המעמדות הגבוהים יותר. גם שיוך חברתי זה יכול להוות גורם משפיע על החלטת האוהד בעת בחירת קבוצה.

בהיבט הפסיכולוגי, אהדה לקבוצה היא בעלת חשיבות משמעותית לאוהד. ידוע כי אנשים זוכים לשיפור בהערכה העצמית שלהם בעקבות קשרים עם גורמים הקשורים להצלחה, ובכלל זה גם קבוצות כדורגל. במחקרים בקרב אוהדי כדורגל נמצא כי מידת ההזדהות של האוהד עם הקבוצה יכולה לעלות בטווח הקצר לאחר ניצחון, ולהתבטא בלבוש בצבעי הקבוצה או בהתנסחות בגוף ראשון (“ניצחנו!”), לעומת התנסחות בגוף שלישי לאחר הפסדים (“הפסידו”). מידת ההזדהות של אוהדי קבוצות כדורגל עם קבוצתם נחשבת בקרב חוקרים כגדולה אפילו ממידת ההזדהות של שחקני הקבוצה עצמם עם הקבוצה והמועדון. אהדה גם מספקת את הצורך בשייכות, צורך שנחשב כה משמעותי שיכול להשפיע על תפיסות ועל אינטראקציות עם אחרים. האוהד האינדיבידואל הוא חלק מקהל בעל תשוקה ושאיפות משותפות, ואפילו מאפיינים דומים (דוגמת מקום מגורים או אופן לבוש) ועובדה זו היא המספקת את הצורך בשייכות. צורך זה נמצא כקשור גם לאחד המאפיינים המיוחדים של אהדה לקבוצת כדורגל מסוימת – אימוץ של אידיאולוגיות ותפיסות, בין אם בנוגע לחוקי המשחק והגופים הרשמיים, אמונות תפלות (מישהו אמר עמה יעמיק?) וכמובן – בתחומים פוליטיים או חברתיים רחבים יותר, עד כדי השפעה על מערכת הערכים של האוהד האינדיבידואל.



בנוסף, במחקרים נמצאה גם השפעה פיזית בעת צפייה במשחק כדורגל של אוהדי כדורגל, המתבטאת בין היתר בעלייה או ירידה משמעותית ברמת הטסטוסטרון (בהתאם לתוצאת המשחק) ובמצב המכונה eustress, מעין מתח חיובי בעל השלכות חיוביות על האוהד הנרגש. אולם, היתרון הפסיכולוגי המעניין ביותר הוא זה המתייחס לכך שאהדה לקבוצת ספורט מאפשרת לאוהד לחוות הפסדים מכאיבים ותבוסות משפילות ובכל זאת להתאושש מהם, מכיוון שאין להם השפעה ממשית על חייו (על אף שיש כאלו שיחלקו על קביעה זו). בניגוד למשברים משפחתיים, בריאותיים, כלכליים או פוליטיים – תבוסה צורמת אפשר לשרוד מבחינה נפשית, וזהו בהחלט אלמנט מחשל ומחזק.

מידת ההשפעה שיש לגורמים חיצוניים על אהדה לקבוצה נבחנה גם היא, ובמדינות שונות, מה שמאפשר להסיק על הבדלים חברתיים ותרבותיים. גורמים חיצוניים דוגמת קהילה, חברים, בני משפחה או מוסד חינוכי (בית ספר, מכללה, אוניברסיטה) הם, כפי שכבר הוזכר, בעלי השפעה מרובה על ההחלטה לאהוד קבוצה. בעוד שבנורווגיה, לדוגמא, מהווה הקהילה גורם משמעותי בהחלטה לאהוד קבוצת ספורט ואילו המוסד החינוכי הוא בעל השפעה מועטה – בארה”ב בתי הספר והמכללות הם הגורם המשפיע ביותר על ההחלטה לאהוד קבוצת ספורט מסוימת, בעיקר בשל הבולטות שיש לספורטאים בכל מוסד, ובשל העובדה שמי שלא יכול לקחת חלק בפעילות עצמה, מרגיש צורך להשתתף בה באמצעות עידוד ואהדה לקבוצה המקומית – כך נוצרה בארה”ב תרבות בה צריכת ספורט מוערכת לא פחות מהשתתפות בפעילויות ספורט.

אוהדים ללא גבולות

בקרב אוהדים ממדינות רבות, במיוחד אלו אשר ליגת הכדורגל שבהן אינה נחשבת לאטרקטיבית במיוחד, התפתחה עם השנים תופעה של אהדה משמעותית לקבוצות כדורגל שאינן מקומיות. כולנו מכירים אוהדים ישראלים שקבוצתם האהובה משחקת בכלל בליגה האנגלית, הספרדית, הגרמנית או האיטלקית. תופעה זו, המכונה “אוהדים ללא גבולות”, אינה ייחודית רק למדינת ישראל – התפתחות הטכנולוגיה המאפשרת צפייה ישירה בשידורים מהליגות הטובות בעולם, יחד עם התרחבות הסיקור התקשורתי מעבר לליגה המקומית בכל מדינה, כמו גם האפשרות לנסוע בקלות יחסית למדינות אלו ולצפות בהן במשחקים באצטדיונים עצמם, תורמות לכך.

חלק מהטיעונים לטבעיות שבאהדה של קבוצה ממדינה אחרת, מתייחסים לכדורגל כסוג של אמנות (בניגוד לאלה הרואים בו דת) ולכן ממש כפי שתושב סין יכול להאזין למוזיקה אמריקאית, כך גם יכול אותו סיני לאהוד את קבוצת הכדורגל של מנצ’סטר יונייטד (שהיא הקבוצה בעלת מספר העוקבים הגדול ביותר ברשתות החברתיות) או את זו של ארסנל (שבסקר מקיף מ-2014 נבחרה כקבוצת הכדורגל הזרה האהודה בסין). טיעון אחר נוגע לכך שאהדה לקבוצה מוצלחת בעלת הישגים (כמו הקבוצות המשחקות בליגת האלופות) מהווה תחליף לאלו אשר קבוצתם המקומית מדשדשת בליגה המקומית, ואין סיכוי שתזכה להישגים מקומיים, ובוודאי שלא בינלאומיים. סיבה נוספת היא מעבר של כוכבים מקומיים לליגות מחוץ למדינה (דוגמת הלגיונרים הישראלים המשחקים בעיקר באירופה), מה שמהווה הצדקה פנימית עבור אוהדים אשר מרגישים כי הם עדיין עוקבים אחר כדורגל מקומי, על אף שהם אוהדים קבוצה מחו”ל.

Arsenal-Supporters

בהתייחס לאלמנט הצרכני-מסחרי באהדת קבוצות כדורגל, חשוב לציין גם את החסויות הרבות והספונסרים אשר מייצגים בדרך כלל חברות מסחריות ותאגידים חובקי-עולם אשר דואגים לפרסם קבוצות מוצלחות מאירופה ברחבי העולם תוך הבלטה של כוכבי הקבוצות. המועדונים מקיימים גם משחקי ראווה במדינות השונות אשר נועדו להגדיל את קהל האוהדים שלהם ברחבי העולם ובכך להגדיל את ההכנסה ממכירות מרצ’נדייז, כרטיסים למשחקים עבור תיירים ועוד, ובכך מעודדים את תופעת ההערצה ואהדה של מקומיים לקבוצות ממדינות אחרות. לפי מחקר מקיף מ-2012, 25% מאוהדי הכדורגל באירופה אוהדים קבוצה ממדינה אחרת, כאשר ברצלונה היא הקבוצה הזרה האהודה ביותר.



לסיכום

האוהדים הם חלק בלתי נפרד מכל קבוצת כדורגל, ומן הסתם – החלק המרכזי והחשוב ביותר. ניתן לראות היום גם בארץ ובעולם מועדוני כדורגל שנמצאים בבעלות מלאה או חלקית של אוהדים מן השורה, אשר לקחו את הנאמנות והמחויבות צעד אחד קדימה. אם רק ישכילו בעלי הקבוצות בארץ לזהות את החשיבות העצומה הטמונה בהגדלת קהל האוהדים על ידי זיהוי נכון של קבוצת האוהדים הפוטנציאליים (בהיבטי גיל, מקום מגורים, ועוד פרמטרים שצוינו לעיל), יזכו לנאמנות מוחלטת וארוכת שנים, שככל הנראה תישאר גם אחרי ששחקני הקבוצה ובעליה יתחלפו בעצמם.

לרובנו המוחלט קבוצת כדורגל מועדפת אשר מלווה אותנו, כאמור, מילדות, ותמשיך ללוות אותנו גם בעתיד. נסיים במילותיו של אריק קאנטונה האגדי אשר טען שאוהד הכדורגל יכול “להחליף” את אשתו, את השקפותיו הפוליטיות, ואפילו להמיר את דתו… אך לעולם, לעולם אוהד כדורגל אינו יכול להחליף את קבוצת הכדורגל האהודה עליו!

12th_Man_trademark_slogan_at_Kyle_Field,_Texas_A&M