הטקסט שאתם עומדים לקרוא היה רלוונטי מתחילתו של משחק הכדורסל ועד לפני בערך 6 שנים. המשוואה היתה ברורה – כמה שאתה יותר גדול, כך אתה יותר חיוני לקבוצה שלך. הכי קל למסור אליך, אתה פיזית הכי קרוב לטבעת ויותר חזק מרוב השחקנים שמנסים לעצור אותך. נו, תשאלו את שאקיל או את ווילט, שניים שהיו הדוגמא הטובה ביותר לכך.
אבל בשנים האחרונות, המשחק השתנה, וככה פתאום אנשים נמוכים (יחסית) שמכדררים די טוב את הכדור הצליחו פתאום לייצר לעצמם מצבי זריקה נוחים יותר, חלקם הפכו לקלעים מחוננים ופתאום המנטרה השתנתה: עולם הכדורסל גילה ש-3 נקודות שוות יותר מ-2, ועל זה רוב קבוצות הכדורסל בעולם, לא רק ב-NBA, מבססות כיום את המשחק שלהן. ילדים קטנים התחילו להתאמן על לזרוק מחצי מגרש ולדמיין שהם זורקים מהלוגו של המגרש הביתי בגולדן סטייט. במקום להתאמן בקרבות "חפירה" מתחת לסל וניסיונות לחקות את קארים, שאקיל והאקים הילדים רוצים להיות סטף, דיים וקליי.
החלוץ הראשון להחזיר את הגדולים למרכז הבמה היה בעיניי מארק גאסול. עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם למה כשיש את אנתוני דייוויס, ניקולה יוקיץ' וג'ואל אמביד, דווקא גאסול? אז ככה. מארק גאסול סיפק את אחת מהופעות הפלייאוף הגדולות מבחינה הגנתית באליפות של טורונטו, כשהוא מאמלל את אמביד מתחת לסלים וחופר וטוחן את הסנטר הכישרוני של פילי בלי הרבה מאמץ.
נחזור לשלושת השמות שהזכרתי. אין ספק שמדובר כיום בשלושת הסנטרים הטובים ב-NBA, כששניים מהם מועמדים מובהקים למירוץ ה-MVP וזה שלא מתהדר בטבעת אליפות חדשה ומבריקה מהעונה האחרונה. שלושת החבר'ה האלה הפכו את המשחק מתחת לסל ללא פחות מאומנות כל אחד בדרכו – ניקולה יוקיץ' מספק מטעמים של אסיסטים מדהימים ומנהל את המשחק מתחת לסל והלילה בנוסף תפר 47 נקודות על הראש של סנטר מפחיד נוסף (רודי גובר), ג'ואל אמביד קולע מכל נקודה על המגרש ומשתמש בפיזיות האדירה שלו בצבע בלי התנגדות משמעותית בליגה ואנתוני דייוויס עושה הכל מהכל ורץ את המגרש כמו איילה שבורחת מאריה בספארי, מה שבדרך כלל נגמר בדאנק אדיר על ראש של איזה גארד נמוך קומה שפשוט לא מצליח לעמוד, לא בקצב ולא בכוח של הסנטר מ-LA.
עוד שלושה שמות מאוד מעניינים מתחת לסלים הם קלינט קאפלה, שמאז שעבר לאטלנטה נראה שחזר לו החשק לשחק, ועם כמה מספרים מטורפים (26 ריבאונדים במשחק אחד!) מראה שיש לו מה לתרום ומוסיף לצבע הוורוד שאטלנטה רואה בעתיד שלה, אנדרה דראמונד, שלמרות ש"נבגד" על ידי הפיסטונס ששלחו אותו בטרייד לקליבלנד, ממשיך להיות מפלצת אמיתית מתחת לסלים ומוביל את הליגה בריבאונדים למשחק עם ממוצע מפחיד של 15.5 כאלה למשחק, בנוסף לקצת יותר מ18 נקודות במשחק ומוכיח שיש לו מה לתרום בכל קבוצה שתחליט לקחת את החוזה הגדול שלו ולהציל לו את הקריירה וכמובן, איך אפשר לשכוח, את הצרפתי האימתני של יוטה, רודי גובר, שרק לאחרונה חתם על חוזה מקסימום שידאג גם לנינים שלו מבחינה כלכלית, וכרגע עסוק בלהיות חלק מהקבוצה הכי חמה בליגה.
הרבה צחקו כשגולדן סטייט לקחו את ג'יימס וויסמן במקום השני בדראפט האחרון, אבל קבוצה שמאמינה כל כך בסנטר היא קבוצה שללא ספק מבינה את המנטרה החדשה: כדי לזכות באליפויות, אתה צריך כוח מתחת לסלים, ואם הוא יודע לקלוע ולכדרר בצורה סבירה? מה טוב.
העמדה הכי גדולה ב-NBA בדרך הבטוחה לעשות קאמבק ענק שלא ישאיר מקום לספק לגבי כך שבקרוב מאוד ילדים יחזרו לנסות ולחקות את האיש הגדול מתחת לסלים, שמוכיח שלא צריך שלשות מחצי מגרש כדי להיות משמעותי במשחק, ושלפעמים 2 נקודות פלוס הפחדה של שחקני היריבה שחטפו דאנק רשע על הראש או איזה בלוק מעליב, שוות הרבה יותר מ-3 נקודות.
