עברו בהצטיינות יתרה: סיכום חצי העונה הראשון של מכבי ת”א

חצי עונה מאחורינו ואוהדי מכבי ת”א עדיין מתקשים לעכל. בחלומות הכי ורודים (או צהובים) שלנו לא האמנו שככה זה ייראה. אחרי 3 שנים ללא תואר, אחרי שכל פעם ראינו את ב”ש חוגגת עלינו אליפות (כולל פעמיים ממש מול הפרצוף שלנו), אחרי הפרידה מג’ורדי ואחרי קיץ שעמד בסימן הפייר פליי וחוסר היכולת להשקיע ברכש משמעותי. אז החזרנו מושאלים, החלפנו זרים והוספנו את איתי שכטר. זהו. אה כן, והבאנו אחד איביץ’ ששמענו שהוא מאמן רציני.

איביץ, מכבי תל אביב
קרדיט לדף הפייסבוק של מכבי תל אביב

 

זה התחיל עם סימן שאלה גדול. במשחקי פתיחת העונה באירופה ובגביע הטוטו זה לא נראה משכנע במיוחד. זה גם נגמר עם הדחה כואבת מול קבוצה בינונית מנורבגיה שעלתה לנו לא מעט כסף. במחזורים הראשונים של העונה היכולת היתה פושרת. ואז הגיע המחזור השביעי. מכבי באה מהמקום השני למשחק העונה מול מוליכת הטבלה, הפועל חדרה (וואט דה…?!) ועשתה את זה חד וחלק. מכאן הקבוצה החלה לדהור וגם היכולת הלכה והשתפרה. מכבי השאירה אבק לכולן ופתחה פער עצום שקשה לראות איך אפשר לסגור, אם בכלל. והנה סגרנו בדיוק חצי עונה, אז אפשר לעשות סיכום ביניים:

הנתונים היבשים: 14 נצחונות, 4 תיקו, 0 הפסדים. 46 נקודות מתוך 54 שהן 85 אחוזי הצלחה (רק לשם השוואה, הקבוצה המיתולוגית מ-1996 סיימה את העונה עם 82 אחוזי הצלחה). מאזן השערים: 44 זכות, 10 חובה. באף משחק מכבי לא ספגה יותר משער אחד. בחצי מהמשחקים כבשה 3 שערים ומעלה. רק פעם אחת לא ניצחה בבית.

 

השחקן המצטיין: וואו. באמת שקשה לבחור. סוד הקסם של מכבי העונה הוא שאין כוכב אחד וגם לא שניים. יש קבוצה. מכבי עם מאזן התקפי נפלא, ממוצע של 2.44 שערים למשחק ועדיין אף שחקן לא כבש יותר מ-7 שערים. 14 שחקנים בסך הכל כבשו לזכות הקבוצה. ההגנה ממעטת לספוג ולרוב עושה את עבודתה באופן מרשים. אלירן עטר ועומר אצילי בעונה טובה מאד עד עכשיו. גם הצעירים דוגמת שחר פיבן ורוסלן ברסקי נראים טוב. אנריק סבוריט מסתמן כאחד המגנים השמאליים הטובים שנחתו פה בשנים האחרונות ודור מיכה הולך ומשתבח.

אבל אם צריך לבחור שחקן אחד, אני הולך על דור פרץ. הבחור הצנום שלא מצא את עצמו בשנים הראשונות, עבר בהשאלה להפועל חיפה וגם שם לא סיפק את הסחורה ואז חזר למכבי ובחיי שלא הבנתי למה. הייתי בטוח שהוא פשוט לא שחקן מספיק טוב. כבר בעונה שעברה הוא החל להראות סימני שיפור במשחק שלו והעונה זו כבר קפיצת מדרגה משמעותית. פרץ שיפר לבלי הכר את היכולת ההתקפית שלו (יש לו כבר 5 שערים ו-2 בישולים בליגה) ומשחק עם הרבה יותר שקט ואחריות. שרק ימשיך ככה והוא יעשה יופי של קריירה, אולי אפילו מעבר לים.

מכבי תל אביב
קרדיט לדף הפייסבוק של מנהלת הליגות לכדורגל IPFL

 

השחקן המאכזב: תמיד יש גם נקודות תורפה, למרבה המזל בעונה כזו זה פחות משמעותי. השניים שבכל זאת לא יזכרו לטובה את העונה, לפחות עד עכשיו, הם ארון שוינפלד ואיתן טיבי. שוינפלד כבר עונה שלישית במכבי ולמרות שהנתונים הפיזיים שלו אמורים להפוך אותו לסוג של ראדה פריצה, הוא פשוט לא מביא תפוקה. מדי פעם מבליח, אבל לא מעורב מספיק במשחק וחסר ביטחון מול השער.

טיבי הוא שחקן שאני מאד אוהב ובשנותיו הראשונות במועדון הוא היה פקטור משמעותי מאד בהגנה, אבל השיא כבר מאחוריו והעונה הזו החלה נורא מבחינתו. את צמד המשחקים מול סארפסבורג, בהם גרם לשני פנדלים מיותרים עד טיפשיים שעלו לקבוצה ביוקר, טיבי ירצה לשכוח. ואז באה הפציעה ממנה הוא עדיין לא התאושש. ככל הנראה הוא מתקרב לסוף דרכו במועדון. אני רק מקווה שאם יחליטו להיפרד ממנו, יעשו את זה יפה ויתנו את הכבוד הראוי לשחקן הנהדר הזה, שנתן מעצמו ותרם רבות לקבוצה.

 

התגלית: אחרי התלבטות בין מאור קנדיל ודן גלזר, אני הולך על האחרון. גלזר בן ה-22, עוד יוצא מחלקת הנוער של מכבי, חזר מעונת השאלה בנתניה ותפס מקום במרכז המגרש. רשם 14 הופעות בליגה, מתוכן 11 בהרכב הפותח. קשר אמצע קשוח, אבל אלגנטי. נכון, הוא לא יציב ביכולת והיו לו כמה הופעות חלשות, אבל הבחור עולה תמיד עם 100 אחוז מוטיבציה ומחויבות ולא מפסיק לעבוד על המגרש, ולרוב גם עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר. אם ישפר את התרומה ההתקפית שלו יהפוך לשחקן מבוקש מאד.

 

המשחק: מחזור 15, הפועל ב”ש מגיעה לנתניה למשחק שאמור היה להיות משחק העונה, אבל אלופת 3 השנים האחרונות מצאה את עצמה בעונה שבה הדברים לא מתחברים והגיעה למשחק הזה כשהיא בפיגור של 14 נקודות ממכבי. ובכל זאת, הקבוצה הזאת עשתה לנו כ”כ הרבה צרות בשנים האחרונות שהיה חשש כלשהו שפתאום החניכים של בכר יתפוצצו דווקא נגדנו ואולי ייווצר מומנטום אחר.

אז זהו, שלא. זה התחיל עם מתנה כפולה ממרואן קבהא ואריאל הרוש שסידרו לאופואדו את ה-0:1 ומכאן מכבי לקחה את המושכות, שיחקה חכם ובסבלנות ובמחצית השניה פירקה את יריבתה לחתיכות כשסבוריט וריקן נועצים עוד שני כדורים ברשת. 0:3 חד-משמעי שהבהיר סופית לאלופה שהשנה יחסי הכוחות השתנו. כמו-כן היו הנצחונות המרשימים מול חדרה, בני יהודה ומכבי חיפה בסמי עופר.

המשחק המאכזב: לא היו הרבה כאלה, אבל במקרה הזה אפשר בקלות להצביע על שני הדרבים מול הפועל, שדווקא בעונה מאד חלשה מצליחה פעמיים לקחת נקודה ממכבי. כמובן שכל אוהד שפוי יגיד לכם שהוא מעדיף לקחת אליפות ולא לנצח בדרבי מאשר ההיפך, ובכל זאת – זה עדיין דרבי. בשני המפגשים מולם דווקא האדומים באו עם הרבה יותר אנרגיות ומוטיבציה וניצלו משחק נרפה של מכבי. בעונה כזאת, אפשר לסלוח על זה.

דרבי תל אביב
קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי של המנהלת לכדורגל: מנהלת הליגות לכדורגל- IPFL

 

השער: היו הרבה יפים, אני הולך על זה של יהונתן כהן מול בני יהודה, במחזור סיום הסיבוב הראשון. מכבי הוליכה 0:2, בני יהודה כבשה שער מצמד ודווקא כשהיה נראה שהכתומים יכולים להשלים את הקאמבק, בא החלוץ הצעיר מצד שמאל ולאחר מבצע אישי מרשים ירה טיל מדהים מ-20 מטר לחיבורים. מזכיר קצת את השער של לוגסי מול אותה בני יהודה ב-2013. פחות דרמטי אמנם, אבל לא פחות יפה.

המאמן: כמה כבר דובר על ולדימיר איביץ’. קוראים לו רס”ר, מפקד, שועל. האיש שלעולם אינו מחייך. אבל הוא פשוט מאמן. אמיתי. כזה שיודע איך לנצל את חומר השחקנים שלו, שיודע מה הוא רוצה מעצמו ומהם. שיודע להכין את הקבוצה למשחק וגם להתנהל תוך כדי. כמה פעמים העונה החילופים שלו הביאו שינוי וממש השפיעו על תוצאת המשחק? מלא. איביץ’ הוא האיש הנכון בזמן הנכון עבור מכבי וצריך לעשות כל מאמץ שלא יילך אחרי עונה אחת כמו כל הקודמים. שיישאר לעונה הבאה וינסה שוב להצליח עם הקבוצה באירופה, ואני גם מאמין שיצליח.

 

ולסיום: אז מה אתם אומרים? מכבי גדולה או שהליגה באמת חלשה כמו שכולם אומרים? לטעמי, התשובה היא גם וגם. כן, הליגה השנה חלשה. חלשה מאד, אפילו. ככה זה כשב”ש חווה משבר שלא ידעה כמוהו כבר שנים, כשבית”ר והפועל חיפה נחלשו ומכבי חיפה מתעוררת רק עכשיו. רק לצורך ההמחשה – בני יהודה נמצאת במקום השני עם 30 נקודות. זה המאזן הכי גרוע לקבוצה במקום השני במחזור ה-18 מזה 14 שנה. באופן כללי יש הרבה משחקים ברמה ירודה. אבל זה לא חדש. הליגה שלנו כבר כמה שנים ברמה לא משהו. ייתכן שהעונה חלשה יותר מקודמותיה, אבל לטעמי זה רק עושה עוול למכבי, כי באמת מדובר בקבוצה טובה. אולי זו לא קבוצה שמשחקת כדורגל גדול, אבל זו חבורת לוחמים שמתנהגים כמקצוענים ומשחקים עם המון חוכמה וביטחון.

אז כן, העונה הזו נפלאה ואפשר לפנטז על טראבל ועל שיאים כאלה ואחרים, אבל כמובן שעד שזה לא גמור רשמית לא נקדים את המאוחר. בכל מקרה, שלא ייגמר לעולם.

מכבי תל אביב
קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי של מכבי תל אביב
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!