מה הקורונה תעשה לספורט?

בעמוד הראשון של מוסף התרבות “7 לילות” של ידיעות אחרונות יש מדור שנקרא “הברזייה” שבנוי בפורמט קבוע. החלטתי להשאיל ממנו את הפורמט:
כולם מדברים על הפסקת הליגות ומה יקרה עם אירועי הספורט בקיץ, ולמעשה צריך לדבר על ההשלכות של המגיפה על עתיד הספורט המקצועני.

 

נכון לעכשיו, צהרי יום שישי ה 13 למרץ, העונה הזו “מתה”, ואני מתייחס לספורט המקצועני באירופה (כדורגל וכדורסל, מקומי ויבשתי) ובארה”ב (כדורסל והוקי קרח). אני מניח שימצאו פתרונות שונים שיכולים לנוע בין ביטול העונה, הקפאת ירידות ועליות, פלייאוף במתכונת כלשהי או איחוד בין שתי עונות לעונה אחת ארוכה. זה ידרוש מהרשויות יצירתיות ומקוריות, וכנראה שהפתרונות בכל מדינה יהיו שונים, אולם פיתרון יהיה.
יהיו קבוצות שירוויחו מכך, יהיו כאלה שיפסידו, אבל בהנחה שהעולם יצליח להשתלט על הנגיף עד סוף השנה ואולי אפילו עד סוף הקיץ, תהיה מתכונת להמשך שתהיה ידועה לכולם, ושיגרה כלשהי תחזור לספורט, עד אמצע 2021.

בסופו של דבר זו תהיה כנראה שנה שתיזכר בהיסטוריה הספורטיבית כ”שנת הקורונה”, אולם מאחר והספורט הינו עסק כלכלי לכל דבר ועניין, הרי ההשפעה המשמעותית של המגיפה לטווח הארוך, נובעת דווקא מההשלכות הכלכליות שלה, ולא מזהות האלופה של 2020.

חוץ מההיסטוריון פרופסור יובל נח הררי, אף אחד אינו יכול לחזות את המחר, ובטח לא אני, אבל אפשר לשער בודאות די גבוהה שהמשבר הכלכלי שהעולם דוהר לתוכו יפגע גם בכלכלת הספורט, שתאלץ להתאים את עצמה לעולם החדש, להשתנות וכנראה גם להצטמצם באופן משמעותי.

יכול להיות שעוד נתגעגע למשחק באיצטדיון ריק via “uefa campions league” facebook page

 

ההכנסות של רוב הקבוצות המקצועניות נובעות משלושה מקורות עיקריים, בהתפלגות כזו או אחרת: הסכמי שידור, הסכמים כלכליים והכנסות ממשחקים, וכולם צפויים להיפגע ברמה כלשהי, ובטווחי זמן שונים.

על פניו ההכנסות ממשחקים צפויות לרדת בטווח הקצר, פשוט כי אין משחקים או יש משחקים, אבל אין קהל, ולחזור למה שהיה כשהליגות יחזרו לתיפקוד נורמלי. מצד שני יתכן שיהיו הגבלות על התכנסויות המוניות שיצמצמו את כמויות הקהל במשחקים, וסביר להניח שתיירות הספורט תצטמצם, ויתכן שמשבר ארוך יחייב את הקבוצות להוריד מחירים ולהתאים אותם ליכולת הקניה של הציבור.

הסכמים כלכליים כוללים את ההכנסות מספונסרים ונותני חסויות למיניהם וממכירת מוצרים.
כאן לדעתי צפויה פגיעה משמעותית ואולי אפילו דרמטית. מיתון עולמי יפגע קשה בכל חברות הענק שהיום מסבסדות את הספורט המקצועני, והם יקצצו קודם כל בתקציבי הפרסום והחסויות. מעבר לירידה צפויה בהכנסות וברווחים, החברות הללו יאלצו להפנות משאבים לשמירה על בריאות העובדים ולשינוי תהליכי עבודה בהתאם לסיכון הבריאותי החדש, וזה יבוא על חשבון הספורט.
אף אחד לא יסכים לשלם סכומי עתק עבור כתובת קטנה על החולצה של רונאלדו, לברון או דני אבדיה, ואני מניח שהחברות ידרשו לפתוח גם הסכמים קיימים ולתקן אותם.
מיתון ישפיע כמובן גם על רכישת מוצרים ממותגים שהם מותרות, בודאי במחירים המופקעים בהם הם נמכרים היום בכל העולם. גם משחקי הידידות ברחבי העולם של הקבוצות הגדולות יפגעו, וכבר השבוע הודיעו חלק מהקבוצות שהן מבטלות מסעות למזרח הרחוק, מה שבודאי יפגע בהכנסות שלהן.

קשה מאוד לנתח את ההשפעה על הסכמי השידור שמהווים כיום את צינור הכסף העיקרי לליגות הבכירות בעולם. ההתכנסות של אנשים לתוך הבית יוצרת צורך לעוד זמן מסך והספורט הוא בהחלט פיתרון ראוי, לעומת זאת ההפסדים המידיים שנגרמים לגופי השידור הם עצומים, ויחד עם חוסר הודאות לגבי תקופת ההשבתה, סביר להניח שגם הם ידרשו לפתוח את ההסכמים ולצמצם עלויות, לפחות בטווח הקצר.

via “uefa campions league” facebook page

 

אז מה עושים?
במגרש הזה יש שלושה משתתפים: הקבוצות, הרשויות והשחקנים.
כולם אמנם מדברים על האוהדים, במגרש ומול המסכים, והיחס אליהם ישפיע על ההחלטות, אולם אין להם הרבה השפעה מעשית.
כרגע כולם מתעסקים בדאגה לבריאות ובכיבוי שריפות, כשההחלטות משתנות מדי יום ותלויות בעיקר בהתפשטות המחלה בכל מדינה ובהנחיות שהיא נותנת. קיימת גם אפשרות סבירה שמגבלות התנועה בין מדינות ויבשות יגרמו להתחזקות הליגות המקומיות ולהתכנסות לשימוש בשחקנים מקומיים, בניגוד למגמה של השנים האחרונות.

כמו בכל משבר כלכלי, החזקים שורדים בזכות המשאבים והיכולות שלהם, והחלשים ישרדו רק אם מישהו ישמור עליהם, והם תלויים בעיקר במדיניות שרשויות הספורט ינקטו בכל מדינה, ביחד או לחוד.

הקבוצות החזקות והעשירות באירופה יעברו את המשבר, גם אם יצטרכו לחסוך ולקצץ עלויות, וחלקן, אני מניח, כבר חושב היום על היום שאחרי, ואיך לנצל את הקשיים של האחרים לטובתן.
הקבוצות הקטנות והחלשות עלולות להתרסק אם לא יבצעו קיצוצים דרסטיים, שמשמעותם בעיקר מכירת שחקנים, פיטורים ואולי אפילו מכירת נכסי נדל”ן למיניהם, כולל איצטדיונים, ואם הרשויות לא יתערבו.

ההתאחדויות למיניהן יכולות לבחור לאפשר לשוק לעשות את שלו, או להתערב ולקבוע מגבלות וכללים שישמרו על הקבוצות החלשות, לדוגמא: הגבלות שכר, חלוקת הכנסות שיוויונית, מגבלות על מעבר שחקנים, קרן משותפת לתמיכה כלכלית ועוד. הדילמה האם לעזור ולמי אינה פשוטה ועלולה לעורר אינספור התנגדויות מכל מיני בעלי אינטרסים שונים, אולם לדעתי היא מחוייבת המציאות, מאחר וכל פירמידה זקוקה לבסיס רחב כדי לשרוד, וזה נכון לפרמייר ליג, לבונדסליגה ולכל אירופה.

השחקנים יאלצו לשלם מחיר כדי לעזור לקבוצות לצאת מהמשבר. חברות בקשיים בדרך כלל מפטרות עובדים או מקצצות בשכרם, ולקבוצות לא תהיה ברירה אלא לנקוט בדרך דומה, והשחקנים יאלצו לשתף פעולה, כדי לשמור על מקום העבודה שלהם. סביר להניח שברצלונה לא תוותר על מסי, פ.ס.ז’ תנסה לשמור על ניימאר וקלופ ינסה לשכנע את ואן דייק להישאר, ויתכן שיהיו קבוצות שיסכימו לשלם כמו היום, אולם מרבית הקבוצות יורידו את תשלומי השכר בהסכמים חדשים, ואולי אפילו ינסו לתקן, בהסכמה או באפן חד צדדי, הסכמים קיימים. לא הייתי פוסל את האפשרות שקבוצות ימכרו שחקנים כדי להיפטר מהמשכורות שלהם, כמו שקורה ב NBA.
בכל מקרה, אם העולם יכנס למיתון מתמשך, יהיה קשה להצדיק, ציבורית וכלכלית, את משכורות העתק לשחקנים והם יאלצו להתפשר.

מצבם של השחקנים בארה”ב טוב יותר, מאחר והם מאוגדים באירגונים חזקים, שיודעים מצד אחד לשמור על האינטרס של חבריהם, ומבינים מצד שני את הצורך לשמור על העוצמה של הקבוצות והליגה. שחקני הכדורגל באירופה מפוזרים בין הרבה מדינות, שלמרות חוקי האיחוד, יכולות לקבל החלטות עצמאיות, שאינן בהכרח תואמות אחת לשניה.

אחת הבעיות שעולות בניסיון להתאים את לוחות הזמנים למציאות החדשה היא הצפיפות העצומה של אירועים. אי אפשר לדחות את הליגות בכדורגל בגלל יורו 2020, וקשה להזיז את ה NBA בגלל האולימפיאדה ויש עוד אינספור דוגמאות וסיבוכים, ועל כל אלה מתווסף הצורך לאפשר לספורטאים מנוחה וחופשה ראויה. הסיבה העיקרית לבלאגן הזה היא תאוות הבצע של כולם, שהבינו שספורט בינלאומי ברמה גבוהה הוא מכונה להדפסת כסף, וכולם רוצים ליהנות מהעוגה, שחקנים, בעלים, התאחדויות וגופי שידור. המאמן פט ריילי קרא לזה “המחלה של עוד ועוד” ( disease of more ) וכולם בספורט המקצועני חולים בה. יכול להיות שדווקא המשבר הזה יחייב את הגופים הללו לשתף פעולה ולייצר לוחות זמנים מרווחים יותר, שיאפשרו גמישות במצבי קיצון וישמרו גם על בריאות השחקנים, שאמנם מקבלים שכר גבוה, אולם נאלצים לשחק כמות לא הגיונית של משחקים.
האם מהלך כזה של תיאום בין הרשויות אכן יתרחש? אני בספק, אבל אם גנץ וביבי מתחילים לדבר על ממשלה משותפת אז אולי גם פיפ”א ואופ”א מסוגלות.

 

עד עכשיו התייחסתי לאלפיון העליון שמתפרנס מהספורט המקצועני, השחקנים, המנהלים והבעלים. מה לגבי אותם עשרות או מאות אלפים עובדים שמתפרנסים מהספורט וברובם מקוששים שכר מינימום עבור עבודה קשה? מה יקרה למוכרי הנקניקיות, המאבטחים, עובדי הניקיון והפיזיוטרפיסטים שעובדים עבור הקבוצות, האיצטדיונים והבעלים?
האם הם יצליחו לשרוד את המשבר הזה שבגללו אינם יכולים להתפרנס ומי יודע אם יוכלו? שאלה ללא תשובה.

שני גורמים חיצוניים שיש להם משמעות גדולה לעתיד הכלכלי של הספורט הם הממשלות וחברות הביטוח.
אין ממשלה שלא תתמוך בכלכלה המקומית, והשאלה היא איזה תקציב ואיזה הקלות ינתנו לספורט, אם בכלל. מאחר והפרנסה של רבים תלויה בספורט אני מניח שינתנו הקלות כלשהן, אולם לא ברמה גבוהה מאחר ולא מדובר בענף חיוני.
כל מנהלי הקבוצות מיהרו כבר לחפש את פוליסות הביטוח שלהם כדי לראות מה כתוב בסעיף “כח עליון”. כנראה שאין שם התייחסות ברורה למצב, והם יאלצו לחכות במתח עד לסיום המשבר, והרבה אחריו, כדי לדעת אם יקבלו פיצוי, כמה יקבלו ומתי הוא יגיע.

עולם הספורט יצליח לצאת מהמשבר הזה רק אם יהיה שיתוף פעולה של כל הגופים והגורמים המעורבים. אם כל אחד ימשוך את העגלה לכיוון שלו, כנראה שהיא תתפרק.

הטור הזה מבוסס על ההנחה שהעולם יתגבר על המגיפה, והסדר יחזור על כנו, פחות או יותר, ובפרק זמן סביר. יתכן שאחרי המגיפה יהיו שינויים דרמטיים בחברה ובנורמות המקובלות, וגם הספורט המקצועני – בידורי ישתנה לחלוטין ולא יהיה דומה בכלל למה שאנחנו מכירים.

דניאל כהנמן, שזכה בפרס נובל על מחקריו בנושא קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, והיה כנראה יכול מאוד לעזור למקבלי ההחלטות בעולם ובספורט, אמר: “האשליה שאנחנו מבינים את העבר מטפחת את הביטחון המופרז שביכולתינו לחזות את העתיד”. היום אף אחד לא יודע מה יהיה מחר.

מתי ואם בכלל הוא יהיה ברבע גמר הצ’מפיונס?
via “uefa campions league” facebook page
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח