לפני כמה ימים כשהבוס שאל מה לגבי סיכום השנה זה לא כל כך דיבר אליי. גם ככה בישראל אנחנו מסכמים כל שנה פעמיים, פעם בראש השנה העברית ופעם בסילבסטר של הגויים. עייפתי מסיכומים שדי חוזרים על עצמם ומסכמים את מה שכבר סיכמנו כשהאירוע היה. בקיצור, שכחתי מזה.

הבוקר, קראתי את הסיכום המעולה של שטנצלר, נהניתי ואמרתי לעצמי, וואלה הוא צודק, בספורט זה לא מתאים כי שום דבר כמעט לא נגמר ואם אפשר אז בקלישאה: "העונה עדיין בעיצומה". מאחר ואני תמיד חייב להוכיח שאני יודע יותר מאחרים אז בכל זאת תוספת קטנה לפוסט הנ"ל – יש עוד מקצוע אחד שמתנהל לפי השנה הקלנדרית וזה בייסבול שמתחיל באפריל ונגמר באוקטובר. אבל סיכום על בייסבול בטח לא מעניין אתכם, אז אני אסתפק בכך שהשנה זכתה באליפות קבוצה קטנה בשם קנזס סיטי רויאלס שניצחה את כל הקבוצות העשירות, מה שנותן תקווה לכל אוהדי הקבוצות הקטנות שמסתובבים כאן (אוהדי מכבי חיפה, הפועל ת"א ובית"ר – כל עוד גולדהאר בסביבה גם אתם בקטגוריה הזו, מצטער).

אבל בכל זאת התעורר בי הניצוץ לנסות ולחשוב מה באמת עשה לי את השנה הזו בספורט, והבנתי שזו הכתיבה. כן, לכתוב כאן באתר הזה, היה מבחינתי האירוע הספורטיבי החשוב של השנה.

מי שכבר הבין שבפוסט הזה אין הרבה ספורט יכול לעזוב כבר עכשיו ואני ממש לא אכעס.
המעט שנשארו, לא להיבהל, עוד מאמץ קטן וזהו.

או.קיי. נחזור לעניין.
אני באמת רוצה להגיד תודה לאנשי "הזווית" שנתנו לי את הבמה לכתוב ולהתבטא, כי אני פשוט נהנה.
אין לי מושג מאיפה היה לי האומץ להציע את עצמי ככותב ואני עוד פחות מבין איך נתנו לי הרשאה לכתוב, אבל הנה זה קרה וקורה ואני מקווה שזה ימשיך (עכשיו הזמן שכל מי שקורא ועדיין לא פירגן לי באתר או בפייסבוק יעשה זאת. מה זה כבר עוד לייק קטן? זה גם עושה לי טוב וגם הבוס יהיה מרוצה…).
הכתיבה גורמת לי להסתכל על הספורט בצורה קצת אחרת ומזווית אחרת.
הכתיבה מאתגרת ולפעמים מתסכלת, אבל כשהיא מסתיימת היא מאוד מספקת (דרך אגב, אני יודע לכתוב לא רע גם בחרוזים).

איך הוא עף על עצמו, מתי זה נגמר?

זהו, זה נגמר.

נ.ב.
1. הרעיון לפרגן להנהלה הוא שלי. זה ממש לא בא מהבוס.
2. בוס, שים כאן תמונה של לארי בירד קולע, הוא אחד האהובים עליי. תודה