סוף שבוע של כיף (עד יום שני)

איכותו של סוף השבוע נמדדת על ידי מספר משתנים. אם פעם זה היה קשור בבילויים ובכדורגל, מאז שיש לי ילדים זה בעיקר אם הצלחתי לעשות שנ”צ או לא, הכדורגל נשאר. אתמול היה יום פורה בכדורגל איכותי – סופר קלאסיקו, ליברפול- מנצ’סטר סיטי ויובה-מילאן. מה צריך יותר מזה? רק דבר אחד, למזלי, מכבי חיפה משחקת ביום שני והיא לא תהרוס לי את השבת…

זה התחיל בהכנות כבר מהצהריים. לעייף את הילדים שילכו לישון מוקדם, להבהיר לאשתי את גודל המעמד והופ*, לקראת 19:00 אפשר כבר לצחצח את הטלוויזיה ולהמתין בקוצר רוח לשריקת הפתיחה. (*ערוץ הופ פתוח בטלויזיה בסלון בשביל לפנות לי את הטלויזיה בחדר לכדורגל).

אולפן ONE הזכיר לי את הסרט שתי אצבעות מצידון ובייחוד את הקטע בו אלון אבוטבול, ג’ורג’י, הסביר שבלבנון “הנוצרים שונאים את הדרוזים ואת השיעים ואת הסונים ואת הפלסטינים. הדרוזים שונאים את הנוצרים ואת השיעים ואת הסונים. השיעים, דפקו אותם כל השנים אז הם שונאים את כולם. הסונים שונאים את מי שהראיס שלהם אמר להם לשנוא. הפלסטינים שונאים אחד את השני, חוץ מזה שהם שונאים את האחרים. עכשיו, לכולם יש מכנה אחד: כולם מה זה שונאים, שונאים אותנו, הישראלים”. זה נראה כמו הסבר שרלוונטי היום אולי יותר מתמיד. במדריד שלישיית BBC שונאים את שלישיית MSN, ששונאים את סרחיו ראמוס, שבגלל מחאת הקהל נאלץ לשנוא את ג’רארד פיקה. עכשיו, לכולם יש מכנה אחד: כולם מה זה שונאים, שונאים את שלישיית BHZ (ברקוביץ’-חזן-זוהר) ואת יורם ארבל. איזה שידור נוראי, איזה אולפן מביך.

אתם מכירים את זה שבימים של משחקים גדולים, בטח אם יש כמה משחקים במקביל, אתם לא מצליחים ממש לראות את המשחק כי כל שניה מצפצפת לכם קבוצת וואטסאפ אחרת וזה גורם בסוף לזה שאת כל הגולים אתם רואים בשידור חוזר? עכשיו ברוך השם, יש לי הרבה חברים אוהדי ריאל, אז אני מצטער שהפרעתי לכם לראות את המשחק… אבל עכשיו ברצינות, שמישהו כבר ירים את כפפת היזמות הזאת ויריץ לנו שורה של ווטאספ בתחתית המסך מתחת לשידור המשחק. אני רוצה 30% מהאקזיט!

אם ריאל או בארסה מנצחות במשחק ליגה פחות מ-2:0 זאת הפתעה, הליגה הכי צפויה בעולם, אבל הסופר קלאסיקו עצמו הוא ללא ספק המשחק הכי לא צפוי בעולם (חוץ ממשחקים של נבחרת ישראל). זה לא משנה מי פצוע, זה לא משנה מי בכושר טוב יותר, כל תוצאה אפשרית. גם אתמול ניגשתי למשחק בלי לדעת למה לצפות. דבר אחד נכון כמעט תמיד, גם אם אתה מאוכזב כי הקבוצה שלך הפסידה, באיכות, קלאסיקו לא מאכזב.

בניטז המושמץ, מבין כנראה שהוא לקראת סיום בריאל. אין שום סיבה אחרת שמסבירה את הסבת המקצוע שעליה עבד לאורך כל המשחק ממאמן כדורגל למאמן פוטבול אמריקאי. איזה עוד סיבה יכולה למאמן כדורגל לעלות עם שתי קבוצות שונות לאותו משחק? לריאל של אתמול היתה קבוצת הגנה אחת וקבוצת התקפה אחרת. שום קשר לא נרשם בין שתי הקבוצות האלה במהלך תשעים הדקות. מרכז המגרש נשאר של ברצלונה והחגיגה החלה.

במנצ’סטר, מרחק 1,076 מיילים שהם 1,731 ק”מ (בדקתי בגוגל), הגיעה ליברפול למשחק חוץ קשה נגד מוליכת הטבלה מנצ’סטר סיטי. למי שממש רוצה, גוגל מפות קובע שלוקח 320 שעות ללכת את המרחק ברגל, אבל קחו בחשבון שזה דורש שימוש במעבורת ומעבר בצרפת ושם כרגע קצת מסוכן. אני ויתרתי על ההליכה הספורטיבית והעדפתי זיפזופים קלים בשביל לעקוב אחרי התוצאה. לעומת הווינריות שטבועה בי כאוהד ברצלונה, אני לוזר ניצחי כאוהד ליברפול וגם ב-3:0 לא היה לי ספק שסיטי ינצחו 4:3, אבל ביום של וולה של סקרטל, אפילו לוקאס לייבה נראה כמו שחקן.

שתי קבוצות שאני אוהד, שני משחקי חוץ, שתי רביעיות, איזו שבת!!!

טוב עכשיו רק נשאר לשמוח עד יום שני. מה קורה ביום שני אתם שואלים? עוד קבוצה שלי מגיעה למשחק חוץ קשה, בנתניה (בלומפילד בשזרוע) מול הפועל הלא מקומית… (איפה הביטויים האלה של קמי ברץ?? לא, לא רן ברץ, הביטויים שלו פחות חסרים לי). רביעייה לקבוצת החוץ? כנראה שרק אם כבר יהיה 7:0 להפועל קודם ויורחקו להם שלושה שחקנים, כולל השוער, ולא יהיו להם חילופים ולסבתא יהיו גלגלים. ואולי יהיה בכל זאת ניצחון ירוק? כזה אני, אופטימי…

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח