סיכום העשור: פרק #4 – השחקנים הזרים ששווים אזכור

נכתב על ידי מוטלה רפלד ורום טל-דן

לפני שניגש לפרק בו נפרסם את נבחרת העשור של הזרים ודירוג טופ 10 הזרים הגדולים ששיחקו בליגת העל בעשור החולף, עצרנו להיזכר בחמישה כדורגלנים זרים שאמנם לא שווים מיקום בעשירייה (חלקם גם לא במאייה..) אבל אי אפשר לדבר על כדורגלנים בלי להזכיר את השמות שלהם.

לפרק #1 סיכום העשור: “הינוארים” רום טל דן ומוטלה רפלד

לפרק #2 – הכובשים הפעילים

לפרק #3 – איך מביאים חלוצים זרים איכותיים?

השחקנים הזרים ששווים אזכור.

גבריאל תאמאש

גלאסראיי, אוקזר, ווטפורד, ווסט ברומיץ’, דינמו וסטיאווה, אפילו דונקסטר רוברס – כמה זרים עם רזומה כזה הגיעו לישראל? לא רק בעשור שהיה, אלא בכלל.

אז נכון, גבריאל תאמאש הגיע לליגת העל בשלהי הקריירה, אך זה לא מנע ממנו להפוך לחביב הקהל האדום, להציג יכולת משובחת ולהיות מהאחראים הבולטים לגביע של הפועל חיפה בעונתו הראשונה בישראל, שהייתה מוצלחת מעבר לכל הציפיות.

בעונה זו תאמאש היה השחקן הבולט ביותר בהפועל חיפה – הוא היווה את מעוז ההגנה של הקבוצה הקשוחה של ניר קלינגר כשהניסיון הרב שלו בלט מאוד מה שאיפשר לו גם לנהל את המשחק מההגנה עם מסירות חץ ארוכות ומדויקות ולעתים תאמאש גם איים על השער מ-35-40 מטר בלי להתבייש.

העונה השנייה הייתה הרבה פחות טובה – היא הסתיימה עם מקום 11 בלבד בטבלה, ועבירות המשמעת שליוו את תאמאש מרומניה הגיעו גם לישראל והן הביאו לבסוף לסאגת עזיבה הזויה שכללה היעלמות של  תאמאש ממחנה האימונים של האדומים מהקריות, ובתוכה תאמאש הציג יכולת פחות טובה על הדשא ויכולת משופרת בלהיכנס לצרות.

אבל עוד מעט את אוהדי הפועל חיפה זה לא כבר לא יעניין. הם תמיד יזכרו איך הוא דפק את מכבי בדרבי, כמה פעמים ויותר טוב מכולם.

קרדיט לעמוד הפייסבוק של הפועל חיפה

אדריאן סילבה

בתחילת החודש שעבר הרשת בישראל געשה וסערה, ולא בגלל עוד הודעה דרמטית של ראש הממשלה:

ריקרדו פריירה, כוכב לסטר סיטי ושחקן העונה שלה אשתקד, צילם לאינסטגרם את הקיר של חברו לקבוצה לשעבר, אדריאן סילבה, כשברקע מתנוססת בצד הקיר חולצתו הירוקה של הקשר מימיו בכפר גלים.

ואולי החולצה בצידו של הקיר מייצגת היטב את סיפורו של סילבה: הוא הערת שוליים בהיסטוריה של מכבי חיפה ושל הזרים בארץ הקודש, אבל הערת שוליים שתמיד שווה אזכור. תמיד כשתראו אותו על המסך בליגת האלופות יהיה מי שידאג להגיד “אחי אתה קולט שהוא היה בישראל ולא נתנו לו לשחק??”, בזמן שלמכבי חיפה בכלל לא הייתה עליו אופצית קנייה.

אדריאן סילבה, הזר שאם היה משחק יותר משבעה משחקים, אולי היה מצליח להיות קרים פריי לפני שקרים פריי ידע שהוא כזה.

אדריאן סילבה
קרדיט לעמוד הפייסבוק של אדריאן סילבה

אוסקר סקאריונה

איך קונים 46 שערים בשבעה מיליון יורו? כך שאלו ראשי מכבי תל אביב לאחר מכירתו של ערן זהבי לגוואנגז’ו RF בקיץ 2016. בשוק הישראלי לא היה שחקן שהתקרב ליכולת של קפטן נבחרת ישראל באותם ימים, שניפץ באותה שנה את שיא הכיבושים של ניסים אלמליח מ-1955 וסחב את קבוצתו על גבו לשלב הבתים של ליגת האלופות ולכן ג’ורדי קרויף בחר להתמקד בתחליף זר. הוא גם הבין שכדי למלא את החסר, צריך להשקיע את הכסף בשני שחקנים. וידאר קיארטנסון מילא את חלקו בעסקה – החלוץ האיסלנדי סיים כמלך שערי הליגה וכבש 24 שערים בכל המסגרות, אבל חברו הארגנטינאי לא עמד בדרישותיו.

אוסקר סקאריונה הצטרף למכבי תל אביב כאחד השמות הגדולים שנחתו בישראל, הארגנטינאי אמנם הגיע בהעברה חופשית, אך קיבל שכר גבוה במיוחד של 1.2 מיליון יורו בעונה, בעוד זהבי הרוויח בעונתו האחרונה בישראל מיליון יורו בלבד. ברזומה של השחקן חמש עונות רצופות עם שערים בספרות כפולות בטורקיה ובשוויץ ואף התאמן עונה לצידו של המאמן החדש של הקבוצה שוטה ארבלדזה, במדי קסימפאשה.

 

שוויו באתר טרנספרמרקט היה 4.5 מיליון יורו (יותר מכל שחקן אחר ששיחק אי פעם בליגת העל) אבל ככל הנראה מה שגרם לג’ורדי קרויף להמר על הארגנטינאי היה הדמיון לאקדוחן הישראלי ולא רק במראה החיצוני. סקאריונה אמנם כבש רק בעונה אחת מעל 20 שערים, אבל שמר על יציבות לאורך תקופה ארוכה, נע ללא כדור וכבש בכל דרך אפשרית, בראש, מחוץ לרחבה, בנגיעה, תחת לחץ ודרך מצבים נייחים.

אבל אחרי שהגיע למכבי תל אביב במועדון הבינו, למרות נקודות הדמיון, כמה סקאריונה שונה מזהבי. בהתחלה זה נראה לא רע בכלל, הארגנטינאי כבש בכל שלושת משחקיו האירופית הראשונים נגד פאנדורי הרומנית ובצמד המשחקים נגד היידוק ספליט והיה לו חלק משמעותי בעלייה ראשונה לשלב הבתים של הליגה האירופית אחרי שלוש שנים, אבל אז הגיעו משחקי הליגה. סקאריונה כבש חמישה שערים בעונה כאשר שלושה הגיעו בחודשים הראשונים ועל המגרש נראה כמו שאר חבריו, חסר אנרגיה לחלוטין, בדיוק ההיפך מהמודל אליו שאפו ובמועדון הבינו שמעבר ליכולות בלתי רגילות, לזהבי היה קודם כל רעב בלתי נגמר, שהיה יותר חשוב מסט יכולות כזה או אחר.

סקאריונה שוחרר ממכבי תל אביב בסיום אותה עונה בחזרה לטורקיה, אך לא הצליח להתגבר על התקופה בישראל. מאז תחילת עונת 2017/18 לקשר ההתקפי יש שני שערים בלבד ובעונה שעברה רשם 92 דקות בלבד בכל המסגרות. ההחתמה של סקאריונה הייתה צריכה להיות החשובה ביותר בשושלת קרויף – להוכיח שההולנדי באמת הצליח לגרום לשינוי שורשי בכדורגל הישראלי ובעזרת עבודה נכונה יהיה אפשר למצוא לכל שחקן מחליף.

אבל הכישלון של הארגנטינאי ובהמשך גם של צמד הברזילאים מרסלו וראמון רק הנציח של שמו של זהבי מעל המנהל הספורטיבי שלא לקח אליפות בישראל בלעדיו, בזבז כסף יקר על זרים שלא שידרגו את הקבוצה ואפילו קיארטנסון נמכר במיליון יורו פחות מאשר נקנה. סקאריונה היה צריך לשנות הכל, אבל הוא פשוט לא זהבי ולעומת החלוץ הישראלי הוא נעלם כלא היה והפך פשוט לעוד אחד, עוד אחד שלא הצליח בישראל וכנראה לא ייזכר כלל בעשור הבא.

(רום טל דן)

סקריונה
קרדיט לעמוד הפייסבוק של מכבי ת”א

מוסא קונאטה

המפתח שנעל את 10 השנים הרעות של מכבי תל אביב נמצא במגירה בבית של מוסא קונאטה.

הילד דאז, היום כבר חלוץ מנוסה בן 26 ששווה 7 מיליון יורו ו-20 גולים + 5 בישולים בשתי עונות במדי אמיין ליגה הצרפתית הראשונה ו-32 הופעות בנבחרת סנגל עם 12 שערים – פשוט הגיע מוקדם מדי למכבי תל אביב. היום אלופת המדינה בה כל מטאטא (בעיקר צעיר) יורה ואז קבוצה כושלת בכל פרמטר, כשאחד הבולטים שבהם הוא רכישת שחקני התקפה. ”בית קברות לחלוצים”, נהגו לכנות אותה אז.

מוסקא קונאטה הצליח איכשהו לחמוק מתחת לרדאר של מלאך המוות, לקיים חיים סבירים במסתור בבלומפילד שהגיעו לשיאם כ-5,000 ק”מ משם, באולימפיאדת לונדון, שם כיכב קונאטה במדי נבחרתו וכבש 5 שערים שסייעו למכירתו לקראסנודר הרוסית תמורת שני מיליון יורו.

המכירה ההיא הייתה למעשה בתום העונה הגרועה האחרונה של מכבי תל אביב, ערב הגעתו של קרויף לקריית שלום. שנייה לפני שעזב, אחרי שכנראה לא לחץ יד לאלירן עטר, ג’ורדי קרא לו למשרד ונתן לו את המפתח הדמיוני. אולי אפילו קונאטה עשה טובה קטנה לחבר ועזר לו לכסות ביוטה המפורסמת את מתחם האימונים של הצהובים.

מוסא קונאטה שווה אזכור בגלל היותו אחד שיחסית הצליח איכשהו בשנים הרעות האחרונות וכמובן בגלל הצלחתו הכבירה בהמשך באירופה. אוהדי הפועל תל אביב ומכבי חיפה יכולים רק לקוות שקונאטה זוכר שהמפתח אצלו.

מוסה קונאטה
קרדיט לעמוד הפייסבוק של אמיין

מיחה מבליה

מבין כל שחקני ליגת העל ששיחקו כאן, ישראלים וזרים, על מי מהם שולם את סכום העברה הגבוה ביותר? התשובה היא די קלה מן הסתם – מואנס דאבור הפך לישראלי היקר בכל הזמנים לאחר שמרכש מרד בול זלצבורג על ידי סביליה תמורת 15 מיליון יורו. אבל מי נמצא מיד אחריו ברשימה? ככל הנראה שהייתם מנחשים שזה ערן זהבי לאחר שעבר ממכבי תל אביב לגוואנגז’ו RF או מנור סולומון שעבר לשחטאר דונייצק לפני חצי שנה או בכלל זה עומר דמארי שהגיע רגע לפני הפריצה לפרויקט השאפתני של ר.ב. לייפציג. אבל התשובה המפתיעה היא מיחה מבליה.

הקשר הסלובני הגיע לבני סכנין בשנת 2014, לא כשם גדול ולא כמישהו ששווה בכלל התייחסות וכנראה שגם אוהדי בני סכנין ההדוקים לא הבדילו בינו לבין לאיגור יובאנוביץ’, מילאן בויוביץ’ ואלדר חסנוביץ’ ששחקו בקבוצה באותן שנים. אחרי חצי עונה התבצעו חילופי מאמנים בסכנין ואלי כהן (לא השריף) הגיע במקומו של גיא לוי שערק לבירה, ומיד מעמדו של הסלובני נדחק לפינה ואף הוחלט לשחררו לפני תום העונה.

מבליה הגיע מסכנין לדינמו בוקרשט הרומנית, שם עבר את עונתו החשובה בקריירה. מאמנו החדש מירצ’ה רדניץ’ קבע – מהיום קשר לא תהיה, אתה מעכשיו בלם. הבלם החדש השתלב מיד בהרכב, קיבל את סרט הקפטן ועזר לקבוצתו להגיע למקום השני, הטוב ביותר בעשר השנים האחרונות, וזומן לראשונה לנבחרת סלובניה, איך לא כבלם.

בשנה לאחר מכן כבר הגיע למגרש של הגדולים. מבליה חתם בשורות סגנית אלופת רוסיה רוסטוב, שהדיחה את אייאקס במוקדמות ליגת האלופות והסלובני לא פספס דקה משלב הבתים האירופי שכלל סוג של בית מוות, כאשר קיבלה רוסטוב את סגנית אלופת אירופה אתליטקו מדריד, באיירן מינכן של קרלו אנצ’לוטי ואלופת הולנד פ.ס.וו. איינדהובן, אותה מאמן אחד ממאמני העתיד של הכדורגל האירופי, פיליפ קוקו.

 

הקמפיין של רוסטוב היה על גבול הבלתי ייאמן, אמנם היא לא הצליחה לעלות לשמינית הגמר, אבל היא חילצה חמש נקודות שכללו ניצחון 2:3 ענק על באיירן מינכן שבזכותו נשארה באירופה וירדה ל-32 האחרונות של הליגה האירופית. מבליה שמר על מעמדו גם בארבעת המשחקים האירופית הבאים בו עלתה רוסטוב לשמינית הגמר על חשבונה של ספרטה פראג כשמבליה כבש את אחד השערים ובמשחקי ההדחה נגד מנצ’סטר יונייטד של ז’וזה מורניו, שזכתה בתואר בסוף העונה עם 2:1 מכובד בסיכום שני המשחקים.

בליגה הסיפור היה לא פחות גדול, ההגנה של רוסטוב הייתה השנייה בטיבה ברוסיה עם 18 ספיגות בלבד ובמהלך אותה עונה נרשם רצף אכזרי של חמישה 0:0 רצופים ושמונה תוצאות כאלו בסך הכל, לכן גם נרשמה הדרדרות קלה בטבלה ורוסטוב סיימה במקום השישי.

כבר אי אפשר היה להתעלם מהבלם העולה וב-31.7.17 נרכש על ידי זניט של רוברטו מנצ’יני תמורת שמונה מיליון יורו, סכום דמיוני לכל הדעות לשחקן שיובש על הספסל של אלי כהן בסכנין, ואם היו יודעים איך לעבוד איתו, יכול להיות שבמועדון לא היו נואשים כל כך לכסף מהעירייה בכל קיץ ומוחמד אבו יונס היה יכול לממן לז’אירו סבירסקי כמה קילוגרמים של שניצל שהיה רוצה.

אבל בדיוק על האולימפוס, החלה הנסיגה. מבליה היה מאחד שלושה בלמים מובילים בקבוצה יחד עם עמנואל מאמאנה וברניסלב איבנוביץ’, אבל את הליגה זניט סיימה בצורה איומה במקום החמישי ומעמדו של הבלם השתנה. בעונה שעברה מבילה כמעט ולא קיבל דקות ובחודש ינואר שב לרוסטוב בהשאלה. העונה נמכר לסוצ’י בתחתית הטבלה בתמורה לארבע מיליון יורו, ומשחק בעיקר תחת נבחרת סלובניה כאשר היה שותף בשני המשחקים נגד ישראל.

הרבה פעמים אנחנו שומעים על זרים גדולים ש”כמעט” הגיעו לליגת העל ורק החלטה קפריזית של מאמן או בעלים שרצה לחסוך קצת מנעו את החתמתו. אבל מיחה מבליה הוא אולי הדוגמה היחידה של זר שהיה כאן ועדיין התפספס. קשה לקחת מהסיפור שלו איזשהו מוסר השכל כי המון זרים שלא בלטו כאן בלטו אפילו פחות במקומות אחרים וסיפור ההצלחה שלו אנומלי לחלוטין.

הדבר היחיד שנותר לחשוב הוא מה באמת היה קורה אם היה מקבל הזדמנות לאורך זמן בישראל. האם גם פה הוא היה מקבל את ההכרה האירופית או שהוא באמת היה זקוק לליגה טובה יותר או למתקנים גבוהים יותר כדי לעשות את הפריצה שלו? את זה לא נדע לעולם, אבל אין ספק שהוא היה אחד הזרים הגדולים שהיו כאן, גם אם הוא מעולם לא הראה זאת.

(רום טל דן)

מיחה מבליה
קרדיט לעמוד הפייסבוק של זניט
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח