כשמכבי ת"א זכתה באליפות ב-2019 בהפרש של 31 נקודות מסגניתה, קמו המוני מקטרגים והזכירו לכולנו שהליגה מאד חלשה ואין מה להתפעל מההישג הזה.
כשמכבי ת"א זכתה באליפות ב-2020 בהפרש של 14 נקודות מסגניתה ושברה שיא אחרי שיא של מיעוט ספיגות, קמו שוב אותם מקטרגים והזכירו שהליגה חלשה והקבוצות משחקות בונקר, אז זו לא חוכמה שמכבי לא סופגת.

והנה, נפתחה לה עונת 2020/21 ומכבי אחרי 3 מחזורי ליגה עדיין ללא ניצחון. לעומת זאת, בשלב הבתים מכבי עם 6 מ-6. אז רגע, יכול להיות שהליגה הישראלית יותר חזקה מהאירופית???

עד עכשיו, מכבי ת"א של אירופה שונה לגמרי מזו של ליגת העל. זה נראה קצת מוזר ואפילו מצחיק שאחרי 2 משחקים בשלב הבתים יש למכבי יותר נקודות מאשר בליגה אחרי 3 משחקים. עכשיו תגידו – כן, אבל בליגה קבוצות באות להתגונן מול מכבי ובאירופה לא. ובכן, זה לא חדש. זה קרה גם בשנים קודמות ולאורך רוב השנים האלה מכבי התקשתה לפצח את הבונקרים בליגת העל, בחלק מהעונות היא היתה מספיק טובה כדי לנצח בכל זאת ולזכות בתארים ובחלק לא.

במכבי של הליגה עד עכשיו משהו לא עובד. הקבוצה נראית לחוצה וחסרת סבלנות. נכון שהעונה רק החלה ויש לא מעט נסיבות מקלות, אבל מכבי מוצאת את עצמה בפיגור של 4 נקודות ממכבי חיפה רגע לפני המשחק נגדה שיכול להגדיל את הפער ל-7 עם פוטנציאל ל-10 (לחיפה משחק פחות) ולפתע פתאום מכבי עלולה למצוא עצמה כבר בתחילת נובמבר במצב כמעט בלתי אפשרי במירוץ האליפות.

הבעיה העיקרית היא כמובן בהתקפה. למכבי הנוכחית אין סקורר, אין מחץ וללא מיכה ואצילי יש הרבה פחות יצירתיות (הבהרה: כותב שורות אלה תמך מהרגע הראשון בהחלטה של המועדון לשחרר את מיכה ואצילי ועדיין תומך). גם בעונה שעברה כזכור מכבי לא היתה קבוצה שכובשת הרבה והתבססה בעיקר על הגנה וקישור אחורי מצוינים, אבל עדיין ידעה להשיג את הנקודות גם בימים של יכולת לא מזהירה, כי מכבי של איביץ' היתה קבוצה עם המון ביטחון עצמי. ברגע שמכבי של דוניס תהיה כזו היא תתחיל לנצח גם בליגה.

באירופה הדברים נראים אחרת. מכבי באה לשני המשחקים מתוך מטרה להשיג תוצאה. מול קרבאח היתה עקיצה מוקדמת ועמידה נכונה על המגרש עד לסיום. מול סיבאספור היה משחק טקטי וזהיר במחצית הראשונה ויציאה הדרגתית קדימה בשניה שגם עלתה בספיגת שער. דוניס, לזכותו ייאמר, הגיב בדיוק בזמן ועשה את החילופים הנכונים. מכבי הפכה ניידת יותר וחוצפנית יותר, עם כדורי עומק מדויקים ומשחק לחץ נכון. דור פרץ שוב סיפק הופעה מצוינת ואבי ריקן, שהחל את המשחק עם החמצה גדולה, פיצה עליה בענק עם הבישול המדהים לשער הניצחון. נכון שמול 10 שחקנים זה היה קל יותר, אבל מכבי נראתה לא רע בכלל גם לפני הפנדל וההרחקה.

בניגוד לקרבאח, שכבר כמה שנים מגיעה בקביעות למפעלים האירופיים, לסיבאספור זו הופעה ראשונה אי פעם בשלב בתים. חוסר הניסיון הזה בלט. לפרקים הם נראו כמו קבוצה ישראלית: מבולבלים, עצבניים וחסרי ביטחון. במקום להניע כדור בסבלנות ולשמור על היתרון, הם הלכו אחורה, אפשרו למכבי ליזום וללחוץ, עשו פאולים טפשיים ואיבדו את הראש. לא תמיד מכבי ידעה לקחת מתנות שכאלה, הפעם הצהובים אמרו תודה רבה וטרפו את הטורקים הנאיביים.

השאלה המתבקשת היא איך מכבי מביאה עכשיו את ההתלהבות והביטחון מאירופה לליגת העל? לרשות דוניס יש סגל רחב ואיכותי. על הנייר העומס עלול להשפיע וחיפה, שתגיע אחרי חודש ללא משחק רשמי, יכולה להיות רעננה יותר. מעשית, חיפה חוזרת מפגרה ארוכה מבחינתה למשחק מול היריבה הכי גדולה וחזקה שיכלה לקבל ושנמצאת בכושר משחק עדיף, כך שיחסי הכוחות נראים מאוזנים.

זה הזמן של השחקנים המנוסים יותר במכבי לקחת את המושכות ולדחוף את הקבוצה, כי עם כל הכבוד להישג הנהדר באירופה, הם לא יכולים להרשות לליגה לברוח להם.