קשת הגורמים שמכריעים ומשפיעים על משחק כדורגל היא אינסופית ולמרות הסטטיסטיקות המתקדמות כמעט בלתי ניתנת לחיזוי.
אתה יכול להפסיד משחק בגלל השפיץ של הנעל למרות הופעה קבוצתית מעולה ולהיפך.

בכל זאת ולמרות הכל, ניסיתי לצייר חלק מהגורמים שישפיעו על גמר הצ'מפיונס הקרוב בין ליברפול (שלי) לטוטנהאם:

אפקט הסופרבול, או – איך מתכוננים למשחק גמר במשך שלושה שבועות?
אחת הדילמות הגדולות שעומדות בפני שתי הקבוצות היא שינוי השיגרה שנכפה עליהן לפני משחקים מהסוג הזה.
השחקנים, שהיו רגילים לשחק פעם או פעמיים בשבוע, צריכים להסתפק באימונים בלבד, ואפילו ללא משחקי אימון. היתרון הוא האפשרות לתירגול ספציפי, למנוחה והחלמה, אולם החיסרון הוא יציאה מחדות המשחק שמושגת ברצף של משחקים.
על זה צריך להוסיף את העיסוק התיקשורתי המוגבר שמצריך מהשחקנים מאמץ נוסף ותורם להגברת הלחץ הנפשי, ומשפיע באופן שונה על כל אחד.

התופעה הזו מוכרת ביחוד לפני משחק הסופרבול, שמתקיים שבועיים אחרי הגמר האיזורי, בניגוד לעונה שבה המשחקים מתקיימים מדי שבוע. התופעה שם מקצינה מאחר וההפסקה בסופרבול אורכת חצי שעה ולא רבע שעה, וחלק מהשחקנים מתקשים להתמודד עם השינוי הזה.

אפקט האנדרדוג, או – איך טוטנהאם וליברפול החליפו תפקידים?
בגמר הקודם ליברפול הגיעה כאנדרדוג מוחלט מול אימפריית הרשע הלבנה של רונאלדו את ראמוס, וזה התאים מאוד לאופי של הקבוצה. עכשיו טוטנהאם נמצאת בפוזיציה הזו, בדיוק כמו שהיתה מול מנצ'סטר סיטי ברבע הגמר ובהפסקת המשחק השני בחצי הגמר מול אייאקס, ונראה לי שגם לה זה מאוד מתאים, ויותר חשוב, היא יודעת איך להצליח מהפוזיציה הזו.

ליברפול לא היתה אמורה להגיע לגמר, אחרי כדור העונשין הנפלא של מסי בחצי הגמר, אבל היא הגיעה, ועכשיו היא פייבוריטית, ונמצאת בפוזיציה שהיא אינה מכירה, וקשה לדעת איך היא תתמודד איתה.

אפקט הבית, או – איך האיצטדיון ישפיע על הקבוצות?
טוטנהאם משחקת מחוץ לבית כבר שנתיים, ואת שני שלבי הנוק אאוט האחרונים היא עברה בזכות התעלות והופעות נהדרות במשחקי החוץ.
ליברפול היא קבוצה ביתית מובהקת, והדבר התבטא בשלב הבתים בצ'מפיונס שבו היא הפסידה בכל משחקי החוץ. בשלבי הנוק אאוט היא השתפרה וניצחה בחוץ את באיירן מינכן ופורטו, אולם את משחק החוץ מול ברצלונה היא סיימה בהפסד מכריע, ולא, אני לא חושב שהיכולת הטובה מכפרת על כך. הפסד הוא הפסד.

אפקט המחלימים, או – איך ישפיעו פירמינו וקיין על המשחק?
שני החלוצים המרכזיים של שתי הקבוצות, הארי קיין ורוברטו פירמינו, נעדרו מהמשחקים האחרונים עקב פציעה. שניהם חזרו לכשירות ואמורים להשתתף במשחק, בהרכב הפותח או כמחליפים. שניהם היו מאוד דומיננטיים וחשובים, ולמרות זאת שתי הקבוצות התגברו על חסרונם והעפילו לגמר.
שילוב מוצלח שלהם הוא קריטי להצלחת הקבוצה.

קשה מאוד לדעת איזה קבוצה תצליח יותר במשימה הזו, אם כי לתחושתי פירמינו ישתלב טוב יותר מחדש במשחק, לעומת קיין ששילובו מקטין את התרומה של שחקנים אחרים, כגון סון ומורה, ועלול גם לגרום להתמרמרות וחוסר שביעות רצון.

אפקט הגמישות, או – איך ישפיעו המאמנים על המשחק?
אם נצא מתוך הנחה ששתי הקבוצות יפתחו במערכים האופטימליים שלהם, כתוצאה מההיכרות הטובה של היריב ובזכות איכות המאמנים, ולכן סביר להניח שמערכי הפתיחה יאזנו אחד את השני. מזה ניתן להניח שלאופן ניהול המשחק תהיה השפעה מכריעה על התוצאה הסופית.
קלופ נצמד בדרך כלל לתבנית המשחק בה הוא פותח וממעט לעשות חילופים, אלא לקראת הרבע האחרון של המשחק.
פוצ'טינו יותר אגרסיבי בניהול המשחק ומבצע שינויי מערך תכופים תוך כדי המשחק, וסביר להניח שכך ינהג גם הפעם. השאלה היא אם קלופ יגיב ואיך.

אפקט הדחיפות, או – מה הסיכוי שנשוב לכאן ואיך זה ישפיע על המשחק?
עברית היא שפה נפלאה, אבל באנגלית הביטוי הזה נשמע הרבה יותר טוב – sense of urgency, או בעברית תחושת הדחיפות.
אם נעשה סקר בין אוהדי ומומחי הכדורגל אני מניח שהתחזית שלהם לגבי העתיד הקרוב של שתי הקבוצות תהיה אופטימית יותר לגבי ליברפול, בזכות העדיפות הכלכלית הנוכחית, הסגל היציב וגרף ההתקדמות הקבוע לעומת אי הבהירות הכלכלית והניהולית בטוטנהאם.

שחקני טוטנהאם, וביחוד הותיקים שבהם, יודעים שהזדמנות כזו כנראה לא תחזור בקרוב, וההכרה בכך עלולה לשים משקולות על רגליהם או לחילופין, וסביר יותר בעיניי, לתת להם מוטיבציה מוגברת.
בליברפול המצב הפוך. האדומים אמורים להמשיך ולהיאבק על כל התארים בשנים הקרובות. אמנם הקבוצות של קלופ תמיד נותנות את המקסימום ואף יותר, אולם התחושה של השחקנים שתהיה עוד הזדמנות עלולה להוריד במעט את רמת האינטנסיביות שלהם, ולפעמים זה עושה את ההבדל הקטן.

אפקט ההרגל, או – האם מה שהיה הוא שיהיה?
שתי הקבוצות נפגשו העונה פעמיים.
שני המשחקים הסתיימו באותה תוצאה, 1-2 לליברפול, ובשניהם השוערים של טוטנהאם, וורם ולוריס, ביצעו טעויות שהובילו לשער ניצחון. בשניהם ליברפול כבשה את הראשון בנגיחה, ושני המשחקים התקיימו אחרי פגרת נבחרות.
במשחק הראשון בוומבלי טוטנהאם שלטה בכדור וליברפול היתה הרבה יותר מסוכנת, ובשני טוטנהאם היתה דומיננטית אחרי ההפסקה וליברפול נזקקה לנס בכדי לנצח בזמן פציעות.
יש כאלה שיאמרו שקשה לנצח את אותה יריבה שלוש פעמים בעונה ואחרים יטענו שליברפול הוכיחה שיש לה את המפתח כיצד לנצח את טוטנהאם.

אפקט הפחד, או – למי יש מה להפסיד?
רק לליברפול.
בכל זאת היא הפייבוריטית…

אפקט הניסיון, או – מי כבר היה במעמד הזה?
רק ליברפול.
בשנה שעברה.

אמנם אין בגמר הזה, לפחות עבור האוהד הניטראלי, סקס-אפיל כמו לגמר עם הדמויות המוכרות של מסי, רונאלדו, ניימאר או ראמוס, אולם מכיוון שהוא כולל שתי קבוצות אנגליות, אין ספק שהוא יהיה קשוח ואינטנסיבי כמו כל משחק ליגה אנגלית. שתי הקבוצות הוכיחו שהן יודעות להתגבר על פיגורים גדולים ועל מכשולים שנראו בלתי עבירים.
שתי הקבוצות הגיעו לגמר הזה בצדק, אחרי ששרדו בתים קשים בשלב המוקדם וגברו על קבוצות חזקות בשלבי הנוק-אאוט. טוטנהאם עברה את אלופת אנגליה, אלופת הולנד וסגנית האלופה בגרמניה, וליברפול חלפה על פני אלופת ספרד, אלופת גרמניה וסגנית אלופת פורטוגל.

כאוהד ליברפול אני מאמין ביכולתו של קלופ לבצע את ההכנות המנטליות, הגופניות והטקטיות הנכונות. מצד שני יש לי המון חששות מהתוצאה מאחר וטוטנהאם כבר הוכיחה את כושר ההישרדות שלה ופוצ'טינו הוכיח את יכולות האימון וניהול המשחק שלו.
ואולי בעצם אני חושש מהלא-נודע, כלומר מה אני אעשה ואיך אני אחגוג אם ליברפול תנצח, מכיוון שכבר עבר כל כך הרבה זמן מאז שתירגלתי את זה…