הקפטן דוד לואיז והשוער ג'וליו סזאר אחזו את חולצתו של ניימאר הפצוע. כל שחקני נבחרת ברזיל שרו בקולי קולות לפני שריקת הפתיחה של חצי גמר מונדיאל 2014 מול גרמניה במייניראו בבלו הוריזונטה. כך עלתה למגרש אחת הנבחרות הכי חלשות של ברזיל בהיסטוריה, עם כמות עצומה של לחץ מול הקהל הביתי, מול יריבה קטלנית, ללא הכוכב הגדול שלה וללא הקפטן ומעוז ההגנה, טיאגו סילבה. אתם יודעים איך זה נגמר. 7-1.

האם זה היה נגמר אחרת עם ניימאר וסילבה בהרכב? הפערים עדיין היו גדולים, אולי זה היה עדיין נגמר בתבוסה, או הפסד מכובד, אבל הדעה הרווחת היא שהערב הזה לא היה מסתיים עם תוצאה כזאת היסטורית. כך שהלילה בליסבון, לניימאר וסילבה יש עוד מוטיבציה בגמר ליגת האלופות מול באיירן מינכן, במדיה עדיין משחקים נוייר, בואטנג ומולר (וגם האנזי פליק) ולקחו חלק בניצחון באותו ערב.

יכול להיות שהחיסרון של סילבה בהגנה היה משמעותי יותר. דאנטה שהחליף אותו היה נראה הלום קרב ולא הצליח להעביר פס מדויק. שנה וקצת לאחר מכן אותו דאנטה עמד במרכז ההגנה של וולפסבורג וראה את רוברט לבדנדובסקי כובש מולו 5 שערים ב-9 דקות, בהפסד 5-1 לבאיירן מינכן. בסגל שלה היו אז לא מעט מגיבורי אותו ערב בבלו הוריזנוטה, במשחק הכי קרוב למיניארסו, לפחות עד שהגיעה השמינייה של באיירן מול ברצלונה. סילבה הוא שוב הקפטן, אבל הסיפור הגדול יותר הוא שוב ניימאר, זה שחובת ההוכחה היא עליו.

הפצעים של פריז

מרץ 2017, שמינית גמר ליגת האלופות. הפרויקט השאפתני של הקטארים עומד בפני נקודת מפנה. עם 0-4 עוצמתי מול ברצלונה, סוף כל סוף, הפריזאים חשבו שהם קופצים כיתה. ואז אותו גומלין בלתי נשכח והדקות האחרונות בניצוחו של ניימאר, שכבש צמד ובישל את השער השישי של סרג'י רוברטו. 1-6. לא היה כדבר הזה. טיאגו סילבה, הפעם היה על המגרש, בהגנה של פאריז, שלא הצליחה לעלות כיתה. אבל מי שעלה כיתה באותו ערב היה ניימאר, שהיה השחקן הזה שלא מוכן לוותר ומנצח משחק לבדו, גם כשאין שום סיכוי. ופסז', היא הבינה שכדי להיות בליגה של הגדולים באמת, היא צריכה אצלה מגה סטאר אמיתי.

ספיידר ניימאר

בטור "קלאסיקו של גיבורי על", השוותי את ניימאר למיילס מוראלס, הספיידרמן החדש של מארוול. בחור היספני שחום עור שנעקץ גם כן על ידי עכביש וקיבל את הכוחות של ספיידרמן המקורי.

לפני כשנתיים יצא הסרט "ספיידרמן-מימד העכביש" שכולו על מיילס, ובו מסופר על איך הנער קיבל את הכוחות וביחד עם המון ספיידרמנים שונים ממימדים אחרים, היה אמור להילחם בכוחות הרשע. בהתחלה כל האדומים-כחולים לא סמכו עליו ולא נתנו לו לצאת איתם למשימות, אפילו קשרו אותו לכיסא כדי שלא יפגע. כמובן שבסופו של דבר הוא הגיע והציל את המצב. מזכיר את מה שקרה ב-1-6.

ואז בסוף הסרט, כולם חזרו לעולמות שלהם, והוא נשאר לטפל ברשעים לבדו. שזה קצת כמו מה שקרה בקיץ של 2017, הקיץ שבו החליט שהוא רוצה להיות האלפא-דוג ולצאת לדרך חדשה, בלי הצל של ספיידרמנים אחרים.

הזדמנות היסטורית

בשלוש השנים של ניימאר בעיר האורות עד כה, המטרה לא הושגה. לא מבחינת הקבוצה, ולא מבחינתו. בליגה הקבוצה השיגה אליפויות קלילות, אבל לא הצליחה לעשות את הצעד קדימה בליגת האלופות, כשניימאר לעיתים מלהטט על המגרש, לעיתים מלהטט במסיבות יום ההולדת של אחותו, רב עם האוהדים, נפצע, משנה תסרוקות ולא מצליח להפוך את עצמו לשחקן הגדול הבא שיירש את מסי ורונאלדו. אבל הנה, אחרי שבקיץ לא הצליח להסדיר את המעבר לברצלונה או לריאל מדריד, אחרי שכבר הודיע שהוא עוזב, יש לו פתאום הזדמנות בלתי נשכחת להשיג את המטרות של כל הצדדים, הוא כבר עזר לקבוצה להגיע לגמר אלופות ראשון בהיסטוריה.

יש שיגידו שזה הישג שהושג עם כוכבית בגלל הקורונה, אבל הרבה אלופות אירופה ניצלו בעבר הגרלות קלות או החלטות שיפוט שגויות, ההיסטוריה זוכרת רק תארים. במשחק מול אטלאנטה ברבע הגמר, הוא הזכיר את אותו ניימאר מה-1-6, כזה שלא מוותר אף פעם. במקביל, מאז שעזב, ברצלונה מסיימת את ליגת האלופות כל פעם בתבוסה.

ניצחון הערב של פסז' בגמר ליגת האלופות יאשר כי היא באמת חלק ממועדון הגדולות, אבל הוא יהיה בעיקר הנקמה של ניימאר. נקמה בגרמנים, נקמה בכל מי שצחק עליו, על כל מי שאמר שאין לו את זה, וכל מי שאמר שהמעבר שלו לפריז היה טעות.