האם העובדה שפלייאוף ה-NBA נפתח ביחד עם העונה האחרונה של "משחקי הכס" היא מקרית? מה פתאום!! ברור שזה לא מקרי.
יכול להיות שיש בכך מסר נסתר מצד האלים החדשים או הישנים, או מכיוונו של אל האור? בוודאי.
יתכן שיש קשר וקווים מקבילים בין הסידרה המצליחה בתבל לליגת הכדורסל הטובה בעולם? יש ויש!!

בואו ונכה יחדיו בחרבות, נעבור את החומה ונרים כוס יין כדי למצוא את הקשרים:

כשאתה משתתף במשחקי הכס, אתה מנצח או מפסיד, ואין דרך ביניים (סרסיי לאניסטר) –
תרבות הספורט האמריקאי במשפט אחד.
אצלם אף משחק לא יסתיים בתיקו.

ההלכים הלבנים –
השחקנים השחורים שולטים בליגה לחלוטין בעשורים האחרונים, אלא שכוחם של השחקנים הלבנים בכלל והאירופאים בפרט עולה בהתמדה, ויש להם השפעה עצומה על התקוות של רוב קבוצות הפלייאוף. מעניין שרוב השחקנים הלבנים הדומיננטיים הם סנטרים.

דנבר תגיע לאן שיוקיץ' יקח אותה, ופורטלנד ראתה את רוב תקוותיה להצלחה מתנפצות כשנורקיץ' נפצע, אם כי אולי קאנטר, שנוא נפשו של ארדואן, יצליח להציל משהו.
הקליפרס נשענים על גלינארי וזובאץ', ואוקלהומה נישאת על כתפיו החסונות של סטיבן אדמס.
רוביו ואינגלס הם שחקני מפתח ביוטה, והספרס מקבלים שלשות מבלינלי וברטנס.
ביינס הוא מעוז ההגנה של הסלטיקס ותייס עוזר לו, ופילדלפיה נעזרת בבובאן "ההר" מריאנוביץ' ובקורקמאז התורכי.
הסידרה בין טורונטו ואורלנדו תפגיש לקרב ענקים את מארק גאסול וניקולה וויצ'ביץ', והסיכוי היחיד של אינדיאנה לעבור סיבוב הוא אם בוגדנוביץ' וסאבוניס יתנו סידרה ענקית.
אפילו הווריירס, שהם המלכים הבלתי מעורערים של הצפון והדרום כאחד, הזעיקו את אנדרו בוגוט ממעמקי הליגה האוסטרלית, מכיוון שגם הם חייבים הלך לבן.

האחים השניים –
מקומם של השחקנים השחורים שאינם ילידי ארה"ב הולך ועולה בהתמדה, והם ראויים לאיזכור של כבוד, גם בזכות תרומת הכפילים שלהם בסידרה, האחים השניים, לעלייתה לגדולה של דאינריז:
יאניס, ג'ואל אמביד, בן סימונס, רודי גובר, דניס שרודר, פטי מילס, ננה, קלינט קאפלה, סרג' איבקה, פאסקל סיאקם ויש עוד רבים שלא ציינתי.

כאוס הוא סולם –
כשלורד באיליש וברנדון סטארק השתמשו במשפט הזה הם בודאי לא חשבו על בוסטון סלטיקס, שהעונה שלהם היתה תוהו ובוהו מתמשך, שאולי יהיה השיעור שהם היו צריכים לעבור כדי להצליח בפלייאוף.
במחשבה שניה יתכן והם התכוונו לפורטלנד טרייל-בלייזרס ולאוקלהומה ת'אנדר שסיימו את הפלייאוף אשתקד בתבוסות מהדהדות, אבל ידעו להתגבר עליהן ולחזור השנה שוב. עכשיו הם נפגשות אחת עם השניה, ומעניין מי תמשיך לטפס בסולם ומי תיפול.

גם ברוקלין נטס טיפסה יפה על סולם הכאוס, ואחרי מספר עונות קטסטרופליות, שנבעו מניהול כושל, היא שוב בפלייאוף ועם עתיד שנראה ורוד.

יש גיהנום אחד בלבד ואנחנו חיים בו (מליסנדרה) –
זה היה המוטו של כל קבוצות המזרח בשנות שלטונו הארוכות של לברון ג'יימס כשהם הודחו על ידו בפלייאוף שנה אחר שנה.
יש כאלה שאומרים שמאז שגולדן סטייט עלתה לשלטון זה המוטו של כל קבוצות הליגה.
גרסה נוספת מייחסת את המשפט לשחקני ניו-יורק ניקס ולאוהדיה ששכחו מתי היתה להם עונה עם משהו טוב.

אדם שצריך לומר אני המלך, איננו באמת מלך (טיווין לאניסטר) –
לתשומת ליבם של קיירי אירווינג, ג'ימי באטלר ודומיהם, שמצהירים שהם האלפא דוג של קבוצותיהם, אבל לא ממש יודעים איך להנהיג אותן.

הצפון זוכר –
לברון ג'יימס הוא הזיכרון הכי חזק של טורונטו "we the North" ראפטורס.

אני חייב שתהיה הגבר שנועדת להיות. לא בשנה הבאה, לא מחר – היום! (טיווין לאניסטר) –
כל מאמן לכל שחקן לפני כל משחק ובפרט בפלייאוף.

יש כאלה שנולדו למשפחה הנכונה, ויש כאלה שצריכים למצוא את דרכם (לורד באיליש) –
אם קוראים לך קארי, תומפסון או גרין ונבחרת ע"י גולדן סטייט אז הסתדרת בחיים.
אם אתה דוראנט, אנתוני דיוויס או לברון אתה לפעמים צריך לייצר לעצמך מעבר למשפחה טובה יותר.

החתונה האדומה –
אמנם הבגידה במשפחת סטארק הסתיימה במותם של הנבגדים ובספורט בגידות הם לא כל כך קיצוניות, אם כי כשלברון עזב את קליבלנד, רבים מאוהדי הקבוצה רצו להרוג אותו.

אף אחד אינו יכול לשמור עליי. אף אחד אינו יכול לשמור בכלל (סאנסה סטארק) –
ג'יימס הארדן על משחק ההתקפה שלו.
ג'יימס הארדן על משחק ההגנה שלו.

הם יכולים לחיות בעולם החדש שיצרתי, או למות בעולם הישן שלהם (דאינריז טארגריון) –
בעולם החדש קולעים שלשות ומשתמשים בסטטיסטיקות מתקדמות.
את העולם הישן מי בכלל זוכר.
יש מצב שסטף קארי חשב גם על המשפט הזה.

אף אחד לא ישרוד ללא עזרה. אף אחד (סר ז'ורה מורמונט) –
אתה הבנת את זה, ראסל ווסטברוק?

שלושה ניצחונות אינם הופכים אותך לכובש (ג'יימי לאניסטר) –
כבר אז היו צריכים לפחות ארבעה ניצחונות…

Winter is coming –
ואחרי ככלות הכל, השאלה הגדולה שעומדת מול כולנו, בואכה הפלייאוף, היא האם השנה ירד החורף על ממלכת השמש ששולטת בליגה כל כך הרבה שנים.

ולסיום –
הודור!!