מה יקרה השנה ב-NBA? הבלוגרים מנחשים

בתור אוהדי ספורט ועכברי כדורסל בפרט, אין לנו הרבה דברים כיפיים יותר מאשר להמר לקראת העונה הקרובה שבאה עלינו לטובה (במידה שלא תיהיה עוד איזה מגפה עולמית ארורה).

אז בלי יותר מדי הקדמות, הנה ההימורים של צוות ה-NBA באתר לכמה קטגוריות שיהיה מעניין לשים לב אליהן בעונה הקרובה

לשאר הטורים בפרויקט פתיחת עונת 2021 ב-NBA

 

יאניס MVP
Credit to "NBA" Facebook page

 

מי תהיה האלופה?

לוס אנג'לס לייקרס (יריב קרן) – בעונה הקודמת היה נראה כאילו המערב עשה כל שביכולתו, בהתאם לנסיבות כמובן, למנוע מלברון ג'יימס ואנתוני דייוויס אליפות, ופשוט נכשל בעניין כשהצהובים-סגולים יצאו עם ידם על העליונה וטבעת על האצבע. העונה הנוכחית לא נראה שתיהיה להם תחרות, שכן הלייקרס רק התחזקו ושאר הליגה, למרות כל ההעברות, עוד לא מחוברת מספיק כדי למנוע אליפות נוספת לצד הסגול של עיר המלאכים.

לוס אנג'לס לייקרס (איל פידל) – הלייקרס עברו את המערב בקלות יחסית בשנה שעברה. מאז הם התחזקו, בנוסף לברון לא מזדקן ואנתוני דיוויס בשיא. כשלברון נמצא בקבוצה הכי טובה בליגה פשוט אי אפשר לבחור בקבוצה אחרת. כמובן שייתכן שהלייקרס, גם אם כולם בריאים, לא ייקחו את האליפות בסופו של דבר, אבל ההימור שלי כאן מושכל ואני חייב לבחור בהם.

לוס אנג'לס לייקרס (נדב כוכבי) – הקבוצה שלקחה אליפות באוקטובר היא לא קבוצה צעירה ונראתה הרבה יותר כמו כזאת שבנו לאליפות – אינסטנט מאשר בשביל להיות שושלת. אלא שבפגרה הקצרה הקבוצה עשתה את ההתאמות ויש לה כלים גם לתת יותר מבפלייאוף האחרון: לברון, ששבוע לתוך העונה יחגוג 36, עדיין בכושר שיא ונראה רעב מאוד להמשיך ספירה חדשה של תארים ואנתוני דיוויס קיבל זריקת עידוד מההנהלה בדמות חוזה מקסימום ל-5 שנים, שנותן אור ירוק לקחת ממנו את הובלת הקבוצה בהדרגה אם יהיה צורך.

גם ברמת הצוות המסייע, הבחירה של ההנהלה לוותר על הווארד ורונדו הותיקים, על כל הערך הסנטימנטלי שלהם ולהחליף אותם בשרודר והארל שעוד בקו עלייה, היא הצהרת כוונות שהקבוצה בנויה לטווח ארוך ותתגלה כמשמעותית מאוד בשלבים המתקדמים.

לוס אנג'לס לייקרס (אודי ריבן) – אחרי ה-Curveball ששנת 2020 זרקה עלינו, פתאום לנסות לחזות משהו בעולם הזה ובפרט בנ.ב.א נשמע כמו מתכון לכישלון. ובכל זאת, בנקודת הזמן הנוכחית, קשה להמר נגד הלייקרס לעשות ריפיט. מעבר לצמד של לברון ואיי.די, זה החיזוק בדיוק בנקודות הנכונות עם ההגעות של שרודר, גאסול והארל, שיתנו עומק וגיוון בשני צידי המגרש.

לוס אנג'לס לייקרס (חמי עמיחי) – לא יודע אם "לא שלוש, לא ארבע, לא חמש" וכו', אבל ההימור הכי מושכל לבחירת האלופה הוא שוב הקבוצה בה לברון ג'יימס משחק. בגיל 35 הוא אולי כבר לא האתלט שהיה בשנים בקליבלנד ומיאמי, אבל עדיין מצליח לחולל דברים מדהימים בליגה. הסיפור של השנה הוא לחלוטין אנתוני דיוויס – אם הוא ירצה להיחרט כאחד משחקני הפנים הגדולים בתולדות המשחק, זה הזמן שלו לקחת את המושכות. ההגעה של שרודר וגאסול ובעיקר השדרוג של קלדוול פופ, אמור לעשות לאלופה טבעת נוספת.

לברון ג'יימס, אנתוני דייוויס, לייקרס, גביע
Credit to "Los Angeles Lakers" Facebook page

 

מי יהיה ה-M.V.P?

לוקה דונצ'יץ' (יריב קרן) – הפרס האישי היוקרתי ביותר, מוענק לשחקן בעל הערך הגדול ביותר וכמו שהוכיח ילד הפלא הסלובני, הוא בעל ערך עצום למאבריקס, שבעונה שעברה עוד מתחו את הקליפרס בסדרה הראשונה בפלייאוף, ושם גילינו שפלייאוף לוקה לא פחות טוב מזה של העונה הסדירה.

האירופאי המוכשר יודע לעשות הכל ובעונה שעברה לטעמי לא נפל מברנדון אינגרם בתחרות השחקן המשתפר, אבל לוקה, בניגוד לאינגרם, מכוון גבוה יותר, גם מבחינה אישית וגם קבוצתית ואני צופה שהעונה הקרובה שלו תיהיה המשך ישיר לשתיים הקודמות ומגמת העלייה בה הוא מצוי לאורך קריירת ה-NBA הקצרה שלו, סוף סוף תזכה אותו בפרס האישי היוקרתי מכולם.

קווין דוראנט (איל פידל) – יאניס נחשב לשחקן הגנה מהטובים בליגה וסביר להניח שאפילו ישפר את המספרים שלו מהעונה הקודמת, אבל כדי לזכות בתואר שלוש פעמים רצוף הוא יצטרך לעשות משהו מיוחד מאוד. חשבתי להמר על אנתוני דיוויס, אבל הלייקרס רק לפני חודשיים וקצת עדיין היו בבועה ואני חושב שהם יתחילו את העונה בקצב נמוך. בחרתי בדוראנט כי ב-NBA הדבר הכי חשוב זה הנרטיב, דוראנט חזר מפציעה ואם הוא יוביל את הנטס לטופ-2 במזרח אני חושב שהמצביעים יתאהבו בסיפור שלו.

לוקה דונצ'יץ' (נדב כוכבי) – למרות עונה מדהימה שמתעלה על כל הציפיות הגדולות שהיו ממנו ופלייאוף בו לא עשה מה שעשה אף שחקן בגיל 21 מאז לברון, הוא עדיין לא השחקן הכי טוב בעולם והסיכוי שלו לקחת אליפות כבר השנה לא גבוה. אבל בעוד ג'יימס, דיוויס, לאונרד ודוראנט יחלקו את הכוחות באופן מבוקר ואחרי שתי זכיות של יאניס הליגה תרצה לגוון קצת, אני צופה מאבק בין יוקיץ' ודונצ'יץ' (מלווה בהרבה בדיחות תפלות על מלחמת האזרחים ביוגוסלביה), שיצטרכו להיות בפול גז כל השנה בשביל להוביל את הקבוצות לרביעייה הראשונה במערב. בין שניהם זה יוכרע על הייפ ופופולריות, מה שתמיד עובד לטובת שחקני חוץ ויביא לנו את ה-MVP הצעיר ביותר בהיסטוריה.

לוקה דונצ'יץ' (אודי ריבן) – הפרס מוענק בד"כ לשחקן שהיכולת שלו פוגשת נרטיב מסויים שנוח לתקשורת לטפח ולרכב עליו. העונה זה יהיה לוקה דונצ'יץ', שאם לא יהיו פציעות מסביבו בדאלאס, כנראה יקח את המאבריקס לעונה הכי טובה שלהם מזה עשור ויותר, והצלחה קבוצתית זה תמיד מרכיב כמעט בלתי נפרד מכל סיפור MVP טוב.

לוקה דונצ'יץ' (חמי עמיחי) – גם בשנים שאחרי דירק נוביצקי, קהילת הליגה מתקשה לקבל גדולה של שחקנים מבחוץ, בטח כזאת שבאה מאירופה. במשחקי הוידאו של הליגה עשו בשנים הראשונות את דמותו של לוקה גמלוני ושמנמן. התחושה היא שהליגה לא באמת הבינה עד כמה גדול לוקה עד שהוא התחיל להפציץ אצלם, דבר שכל ילד אירופאי שראה יורוליג ידע שיקרה בשנייה. בעונה השלישית שלו בליגה, הקסם מתחיל לקרות. גם אם דאלאס לא תזכה באליפות או אפילו תגיע לגמר המערב, לוקה נמצא בנקודת ההזנקה שיכולה להסתיים בעשרת השחקנים הגדולים בהיסטוריה.

לוקה דונצ'יץ'
Credit to "Luka Doncic" Facebook page

 

מי יהיה שחקן ההגנה של העונה?

לוגנץ דורט (יריב קרן) – קצת מאסנו בלראות את צמד האירופאים רודי את יאניס רבים ביניהם כל שנה על מי יזכה בפרס, ולמרות שאנתוני דייוויס הפסיד את הפרס בעונה שעברה, הפעם נכנס למירוץ מתחרה חדש וטרי היישר מאוקלהומה סיטי. השחקן שהמוטו שלו זה "כולם יכולים לשחק בהתקפה, לא כולם יכולים לשחק בהגנה", נראה כמו השומר האישי הטוב ביותר בשנים הקרובות בליגה הטובה בעולם ( ד"ש לג'יימס הארדן מהפלייאוף הקודם) ולא מתכוון לעצור בסיבוב הראשון. חבילה של אתלטיות וכוח של מתאבק עם רעל בעיניים והיעדר האגו הופכים אותו לזה שיאמלל את חייו של השחקן החם בכל קבוצה, וזה מה שיתן לו את הפרס שבעיניי לפחות שווה הרבה יותר נקודות ממלך הסלים.

באם אדבאיו (איל פידל) – בדומה לתפקיד שיש לנרטיב בפרס ה-MVP, אני מזהה דפוס מסוים עבור התואר הזה. המצביעים לא יתנו את הקולות שלהם לשחקן לא מוכח מספיק ושלא מקבל מספיק חשיפה. ההגנה של מיאמי אמורה להשתפר העונה עם התוספות שלהם ועם ההתקדמות של השחקנים הצעירים, ואת באם כולם כבר מכירים, הרי הוא אולסטאר ומיאמי הגיעו לגמר. בנוסף זיהיתי טרנד בדראפט האחרון בו כמה שחקנים העידו שהם רוצים להיות באם אדבאיו הבא או שהם מבססים את המשחק שלהם סביבו, לכן אני חושב שהמצביעים יהיו מוכנים לתת לו את הקולות. העובדה שהוא צריך את זה בשביל לקבל שכר גבוה יותר בחוזה הבא גם עוזרת.

אנתוני דייויס (נדב כוכבי) – בעונה שעברה, אחרי שנים שלא היה ברור מה הערך שלו בקבוצה גדולה, דיוויס לקח אליפות עם הלייקרס וביסס את מעמדו כשחקן הפנים הטוב בליגה. כמה טוב? מספיק כדי שהפרנצ'ייז הכי שאפתני ייתן בו אמון כעתיד שלו עם חוזה מקסימום ל-5 שנים שסותם את הגולל על האפשרות להביא כוכב אחר במקומו. בהתקפה הוא היה מדהים והפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שמשחק עם לברון וקולע יותר, אבל לפני הכל הוא היה העוגן של ההגנה הרביעית בטיבה בליגה עם למעלה מ-2 חסימות ויכולת להחליף בחסימות ולשמור גם על כל שחקן חוץ.  כמו בנושא הMVP, קשה מאוד להתייחס לכל השיקולים בהענקת הפרס, אבל העובדה שרבים חשבו שהגיע לו גם בעונה שעברה והליגה תתעייף מלתת תארים אישיים ליאניס, ילכו לטובתו.

באם אדבאיו (אודי ריבן) – בדומה לפרס הראשי, ב-DPOY יש המון עניין של נרטיב, כי חלק גדול מהמצביעים לא רואה את כל המשחקים והשחקנים ולשים לב להגנה עוד יותר קשה. ובכל זאת, כשמנסים למצוא פה מסלול לניחוש נכון, אני חושב שבאם אדבאיו יצר לעצמו מספיק באזז בבועה כדי שכל משחק טוב הגנתי שלו (כמעט כל משחק בת'כלס) יקבל הרבה יותר הייפ, מה שישים אותו מעל יאניס, דייויס ואחרים.

יאניס אנדטקומפו (חמי עמיחי) – חתימת החוזה הגדול בהיסטוריה השאירה את הגריק פריק בויסקונסין, והMVP של השנתיים האחרונות מוצא את עצמו בסיטואציה שבה הוא לא שולט על עתידו. הפוטנציאל שלו כמובן אדיר, אבל קשה לראות אותו מצליח לממש אותו דווקא במילווקי הבעייתית. לכאורה, הטרייד שהנחית לידו את הולידיי עושה איתו טוב – הוא יעשה לו יותר טוב מבלדסו. אבל לפחות בעונה הסדירה לא אמורה להיות לו בעיה לשחזר לפחות את שחקן ההגנה, מה שעשה גם בעונה שעברה.

 

מי יהיה רוקי העונה?

ג'יימס וייסמן (יריב קרן) – מאז תחילת השושלת של גולדן סטייט נשאלה השאלה מה היה קורה אם בקבוצת הגארדים המוכשרת בעשור האחרון יהיה גם סנטר דומיננטי והחלום נראה קרוב מתמיד להפוך למציאות עם ווייסמן הרוקי בעמדה הכי פחות מוערכת בכדורסל היום. סטף קרי כבר נשאל לגבי שחקן הצעיר ואמר שהוא פוטנציאל ענק שמסוגל להפוך לסנטר אימתני בליגה, ואם נסתכל רגע על שני הסנטרים הטובים ב-NBA היום, אנתוני דייוויס וניקולה יוקיץ', אפשר להסיק שכשיש לך בארסנל סנטר מצוין, אתה תגיע רחוק. עם כל הכבוד לדני אבדיה, ווייסמן אמור לקבל הרבה יותר קרדיט כסנטר פותח ככל הנראה בווריירס וטבילת האש יכולה לעשות דברים נפלאים עבורו כסנטר רוקי שמשחק בקבוצה שלא באמת מתחרה בעונה הקרובה על אליפות.

קיליאן הייז (איל פידל) – זה תואר שתמיד קשה לחזות, בטח לאחר דראפט כזה משונה (יחסית חלש + קורונה). לולא הטרייד של ראסל ווסטברוק לוושינגטון אני חושב שלדני היה פה קייס, ואולי עדיין יש לו. מהמעט שראינו בקדם העונה השחקנים אשר הגיעו מהמכללות לא ממש מאופסים ולכן בחרתי בקיליאן הייז. להייז יש הפוטנציאל לקלוע מספיק נקודות ולמסור מספיק אסיסטים בשביל לקבל את התואר, ובדטרויט הוא כנראה יקבל את ההזדמנות לעשות את זה.

ג'יימס וייסמן (נדב כוכבי) – אחרי שהפציעות של כוכבי הקבוצה גולדן סטייט והמאזן הגרוע בליגה סידר לה את הבחירה מספר 2. היא ניצלה אותה כדי לזנוח (בצדק רב לאור המגמות בליגה) את סגנון הסמול-בול שאפיין אותה בשנים אחרונות ולבחור סנטר שהיא מייעדת לו תפקיד מרכזי. האתלטיות, הניידות והגיוון בהתקפה אמורים לסייע לו להשתלב בסגנון המהיר של סטיב קר. בניגוד לשני המתחרים המרכזיים, בול ואדוארדס, שצפויים לספק מספרים מרשימים בקבוצות חלשות, לוייסמן יש הזדמנות גם לקחת חלק בהצלחה קבוצתית עם גולדן סטייט, שלמרות הטרגדיה של קליי תומפסון, שיחמיץ עוד עונה צפויה, תחזור להיות תחרותית.

אובי טופין (אודי ריבן) – בדראפט נטול Sure thing זו אולי הבחירה הקשה מכולן. נלך על אובי טופין שנראה כמו שחקן יחסית מלוטש ברוקי קלאס שאין בו הרבה כאלה, שישחק בקבוצה בה יש לו סיכוי לא רע לבלוט.

לאמלו בול (חמי עמיחי) – הרגעים הקצרים של החסד שנקלטו במצלמות במשחקי ההכנה מלמדים שהאח היותר טוב למשפחת בול הגיע לליגה. לצערו הוא הגיע לשארלוט הורנטס, אבל בצד החיובי קשה לראות אותו נלחם על דקות משחק גם אם דבונטה גרהאם וטרי רוזייר נראים יותר בשלים ממנו כרגע. הוא חייב לשפר עוד את הזריקה שלו, אבל הדראפט הזה מסתמן כיותר טוב ממה שצפו לו לפני כן. אני הייתי מת שיזכה במשבצת הזאת רוקי אחד מהוויזארדס עם הספרה 9 על הגב, אבל בואו נהיה כנים.

דני אבדיה
via "washington wizards" facebook page

 

מי יהיה השחקן המשתפר של העונה?

זאיון וויליאמסון (יריב קרן) – הסופרמן הנוכחי של הליגה אומנם שיחק רק 19 משחקים בעונה שעברה, אך הם הספיקו כדי שהוא יראה שכשהוא בריא, אין באמת הרבה שאפשר לעשות בשביל לעצור אותו. ג'ה מוראנט הראה לזאיון את מספר החולצה שלו מרחוק במרדף אחרי תואר רוקי השנה, אבל בעונה הקרובה, כמובן במידה ויהיה בריא, זאיון אמור לתפוס מקום של כבוד ביחס להייפ העצום שהיה סביבו כאשר נכנס לליגה בעונה שעברה. כבר במשחקי קדם העונה אפשר לראות שהפורוורד\סנטר\טנק מרכבה של הפליקנס לא מתכוון לתת לכלום לעצור אותו בדרך להפיכתו לשחקן לגיטימי++ בליגה, וביחס לעונה שעברה, אין ספק שלמרות שלא בטוח שיזכה בפרס בגלל מיעוט המשחקים בעונה הקודמת, זה השחקן שהולך להשתפר הכי הרבה בעונה הקרובה.

דיאנדרה אייטון (איל פידל) – הפרס הזה ניתן בדרך כלל לשחקן שמשנה סיטואציה או לסופרסטאר שפורץ טיפה מאוחר. התלבטתי בין אייטון לכריסטיאן ווד, אבל ווד פרץ כבר בחצי השני של העונה הקודמת וקשה לחזות מה יקרה ביוסטון. אייטון לעומת זאת מגיע אחרי עונה שנייה קצת מאכזבת שכללה השעיה ארוכה בעקבות שימוש בחומר אסור אז יש המון מקום לשיפור. פיניקס שדרגה את עמדת הרכז עם כריס פול, שכבר הפך במו ידיו דיאנדרה אחר, פחות מוכשר, לאולסטאר ולשחקן All-NBA.

ג'יילן בראון (נדב כוכבי) – בוסטון, שמגיעה במומנטום מצוין, מכוונת הכי גבוה ונראית בשלה לשינויים בהיררכיה. קמבה ווקר פותח את העונה פצוע, מה ששם את המושכות אצל שני שחקני הבית הצעירים שחיפו עליו בפלייאוף החלש שלו והוכיחו שהבחירה לבנות תהליך ארוך טווח סביבם הייתה נכונה. הכוכב הגדול הוא ג'ייסון טייטום, אבל גם ג'יילן בראון, שכבר לפני העונה היה ידוע בתור אחד השומרים הטובים ביותר מבין שחקני החוץ ושחקן שהוא קודם כל קבוצתי, השתדרג להיות גם שחקן מגוון ושלם בהתקפה והעמיד ממוצעים של למעלה מ-20 נקודות ו-7 ריבאונדים בפלייאוף הארוך של הקבוצה (150% ביחס לשנים קודמות). הבחירה הייתה קשה, כי הצפיפות של המשחקים בבועה נתנה הרבה משקל למומנטום והזדמנות ללא מעט שחקנים כמו ג'מאל מאריי וטי ג'יי וורן להראות מה הם שווים. אבל לבראון יש גם את המנטליות וגם את הסביבה בשביל להיות עקבי, מה שיסתיים בבכורה באולסטאר ולדעתי גם בתואר השחקן המשתפר.

מייקל פורטר ג'וניור (אודי ריבן) – מייקל פורטר ג'וניור. אני כמעט בטוח בזה יותר מכל בחירה אחרת שעשיתי פה. הוא יקבל יותר כדור. הוא יקבל יותר דקות. הוא כבר הראה בבועה מה הוא שווה כמבקשים ממנו יותר בהתקפה, ובהגנה יהיה שיפור (קל להשתפר מהנקודה בה הוא נמצא).

ג'מאל מארי (חמי עמיחי) –זה היה קרב צלפים בצהריי היום באורלנדו. מצד אחד עמד לו דונובן מיטשל, שחקן אולסטאר על סף חוזה מקסימום, מהצד השני עמד שחקן שהיה נחשב עד אז ללא ממומש בלשון המעטה. קשה לדעת מה זאת בדיוק הזריקה המוזרה שלו, אבל לא היה ספק עד כמה גדול יכול להיות הפוינט גארד של דנבר. השתפרות נוספת שלו העונה תביא לו לא רק את הפרס הזה, אלא גם אופציה ממשית לתת מאבק בפלייאוף המערב. הצימוד שלו עם יוקיץ' הוא אחד המרעננים הכי גדולים של הבועה, ואולי גם של העונה הקרובה.

 

מי תהיה הפתעת העונה?

ניו אורלינס פלקינס (יריב קרן) – כל קבוצה שמחזיקה את סטיבן אדאמס, אריק בלדסו ולונזו בול יכולה להיחשב קבוצה לא רעה. תוסיפו לזה את זאיון, ברנדון אינגרם וג'ייג'יי רדיק כמבוגר האחראי וקיבלתם קבוצה שיכולה לעשות סיבוב ראשון בפלייאוף כמו גדולה, בלי שאף אחד באמת ספר אותם. מאז הוואקום שיצר אנתוני דייוויס לא היה ספק שהפליקנס יהפכו לשק החבטות של הליגה וכך היה, אבל נראה שהקבוצה מניו אורלינס לא מתכננת ללכת לטנקינג ארוך מדי וכבר הנחיתה בפגרה האחרונה שחקנים שיוסיפו ניסיון וקשיחות הגנתית שזה משהו שתמיד חשוב שיהיה בקבוצה צעירה. אז כשהמשוואה היא הרבה כישרון התקפי צעיר יחד עם הגנה טובה ויציבה, אפשר לחתום לפחות על כניסה לטורניר הפליי-אין בעונה הקרובה, למרות כל התחזיות.

פיניקס סאנס (איל פידל) – פה היה לי קשה מאוד לבחור. במזרח קל מאוד לחזות שמתוך שש הקבוצות הבכירות ארבע יגיעו לחצי הגמר, ואז כל קבוצה יכולה לנצח את המזרח. במערב לעומת זאת יש אולי 14 קבוצות עם שאיפות פלייאוף, וטורניר הפלאיי-אין מסבך את הכל. בחרתי בפיניקס כי אני חושב שכריס פול יעשה שם סדר, אם פול הצליח להוביל את אוקלהומה למקום חמישי ולמשחק 7, אני מאמין שהוא יוכל להוביל את הכישרון שבפיניקס לסיבוב השני בפלייאוף, וגם שם לנצח לפחות שני משחקים.

אטלנטה הוקס (נדב כוכבי) – כפי שכבר כתבתי בקטגורית הMVP, לוקה דונצ'יץ' עשה בפלייאוף האחרון מה שלא עשה אף שחקן מאז לברון ג'יימס ומתעלה על כל הציפיות. כמה מתסכל זה עבור הקבוצה שהעבירה אותו בטרייד כמה שעות אחרי שבחרה אותו בדראפט? האמת שכרגע לא ממש, כי טריי יאנג שהיא קיבלה בתמורה כבר קלע כ-30 נקודות למשחק ופתח באולסטאר בעונתו השנייה בליגה. ההצטיינות שלו החזירה את אטלנטה להיות יעד אטרקטיבי לשחקנים ואפשרה לה לבנות סביבו חמישייה אטרקטיבית ומגוונת עם בוגדנוביץ', גאלינארי, קולינס וקאפלה. איפה זה יגמר? ההתחזקות של הקונפרנס המזרחי המושמץ לא נעצרת בצמרת הגבוהה והדרך לפלייאוף כוללת מאבק לא פשוט מול אינדיאנה ומה שלא יצא מהניסוי המסוכן של ווסטברוק וביל בוושינגטון, אבל אני מאמין שהיא תגיע לשם ותשאיר הרבה תיאבון לשנים הבאות.

פילדלפיה סבנטי סיקסרז (אודי ריבן) – אולי אני החלקתי על הראש (האמת זה קרה לא מזמן…), אבל אני מאמין שהפלייאוף האחרון, ההגעה של דריל מורי וההחתמה של דוק ריברס לצד השינויים בסגל יעשו קצת סדר אצל פילדלפיה. נכון, היא לא בדיוק באה משומקום, אבל זו הולכת להיות עונה טובה בהרבה מהציפיות, שתחזיר קצת את האמון וטיפה תשקיט את הדיבור על לפרק את הצמד של אמביד-סימונס.

ניו יורק ניקס (חמי עמיחי) – מה? כן. אבל מה? כן. נו באמת, זה הניקס, באמת נראה לך? קשה לשים את הז'יטונים על הניקבוקרס, במיוחד שעשרות אלפי אנשים כבר עשו את זה ואיבדו אותם בתהומות הנשייה של המדיסון סקוור גארדן. אבל אולי העונה זה יקרה. אם לא אז מי יזכור את זה, זאת תהיה בסך הכל עוד עונה עלובה במנהטן, עונה שתתחוור לצד מה שיקרה בברוקלין. אבל הבחירה הנבונה של אובי טופין בדראפט והצ'אנס שמקבל אר ג'יי בארט יכולה להתגבש למשהו מוזר שיקרה בניקס, לא פלייאוף, אבל אולי שמץ של תחרותיות.

אטלנטה הוקס
Credit to "Atlanta Hawks" Facebook page.

 

מי יהיו הפיינליסטיות?

לייקרס – בוסטון (יריב קרן) –  בעונה שעברה לא הגיע לבוסטון לעבור את מיאמי, אבל אחרי יותר מדי זמן בלי הגמר הקלאסי הזה אני מאמין שהחבורה של בראד סטיבנס מסוגלת לעשות את הצעד הנוסף ולהתמודד מול לברון ג'יימס על תואר האליפות. עם חיזוק נהדר בדמות טריסטן תומפסון שנקרא למלא את עמדת הסנטר שכל כך חסרה בעונה הקודמת לירוקים, הפעם הסלטיקס פחות מגיעים כשק חבטות מתחת לסלים  לפלייאוף, ואין ספק ששני הכוכבים של הקבוצה ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון יחד עם מרכוס סמארט, יהפכו העונה לשלישייה שתאיים על כל קבוצות הליגה והפעם בלי להיראות כמו הילדים החמודים שמפריעים עד נקודה מסוימת, אלא כמו חבורת קילרים שתעשה הכל בשביל לזכות בתואר. על הלייקרס אין יותר מדי מה להוסיף שלא כתבתי בפסקה הראשונה, אני לא רואה אף קבוצה מצליחה להזיז יותר מדי את לברון ודייוויס מכס המלכות גם בעונה הקרובה.

לייקרס – היט (איל פידל) – על הלייקרס כבר דיברתי אז אתמקד במזרח, אני חושב (ומקווה) שנראה שידור חוזר של הגמר מהעונה הקודמת. מילווקי חיזקו את החמישייה, אבל אני לא חושב שהם ימצאו פתרון למיאמי בפלייאוף. בוסטון אומנם הביאו את טריסטן תומפסון, אבל אני לא רואה איך הוא מטה את המאצ'אפ מול מיאמי לטובתם והם גם איבדו את היוורד. טורונטו נחלשו, הסיקסרס עדיין צריכים להוכיח את עצמם ואצל הנטס יותר מדי דברים יכולים להשתבש (כימיה / פציעות / ההזיות של קיירי).

נטס – לייקרס (נדב כוכבי) – בחירה קשה מאוד שמראה כמה הצטמצמו הפערים בין המזרח למערב. מיאמי, בוסטון, מילווקי וטורונטו שהובילו בעונה שעברה התחזקו ומכוונות הכי גבוה שיש ופילדלפיה, שכבר הוכיחה בשנים קודמות למה היא מסוגלת ומפנטזת על ג'יימס הארדן. אבל אני לוקח סיכון והולך עם הפרויקט השאפתני והנפיץ שהיה בהולד במשך שנה ועם קווין דוראנט, שבגיל 32 חוזר מפציעה של שנה בגיד אכילס. למה? כי מלבד העובדה שאי אפשר להוציא מהמשחק את מי שבמשך 10 שנים לפני הפציעה היה אחד מ-2 השחקנים הטובים בעולם, הוא תמיד שיחק כדורסל מנצח וקור הרוח שלו יכול להחזיק את הקבוצה עם הראש מעל המים בזמן שסטיב נאש יבצע את המעבר המסקרן לכיסא המאמן ואירווינג ישלים עם מעמדו ככינור שני. זה יהיה קרב צמוד בהרבה מזה שבמערב, אבל הניסיון, העובדה ששני הכוכבים שלה הם היחידים באזור שלקחו תארים והצוות המסייע הנהדר, שיכול לחפות גם על היעדרות של אחד מהם, יהוו שובר שוויון בעונה הקרובה.

לייקרס – סבנטי סיקסרז (אודי ריבן) – אז מצד אחד בחרנו כבר את הלייקרס. מהמזרח נלך על פילי שהזכרתי מקודם. צפוף במזרח, אבל מרגיש לי שמיאמי קצת punched above their weight בעונה שעברה, מילווקי לא באמת התחזקה, בוסטון גם קצת בונה יותר מדי שטייטום ימשוך אותה לשחקים וטורונטו טובים, אבל לא מספיק.

לייקרס – נטס (חמי עמיחי) – הקרב שכולם ציפו לו מהרגע שקווין דוראנט וקיירי ארווינג נחתו בברוקלין הולך לקרות העונה. אחרי עונת פציעות והשתגעות כללית של קיירי הנטס שוב מאיימים על הטבעת לראשונה מאז שהם רבצו בניו ג'רזי והצמד ג'ייסון קיד ווינס קרטר רצו על הקווים. ההצטרפות של ד'אנדרה ג'ורדן לקבוצה נראית כמו החלטה שהתקבלה על ידי חבריו שמשחקים בקבוצה. אבל כך או כך, שניהם בכושר וגם בלי האפשרות שהארדן יקפוץ לבקר, הופכת את ברוקלין לקבוצה הבכירה במזרח העונה.

קיירי אירווינג, קווין דוראנט
Via Brooklyn Nets facebook page
Print Friendly, PDF & Email