סיכום טור דה פראנס 2019

// מאת איתמר לב ארי

הטור השנה סיפק לנו אין סוף נקודות מעניינות, אנקדוטות משובחות או סתם מחשבות חדשות לשקוע בהם, ובגלל שדנו כל כך על אלאפיליפ העצום, ברנל הכוכב, סאגאן המלך או בארדה המאכזב (?), אבחר להתמקד דווקא בנקודות נישתיות (יחסית) שלדעתי חמקו מן הנוף הסיקורי.

 

המוצהב הראשון

לא יותר מדי אנשים הכירו את השם מייק טיוניסן לפני הטור, בטח לא אוהדי הטור דה פראנס בפרט שמתחילים לאהוב אופניים בחודש יולי, ויש לא מעט אנשים כאלה. אז עבורם הוא היה די אלמוני, הופעת הבכורה שלו בטורדה הייתה בשנת 2017, שם שימש כליד-אאוט למייקל מת׳יוס. טיוניסן היה חלק מהופעה קבוצתית מוצלחת מאוד של סאנווב דאז שהסתיימה עם 2 חולצות, מנוקדת (וורן בארגיל) וירוקה (מייקל מת׳יוס). הדירוג האישי הטוב ביותר שלו היה בקטע ה4, אז סיים במקום ה15. ב-2018, טיוניסן הספיק לרשום הישג נאה קצת יותר, שהגיע במקום השני אחרי איב לאמפרט בקלאסיקה: דוואר דור ולאנדרן. אבל זה כנראה לא הספיק לו בשביל להיבחר לטור דה פראנס, אבל כן בשביל הוואלטה, מירוץ שמטבע הדברים, פחות מתאים לו וזה ניכר בתוצאותיו. אבל אז טיוניסן הגיע לויסמה יומבו, סיים 7 בפאריז – רובה וניצח את שני הקטעים הסופיים ב4 Jours de Dunkerque וניצח את הדירוג הכללי בZLM Tour.

מייק טוניסן
טוניסן בחולצה הצהובה. Credit to “Team Jumbo-Visma Cyvling” Facebook page.

 

אבל השיא כאמור הגיע לפני קצת יותר משלושה שבועות בבריסל, שבעקבות ההתרסקות של מי שטיוניסן היה אמור לעשות לו ליד אאוט – דילן כרוונואגן, הוא קיבל את המושכות והראה מה הוא שווה בספרינט ישיר מול פטר סאגאן. אומנם קיילב כנראה נחסם וויויאני נתקע, אבל הוא בסופו של דבר היה הראשון ללבוש את החולצה הצהובה השנה. ועכשיו השאלה היא אם הוא טיוניסן, בעקבות שני השלבים בהם לבש את הצהובה, יתחיל לרכוש לעצמו יותר קרדיט ויחשוב (אולי בצדק) שמגיע לו להגיע כלידר בספרינט, ולא, לאו דווקא בטור אלא באופן כללי, ביותר מירוצים, נכון, היו לו לא מעט הישגים גם לפני הטור, אבל לנצח בטור זה משהו שונה, זה בוסט ענק של ביטחון.

והרי ליד אאוט זה אחד התפקידים שאני, באופן אישי הכי מעריך בענף הרכיבה. הוא הרוכב שמאפשר את הניצחון אבל לא זוכה לפיסה מתהילתו של הניצחון, הוא הרוכב שאחרי הפיניש אנחנו רואים אותו מתחבק עם הרוכב המנצח, זה שעשה לו ליד אאוט, אבל לאחר שנגמר החיבוק המצלמות ממשיכות ללוות את הרוכב המנצח, לא אותו. ובמובן מסוים זה די הוגן, הרי הרוכב שהיה לו את מאגר הוואטים הגדול ביותר והמתזומן נכון ביותר בדרך כלל מנצח, אבל עדיין, הליד אאוט שלו הוא מרכיב מאוד חשוב בניצחון, בטח לרוכב כמו דילן כרוונאגן. אבל ההבדלים בין הליד אאוט לספרינטר הם לא כל כך גדולים, הרי אתה צריך להיות מאוד מהיר בעצמך בשביל למשוך את הספרינטר שלך לעמדה טובה במהירויות של 50-60 קמ”ש, וזה עוד לפני שהחל הספרינט. אז הוכחה לזה קיבלנו לפני יותר משלושה שבועות, שטיוניסן הוא גם ספרינטר ראוי מאוד ברמות האלו בפני עצמו. ועוד הוכחה לזה קיבלנו בקטע האחרון, שלויויאני לא היה את הרגליים ולא היה את המיקום, אז מקס ריצ׳זה (הליד-אאוט שלו) קיבל את ההובלה ואף סיים במקום הרביעי.

על פי השמועות האחרונות, מרסל קיטל בדרך לקבוצתו של טיוניסן. אז קיטל – דילן – טיוניסן באותה קבוצה? נדמה לי שיהיו שינויים בהיררכיה.

 

אם לא עכשיו, אימתי?

כשחושבים על הכותרת הזו אפשר להגיד שהיא מתאימה לריצ׳י פורט, רוכב שפרץ מאוחר יחסית והרגיש שהוא ראוי להיות מוביל קבוצה בגרנד טורים, ובגיל 31 קיבל את ההזדמנות בקבוצת BMC (כיום CCC), אבל עכשיו הוא כבר בן 34 ומניין תאריו בגרנד טור עדיין עומד על המספר העגול. אז כן, הכותרת הזו נכונה אליו, אבל היא נכונה גם ליאקוב פוגלסאן. גם הוא, בן גילו של ריצ׳י והדירוג הכללי הטוב ביותר שלו בגרנד טורים היה המקום השביעי שלו בטור 2013, ונכון, פוגלסאן היה לרוב רוכב דומסטיק, בין אם זה של וינוקורב, אנדי שלק, ניבאלי או אפילו ארו. פוגלסאן היה מן ווט פולס כזה, אבל נראה שהוא נזכר מאוחר מדי.

יאקוב פוגלסאן
מתי יחגוג גם בגראנד טור? Credit to “Astana Pro Team” Facebook page.

ועוד נתון לא מחמיא, אין לו אף ניצחון בקטע בגרנד טור. וכנראה שזה ישאר ככה גם השנה כי הטור והג׳ירו כבר מאחורינו ולא נראה שהוא הולך להשתתף בוואלטה. ועם העלייה של רוכבים כמו ריצ׳ארד קאראפז, מיגל אנחל לופז וכמובן, איגן ברנל, נראה שבגיל 35, פוגלסאן יצטרך לגייס גם כוחות מלמעלה בשביל לעשות את זה.

אולי פוגלסאן שרף יותר מדי גפרורים בעונת הקלאסיקות שלו, הוא נראה מעולה בכל אחת הקלאסיקות בהן השתתף ואף ניצח באחת מהן. אבל קלאסיקות זה דבר אחד, וגרנד טורים זה דבר שונה. יש קלאסיקה שמתרחשת אחרי עונת הגראנד טורים, והיא איל לומברדיה, לכן זה לא פוגע. אבל רוכב שמתמקד בקלאסיקות ורוכב שמתמקד בגראנד טורים הוא ברוב המקרים, לא אותו רוכב. כמו שאנחנו לא רואים את פרום מפזז על אבני הרובה או את ברנאל מלהטט בפלנדריה, אולי פוגלסאן היה צריך לעשות חישוב מחדש לגבי ההכנות שלו וצורת האימונים שלו בעונה הזו. ועדיין, הוא רוכב מעולה שעברה עליו עונה טובה מאוד, אבל נחמץ הלב שבארון שלו עדיין אין אפילו גביע אחד מהג׳ירו או מהטור, או צלחת אם מדובר בוואלטה.

קילומטר אחרי קילומטר

קטע 7, 10 קילומטרים לסיום, וזה סוף סוף הזמן להדליק את הטי.וי וליהנות מכמה שניות של אופניים בספרינט. סביר להניח שאם אתם לא עכברים כבדים או בני משפחתם של יוהאן אופרדו או סטפן רוזטו (שהיו בבריחה באותו יום), זה היה הליך הצפייה שלכם בקטע ה7, אותו הכריע דילן כרוונואגן בפיניש. יום של כ-230 קילומטרים מישוריים, שקט ורגוע (בלשון המעטה). זה דיון שחוזר כמעט כל שנה, יש האומרים שבכל טור יש יום כזה, “משעמם”, שצריך פשוט לסבול אותו ולפנטז על הטורמאלה ועל הואל טורנס.

אז למה צריך יום כזה בכלל? שמעתי וראיתי הרבה דעות “הגיוניות” שאומרות בעצם: יאללה, מי צריך את השעמום הזה, בוא נעשה הכל הרים, טיפוסים, ויאללה באלגן. קודם כל, מדובר בבני אדם. עכברי הענף הותיקים זוכרים טורים שכללו 24 קטעים, טיפוסים שכל מה שאגיד עליהם רק יפחית מהם, ומה קיבלנו בסוף? רוכבים מתים בחלק מהמקרים. אז כן, צריך לזכור שמדובר בבני אדם, לא במכונות (וגם אם מעורבים כאן סמים, זה לא הופך אותם למכונות). והרוכבים של היום הם לא אותם הרוכבים של פעם, אם המארגנים יחליטו על טור כזה הם יקבלו על אפם וחתמם דבוקה מאוחדת שרוכבת בקצב צב ונזכרת שהיא במירוץ אופניים רק בקילומטר האחרון, או בתסריט הלא פחות הגיוני, רוכבים לא יגיעו, ואם אין רוכבים אז אין טור, וזה כבר יותר מדי עבור המארגנים. וצריך לזכור גם, שהטור דה פראנס הוא לכולם. לא רק למטפסים עם ריאה שלישית, אלא גם לאלה שהעצימות שלהם במישור גבוהה משל השאר, וצריך לדאוג גם להם.

דילן חרונווכן
בסופו של דבר, הוא היחיד שיזכור לחיוב את היום הזה. Credit to “Le Tour de France” Facebook page.

הייתה עוד הצעה ששמעתי, פשוט להתאים את מרחק השלב לאופיו, אין טעם לעשות שלב של 230 קילומטרים אם הוא מישורי, אז למה פשוט לא לעשות שלבים של מישור שהם “בסך הכל” 50-100 קילומטרים? אז נתחיל מזה זה שענף האופניים הוא ענף מאוד עני, רצה בימים האחרונות תמונה שמשווה בסכום הזכייה בין תחרות פורטנייט לבין הטור דה פראנס, את הישגו של שחקן פורטנייט אחד, שגרף 3 מיליון אירו באיזו תחרות. בעוד איגן ברנל (מנצח הטור) זכה “רק” בחצי מיליון אירו.

אני חושב שאחרי השורה הזו אין טעם להמשיך להסביר, ענף האופניים הוא ענף מאוד מצומצם מבחינה כלכלית. אנחנו רואים קבוצות קמות בקול תרועה ואחרי שנתיים נסגרות, רוכבים כישרוניים מאוד שיכולים למצוא את עצמם במירוצים ברמה הגבוהה ביותר מאבדים אחיזה ופורשים רק בגלל שהקבוצה שבהם רכבו פשוט קרסה תחת ההוצאות או שפשוט להם את האמצעים. זה ענף מאוד דל ועני, הן מבחינת המשכורות, והן מבחינת הספונסרים. הרוכב שמקביל לרונאלדו מרוויח פחות מערן זהבי. וברור שלא בצדק, מבחינתי זה הענף ספורט הכי טהור שיש, אבל הפופולריות היא זו שמכריעה. ולכן מארגני הטור לא יכולים לוותר על הכסף שהם מקבלים מהערים שהטור עובר בהן.

ועוד דבר שנראה שקשה לחלק מהאנשים להפנים: מסורת. מבחינת מסלול, עברו בערים, ההרים והמקומות השונים לא פעם. לכן זה חשוב מבחינת המארגנים לשמור על המסורת ולהמשיך לעבור באותם מקומות גם אם הם ארוכים ומישוריים “מדי”. אני חושב שזו סוגייה לא קלה, והעולם מתקדם. כמו שמסנטר נדרש היום לא רק להיות דומיננטי בצבע אלא גם לקלוע שלשות, ומשוער כל אחד כבר יודע שצריך גם משחק רגל טוב, ככה גם מארגני הטור יבינו שלא הכל יכול להיות מושתת על גבי העבר והמסורת, ויכול להיות שנראה שינוי בשנים הקרובות, כבר ראינו ניסיון מעניין אשתקד לעשות את הזינוק כמו בפורמולה 1 (בקטע ה17), וזה נכשל כישלון ענק. אבל לדעתי אנחנו צפויים לראות עוד הרבה ניסיונות כאלה בעתיד. אבל כרגע זה לא המצב, והקטעים ימשיכו להיות ארוכים. ואני מגדיר את עצמי כ”עכבר כבד” ולמעט הקטע החמישי ראיתי הכל אבל בקטע השביעי, מודה שגם אני קצת הודיתי לטיג׳יי ואן גארדרן על זה שיצר קצת עניין בשלב.

 

גם במישור, העולם שייך לצעירים

נכון, איגן ברנל ללא ספק היה כוכב הצעירים של הטור דה פראנס השנה. אבל היה עוד רוכב אחד שעוד נחשב צעיר לפי הגדרות הטור שללא ספק “שיחק אותה”, וגם סיים כרוכב עם הכי הרבה ניצחונות אישיים בטור. הלוא הוא קיילב יואן האוסטרלי-קוריאני, טוב, אני משוחד לגביו. הוא הרוכב האהוב עליי בסבב ביחד עם פאביו ארו. אבל אין ספק שהוא נכנס ללב של עוד הרבה אנשים אחר הטור האחרון, שלושה ניצחונות, נראה רמה מעל כולם בספרינטים. אבל צריך לזכור שזה לא מבטיח לקיילב כלום, רק לפני שנתיים, ספרינטר בשם מרסל קיטל רשם חמישייה מוצלחת ויפה ומאז? ירד לקאטיושה, מפה לשם הודיע על פרישה זמנית ומצבו לא ידוע, נראה שיחזור אבל כנראה שלשיא שלו הוא כבר לא יחזור, וזה היה בסך הכל לפני שנתיים.

עוד ספרינטר, הוא פרננדו גאבייריה הקולומביאני, שבטור נראה כמו הספרינטר הטוב בעולם. והיום? מסתפק בשאריות בקבוצת האמירויות. וכנראה שהרמה של גאבייריה לא ירדה, אבל יש הבדל גדול בין האם הליד אאוט שלך הוא סימונה קונסוני (עם כל ההערכה אליו) או האם או מקס ריצ׳זה. בתחום הזה אתה יכול רגע אחד לגעת בשמיים ורגע אחר להיעלם מהנוף, זה גם כמעט קרה עם קיילב, עונת 2018/17 הייתה ברובה די מזעזעת עבורו, הוא לא השתתף בג׳ירו מכיוון שתוכנן להשתתף בטור, אבל אז הגיע מפח הנפש אחרי שהוחלף ברגע האחרון מהסגל לטור דה פראנס, וקיבל מפח נפש שני לאחר שהוחלף גם מהסגל לוואלטה אספנייה ויצא שלא התחרה באף גראנד טור.

אבל אז הגיע החתימה בלוטו, הוא קיבל את מלוא תשומת הלב והאמונה, וכנראה ידע גם מהרגע הראשון שנראה אותו בטור וגם בג׳ירו. נכון, הוא הגיע גם משקולות לחץ די גדולות בדמות הכניסה לנעליים של הגורילה, שבשיאו כנראה שמאוד קשה למצוא לו תחליף, אבל למרות גובהו הנמוך, במידת הנעליים הוא מספיק גדול. וגם ניצח את אחד השלבים שהכי מזוהים עם גרייפל, השאנז אליזה. בסופו של דבר ספרינט זה שילוב של הכל: מזל, וואטים, תזמון, ליד אאוט, התמצאות בכביש. וכנראה יש רק ספרינטר אחד שהרולטה האכזרית פוסחת עליו וזה הוא פטר סאגאן, אבל הוא הרבה יותר מאשר ספרינטר. אבל התכנסנו בפסקה הזו בשביל לדבר על קיילב, אז הוא מזכיר לי אחד שגם, כמו קיטל וכמו גאבירייה, ראה השנה את הטור מהספה, וזה מרק קאבנדיש. ואפילו פירגונים הדדיים בטוויטר כבר נרשמו בין השניים.

קיילב יואן
יש לו הרבה סיבות לשמור על החיוך. Credit to “Le Tour de France” Facebook page.

 

הורס המסיבות

כן, די קשה לצנן מסיבה כזו טובה ולמצוא בה פגמים. אבל בפסטיבל התקשורתי סביב איגן ברנל, צריך להיות גם קצת פרופורציונלי. נכון, לאיגן יש את כל מה שצריך כדי להפוך לדבר הבא ולהבטיח לנו שנים של שליטה דרום אמריקאית, אבל, וצריך להיות כן, לא מן הנמנע שהוא הגיע כבר לשיא שלו. לא חסרים ספורטאים שהגיעו לתקרת הזכוכית שלהם מאוד מהר ואז לא מצליחים לייצר שום דבר שדומה לזה, אפילו בזירה השחייה המקומית, יעקב טומרקין שמאז הגמר האולימפי ב2012 לא מייצר שום דבר דומה. לא בטוח שזה המצב עם איגן, אבל יכול להיות שהוא שרף את כל הגפרורים שלו, לרוב “הגראנד טוריסטים” הופכים לכאלו באזור גילאי ה30 ושומרים על יציבות מתונה מאז, אבל הקולומביאנים ידועים בכך שהם פורצים מהר ובקול תרועה ואחר כך דועכים.

 

אבל מה זו בעצם דעיכה? אם קריירתו של ברנל תהיה זהה לקריירתו של קינטנה, שכוללת פודיומים וניצחון ב2 גראנד טורים, ניצחון בקטעים בכל אחד משלושת הגראנד הטורים ועוד כמה הישגים מכובדים (והרזומה רק עולה) זה יחשב כאכזבה/כישלון? כי קינטנה בזמנו נראה לא פחות טוב מברנל וגם היה את הסיפור, קינטנה VS פרום. היה את העניין והוא גם נשא על כתפיו תקוות של עם שלם, עכשיו מגיע ברנל, מציג יכולת שמזכירה את יכולותיו של קינטנה בשנותיו הגדולות וההייפ סביבם דומה, רק שלברנל גם הייתה קבוצה יותר תומכת מזו של קינטנה והם רוכבים שונים מאוד באופן כללי, והוא גם בסופו של דבר צלח איפה שקינטנה כשל.

בכל מקרה, אני חושב שהיו מספיק דוגמאות מכל הענפים לפלופים שהריחו את העננים אבל לא עמדו בציפיות. לברנל יש קבוצה אדירה, אבל לא מן הנמנע שאם פרום חוזר (ואם חוזר בכושר) הוא יטעם, כמו שתומאס טעם השנה, את טעמה המר של ההיררכיה הקבוצתית וההתפתחויות הבלתי צפויות במירוץ. ועדיין, הוא ככל הנראה הדבר הבא, מבחינת חשיפה, התייחסות, אישיו, הוא כבר כרך סביבו קהל ונהיה באופן רשמי “סופרסטאר”. עכשיו חובת ההוכחה עליו. ועדיין, צריך להיזהר כל פעם שאומרים על רוכב שהוא “הדבר הבא”, למרות שבמקרה הזה למציגי הטענה יש סיבה טובה לומר זאת.

איגן ברנל
Credit to “Le Tour de France” Facebook page.

 

חלומות באספמייה

בסופו של דבר 12 ספרדים רכבו דרכם עד לשאנז אליזה. המדורג גבוה מביניהם היה מיקל לאנדה, רוכב שלמרות שלא חסר לו שום דבר ברגליים, נראה שתמיד נקלע לפיגור מוקדם ותמיד איכשהו מצליח להחמיץ את הפודיום. יש לו רק פודיום אחד בקריירה וזה נתון שלא משקף את המציאות לדעתי, שנה הבאה הוא כנראה מגיע לשממה הבחריינית וימלא את מקומו של וינצ׳נזו ניבאלי שיעשה את הדרך לטרק. וכנראה שיקבל את המפתחות בבחריין להובלת הקבוצה. הוא עוד לא בן 30, אבל זו תהיה ההזדמנות הגדולה של לאנדה. בלי ארו, קינטאנה, או פרום שגונבים ממנו את הפוקוס והוא צריך לדמסטק אותם.

הבא בתור ברשימה הוא האחד והיחיד, אלחנדרו ולוורדה. לדעתי הוא אחד הרוכבים הכי מפוספסים של הטור הזה, הוא רכב טור סולידי ולפעמים שכחנו שהוא מתחרה (למרות חולצת אלוף העולם שכרוכה סביבו). אבל לדעתי, אם ואלוורדה היה הולך עם אלאפיליפ בקטע ה3, יש מצב שהרבה דברים היו משתנים. בניגוד לאלאפיליפ הוא יכול להחזיק בעליות כמובן בצורה יותר טובה, וכפי שראינו בואל טורנס, גם יכול לסיים ראשון מבין מתמודדי הGC. אז אם ואלוורדה היה לוקח את הגלגל של אלאפיליפ בקטע השלישי, ונשאר איתו עד הפיניש, הוא היה מתייצב בעמדה יותר טובה, מבהיר למוביסטאר מי כאן באמת ראוי להערכה מופרזת, ואולי גם לוקח קטע. כי למרות שאלאפיליפ ידוע כמאיץ טוב שצריך, ואלוורדה ידוע אף יותר. אז קצת חורה לי שהוא נעלם מהנוף השנה.

 

אפשר לדבר גם על אנריק מאס, רוכב ששנה הבאה כנראה יעשה את הדרך למוביסטאר. מאס, רוכב שנחשב כיריב היחיד של ברנל לחולצה הלבנה בסופו של דבר סיים רק במקום ה3 בקרב עליה, לאחר שבקטע ה15 התבזה וסיים יותר מחצי שעה אחרי המובילים. שמעתי שאומרים שזה בגלל איזה משהו בבטן, אבל אני לא בטוח. בכל מקרה לדעתי מאס, רוכב שכנראה נראה אותו מועמד לGC בשנים הבאות, לא נראה אותו עושה יותר מאשר להיות מועמד. לדעתי אין לו את “הפאנץ׳” הזה ברגליים ואני לא מצליח להחזיק ממנו, למרות המקום השני בוואלטה, אני חושב שזה היה משהו חד פעמי שכנראה לא יחזור. ועכשיו הוא עובר (כנראה) לקבוצה שידועה ביכולותיה לפשל, מוביסטאר. ובלי לאנדה וקינטאנה שיעזבו (כמעט בוודאות) ועוד כמה רוכבים חשובים כמו אנאקונה ועוד שבדרך החוצה לפי הפירסומים השונים, יהיה קשה למוביסטאר, ועוד יותר יהיה קשה למאס בלי דומסטיקים ומערך מסייע, ימים יגידו אם הפישול בקטע ה-15 השנה היה בגלל הרגליים או הבטן. בסופו של דבר זה לא טור שהספרדים ירצו במיוחד לזכור, 0 ניצחונות ואקדוחן אחד שכנראה אין לו מחליף.

הולך להיות חם מאוד בוואלטה, איזה כיף שלא צריך לחכות הרבה זמן!

פאביו ארו
Credit: “Le Tour de France” Facebook page.
 
   

2 תגובות

  1. Avatar

    אין ספק שברנל נראה נהדר – גם השנה וגם בשנה שעברה.
    אבל במקביל יש התפתחויות מאוד מעניינות מכיוונים הרבה פחות צפויים:
    1. מתיו ואן-דר-פול (להלן MVDP) זכה בשבוע שעבר באליפות אירופה באופני הרים, כאשר במקביל הוא מתחזק על אש קטנה קריירת כביש (בקבוצה מדרג שני, כדי להיות פנוי גם לרכיבת שטח כשמתחשק).
    2. רמקו אוונפול. עוד לא בן 20 וניצח בקלאסיקה של סן סבסטיאן. אם אתם לא סומכים עלי, קחו בחשבון שלאפבר – ה-DS של קוויק-סטפ – כבר החתים אותו.

    חוץ מזה, יש את כל הסיבות הרגילות לא להיהפך לגרנד-טוריסט סדרתי. הסיבה המובילה – זה ממש קשה!

    • Avatar

      עוד לא ברור איך מודפ מטפס, ככל הנראה יותר טוב מכולם אבל אנחנו עדיין לא יודעים אם הוא יכול לחבר את זה לשלושה שבועות, גם בינתיים המטרה שלו היא טוקיו 2020 בשטח ואחר כך לך תדע.

      רמקו גם בינתיים לא מחזיק בטיפוסים הארוכים והפסיד לפליקס גרוסשרטנר ומארק פאדון בקטעים הרריים, סן-סבטסיאן לא בדיוק מעיד על יכולות גרנד טור, כמובן שהתינוק מפלצת אבל גם ברנל לא פראייר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!