נבחרות ישראל גברים ונשים העפילו לאליפות אירופה בכדורעף 2019

נבחרות ישראל גברים ונשים העפילו לאליפות אירופה בכדורעף 2019!!

איזה כיף לשמוע את הכותרת הזאת, תודו.

אז יכול להיות שאני מקדים את הנולד בשנתיים, אבל אם לא נכתוב את זה ולא נכוון לשם, לעולם לא נגיע.

נבחרות ישראל בכדורסל ובכדורגל סיימו בימים אלו את דרכם באליפות אירופה או מוקדמות אליפות אירופה בכשלונות או אכזבות (תלוי את מי שואלים, לדעתי בדרך כלל שניהם באים ביחד), זמן טוב לאיגוד הכדורעף לקחת שתי נשימות ולראות איך לא מתווספים לרשימה הזו בעוד שנתיים.

כדורעף
Credit to "CEV – European Volleyball" Facebook page

באחד מהטורים הקודמים דיברתי על כך שצריך להשקיע את מרבית המאמצים בין היתר בתשתיות, פיתוח מאמנים, ובאימון הגילאים הצעירים. הפעם נדבר קצת על הנבחרת הבוגרת. למרות חולשת הליגה (למעט 3-4 קבוצות ובזכות הזרים), ומיעוט בשחקנים ישראלים איכותיים ומקצוענים, במשרדי האיגוד צריכים לשים לוח לבן גדול על הקיר ולרשום את הכותרת הבאה בגדול: "ספטמבר 2019 – נבחרת ישראל גברים ונשים באליפות אירופה". זו המטרה. יש שנה, שנה וחצי להכין את הנבחרות לכך, צריכים לעשות את כל מה שצריך, ובעיקר נכון, בכדי לנסות ולעמוד בה.

כבר 20 שנה שנבחרת ישראל בכדורעף אפילו לא קרובה להעפיל לאליפות אירופה. השתתפות הנבחרת בליגה האירופית האחרונה, מעין טורניר ידידות לנבחרות שלא הצליחו להגיע לאליפות אירופה, הייתה מעין קריאת השכמה לנבחרת שסיימה עם נצחון 1 מתוך 6 משחקים מול נבחרות מהדרג השני-שלישי באירופה. איגוד ה- CEV החליט שבאליפות אירופה 2019 תוגדל כמות הקבוצות המשתתפות מ-16 ל-24 (בעבר האליפות הייתה אף מצומצמת יותר ל- 12 קבוצות בלבד). זאת הזדמנות שאסור לפספס.

ייאמר להגנתה שהנבחרת חסרה מספר שחקני מפתח, והטורניר להגדרת מאמן נבחרת ישראל הפולני (ריש) נועד לתת נסיון לשחקנים הצעירים. לדעתי האישית היה מדובר בבזבוז זמן וכסף (שניהם משאבים שאין לנבחרת בשפע עד למוקדמות אליפות אירופה 2019), רוצים לתת נסיון במשחקים בינלאומיים לשחקנים הצעירים? לפחות תוודאו שאלה השחקנים הצעירים הנכונים עליהם אמורים לבנות את נבחרות ישראל העתידיות (17% אחוזים בקבלה טובה, ו- 13% יעילות בהתקפה – Give me a break או אחוזים טובים יותר – עוד נחזור לזה).

אז מאיפה מתחילים (רוב ההתייחסות שלי תהיה לנבחרת הגברים, כי אני מכיר קצת יותר את הנפשות הפועלות, אבל אני מאמין שגם נבחרות הנשים יוכלו למצוא פה דברים שנכונים גם לגביהן):

1. מאמן – החלטת האיגוד והיו"ר העומד בראשה הייתה להביא 3 מאמנים זרים ל"הובלת" הענף – נבחרת הגברים, נבחרת הנשים ונבחרת כדורעף החופים. אני מאמין שאם תשאלו אותם למה, יגידו לכם "תראו את נבחרת גרמניה, הביאו מאמן איטלקי (שחקן העבר הגדול אנדרה ג'יאני), ותוך כמה חודשים הגיעו איתו לראשונה בהיסטוריה למקום ה-2 באליפות אירופה". מה אני אגיד לכם? הלוואי עלינו, תוצאה כזאת ומאמן כזה. אבל מאחר ואין לנו את התקציבים להביא מאמנים בסדר הגודל הזה או את השחקנים האלה, אז בינתיים אנחנו משחקים בכאילו.

כבר אמרתי בעבר, אם כבר להביא מאמן זר, צריך להביא מאמן תותח כמנהל מקצועי של הענף, שהגדרת התפקיד שלו וההתמחות שלו היא בפיתוח תשתיות ומאמנים, והתוויית דרך לכל המועדונים והנבחרות החל מהגילאים הצעירים, בהתאמה למה שיכול להתאים לחומר הגלם הפיזי והאישיותי הפוטנציאלי בישראל. את הנבחרת, במתכונתה הנוכחית, יכול וצריך לאמן מאמן ישראלי. לדעתי נועם כץ (גילוי נאות – אני חבר טוב של אחיו), הוכיח יכולת בקידום צעירים, בחיבור אוסף שחקנים לקבוצה, ובהגעה להישגים בשנים האחרונות. הוא המאמן הנכון לנבחרת נכון להיום, ויפה שעה אחת קודם. המהלך הזה, שהיה נכון לעשותו כבר לפני שנה, לא נעשה, לטעמי, משיקולים לא מקצועיים של יו"ר האיגוד, שנועם כץ לא נמנה על פמלייתו, אבל יכול להיות שאני טועה, לפחות אני מקווה שאני טועה.

אותו דבר ניתן לומר גם בנבחרת הנשים, למה לא לתת הזדמנות לחן הימפלרב? לשלם 30-50 אלף ₪ לחודש למאמני הנבחרות בשנים האחרונות שעובדים בשליש משרה ופעמים רבות עם הרכב חסר? על מה? אין לי דבר נגד מאמנים זרים, נהפוך הוא, יש הרבה מה ללמוד מהם (במיוחד בענף כדורעף החופים), אבל זמן ועת לכל דבר. אם אתם יכולים להביא מאמן כמו ג'יאני תביאו, אם לא, תנו לנועם כץ והימפלרב את המושכות. בסופו של דבר תפקיד המאמן הוא למצות את הפוטנציאל מחומר גלם השחקנים הקיים בפניו, אבל בואו לא נסטה לנושא הזה, למרות שאולי זה צריך להיות הנושא העיקרי. את הכסף שחסכתם מהמהלך הזה, תשקיעו בסעיף הבא:

נועם כץ
נועם כץ. אולי תורו? Credit to "Noam Katz" Facebook page

2.השתתפות במשחקים בינלאומיים – כמה שיותר משחקים בינלאומיים איכותיים, אבל בהרכב נבחרת מלא, שחקנים שאמורים לשחק בעוד שנה וחצי במוקדמות צריכים 20-30 משחקים בינלאומיים עד אז. לדעתי אין משמעות גדולה למפגשי הנבחרת לאימונים במהלך השנה שמתקיימים בדרך כלל בהרכב טלאים, זה נעשה כמעין הצדקה לקיומו של מאמן זר במשרה מלאה. יש לרכז את מפגשי הנבחרת בצורה מרוכזת בהרכב מלא ומפוקס מטרות ולשחק, לשחק ולשחק.

3.גיבוש הרכב השחקנים הנכון – מבט על הרכב שחקני הנבחרת מראה שיש לנו היום, 2-3 שחקני אמצע ברמה אירופאית (בצקלה, סוקולוב ואוסוקין), 2 קבלנים ברמה אירופאית (גולדרין שצריך להמשיך ולעבוד קשה בכדי להתקדם לרמה אירופאית טובה יותר, וגדול שחקני הכדורעף בעשר השנים האחרונות, אלכס שפרנוביץ' בהנחה וממשיך לקמפיין נוסף), ואופסטר (הרשקו) שהיה לשחקן הישראלי הראשון שמגיע לליגה האיטלקית הראשונה, ואני מקווה שישחק שם בפועל ויעשה את ההתקדמות שמצפים ממנו, אין סיבה שלא. המנחיתים האלה אם ימשיכו לעבוד ולהתקדם ועם קבלה טובה, יוכלו להגיע לאיזור ה-30-35% יעילות קבוצתית בהתקפה.

שתי העמדות הבעייתיות בהן אנחנו חייבים להשתפר ולמצוא את השחקנים הנכונים שיכולים לשחק ברמות הגבוהות באירופה הן בעמדת המוסר והליברו. בעמדת הליברו יש את עומרי שוורץ הוותיק, אורן זינדורף שעלה לארץ מארה"ב ומשום מה מתמהמה ברצונו לשחק בנבחרת וחבל, ועוד 2-3 ליברו צעירים שחובת ההוכחה עדיין עליהם. אחת מהמשימות החשובות של המאמן תהיה למצוא את האחד, שיוכל להתמודד עם סרב ברמה גבוהה, לייצב את הקבלה לאיזור 35%-45% קבלות טובות ויעילות, ולתת ערך מוסף בהגנה.

בעמדת המוסר, אולי העמדה החשובה ביותר בכדורעף וכיום אחת מהבעייתיות בנבחרת, יש כיום את כצנלסון, מילשטיין וקסל. גם פה המאמן יצטרך לקבל החלטה שיש בה מעבר למי המוסר הכי טכני. צריך להבין מי המוסר עם האופי הנכון, קבלת החלטות נכונה, והדברים האחרים שמוסר צריך לתת (חסימה, סרב והגנה), אחד שעושה את המנחיתים לידו ליותר טובים.

נקודה נוספת מעניינת תהיה חזרתם של שני שחקני כדורעף החופים, היימן ופייגה לאולמות. אם הם יוכלו לעשות את המעבר בצורה טובה, הם יכולים להיות תוספת משמעותית לסגל הנבחרת, וטוב יעשה האיגוד אם ישנה את המטרות עד לשנת 2019 לגביהם. כמו שאמרתי, הזדמנות כזאת אסור לפספס (בכלל ענף כדורעף החופים ופרישתם הזמנית של השניים זה נושא לפוסט בפני עצמו).

לא ידוע לי גם מה מצבו ה"אזרחי" של הקבלן המתאזרח ממטה אשר, נביאדומסקי, אבל אם ניתן להכניס אותו בירוקרטית לסגל גם הוא יכול להיות תוספת משמעותית לסגל.

4.דגשים מקצועיים, סרב וקבלה – בשני האספקטים אולי מהחשובים בכדורעף, סרב וקבלה, נבחרת ישראל נמצאת בפיגור הגדול ביותר לרמות הגבוהות באירופה. שם אנחנו חייבים להשתפר אם אנחנו רוצים להגיע לאליפות אירופה. הרבה אימונים בדגש על סרב וקבלה. שיפור באלה יביא גם לשיפור ביתר הדברים כמו התקפה, חסימה והגנה. סרב חזק לעומת סרב טקטי, משמעת טקטית בסרב, זיהוי מומנטומים והרבה חזרות ובטחון עצמי (בהקשר הזה דומה קצת לזריקת עונשין בכדורסל). אותו דבר לגבי משחק הקבלה, להתאמן הרבה מול סרבים ברמה גבוהה.

כמו בכל ענף ספורט אנחנו צריכים למצוא את היתרון היחסי שלנו ולנצל אותו. לא נהיה יותר אתלטיים, גבוהים או חזקים, ולא בעלי יותר נסיון מהנבחרות האירופאיות. מה שתמיד אפיין את נבחרות ישראל בעבר זה המחשבה מחוץ לקופסא, היצירתיות, הערמומיות והחוצפה, והכל כמובן בתרגום לדברים מקצועיים בפועל. אנחנו חייבים לשחק מהר עם שחקני האמצע והחוץ ויצירתי, ולשם כך חייבים קבלה טובה כבר אמרנו. אנחנו צריכים להנחית הרבה מול חסימה גבוהה וללמוד ל"אהוב" את החסימה שמולנו ולהשתמש בה לטובתנו, עוד דבר שתמיד אפיין את נבחרת ישראל.

בשנים האחרונות אפשר לראות גם בליגה וגם בנבחרת שאנחנו מנסים לחקות את הדרך בה משחקים הנבחרות האירופאיות הטובות, בדגש על עוצמה ואתלטיות, שם תמיד נהיה בפיגור, וקצת הזנחנו את הדברים האחרים בהם לדעתי יש לנו אפשרות לייצר יתרון יחסי. בכל ענף ספורט, אחד מהמדדים המובילים, שבו מצטיינות הקבוצות הגדולות, הוא קבלת ההחלטות בזמן אמת. השחקן מוצף בים של מידע בכל שנייה וצריך לקבל את ההחלטה הנכונה באותה סיטואציה. גם פה אני חושב שעם עבודה נכונה ואימונים עם הדגשים הנכונים לשיפור ביכולת, באפקטיביות ובמהירות קבלת ההחלטות, אנחנו יכולים לייצר איזשהוא יתרון יחסי או לפחות לא להיות נחותים אל מול נבחרות אירופאיות אחרות.

עומרי שוורץ, כדורעף
קרדיט לדף הפייסבוק הוועד האולימפי בישראל

ודבר אחרון, אופי ותשוקה, הרבה אופי ותשוקה. מעבר לעבודה הקשה, וליכולות הפיזיות והטכניות, במשחקים ברמות הגבוהות בהם מוכרעים משחקים בשתיים-שלוש נקודות בכל מערכה, לפעמים זה מה שעושה את ההבדל.

בואו ננסה להיות קבוצת ההגנה הטובה במוקדמות.

לכל שחקני הנבחרת שימו לעצמכם למטרה העפלה לאליפות אירופה, כל דבר שאתם הולכים לעשות בשנה וחצי הקרובות צריך להיות מכוון למטרה הזאת. אם יש לכם אפשרות לצאת ולשחק באחת מהליגות הטובות באירופה, צאו ואל תסתפקו במה שנוח ("ספינה בנמל היא בטוחה, אבל לא לשם כך ספינות נבנו" – הופר). אתם חייבים להשקיע, להתמיד, להיות מקצוענים, ולהסתכל בלבן בעיניים של כל נבחרת שתבוא בלי שום רגשי נחיתות.

ולסיום, תהיו מגובשים, תהיו נבחרת שמשחקת אחד בשביל השני, ושמה את האגו האישי בצד, האגו היחידי שצריך להיות נוכח הוא הכבוד והגאווה לייצג את מדינת ישראל.

בואו ננסה להיות הקבוצה המגובשת והמחויבת ביותר במוקדמות.

שלא נגיע למצב בעוד שנתיים שנצטרך לצוטט את ראש הממשלה נתניהו: "לא יהיה כלום כי לא היה כלום כי אין כלום" או משהו כזה.

כמו שנאמר במשחקי הכס, "Winter is coming", זה הזמן להתחיל להיערך אליו, בתקווה שבקיץ 2019 בעוד שנתיים נוכל להנות משתי נבחרות ישראל, גברים ונשים, באליפות אירופה בכדורעף.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח