למה לי פוליטיקה עכשיו?

כתיבה על פרשת עומר אצילי מקבילה להתעסקות עם תפוח אדמה להוט. לכאורה, אין הרבה מה להרוויח ממנה, זולת כוויות מדרגה ראשונה בכפות הידיים. הטוקבקים כנראה יהיו ארסיים במיוחד, וקשה מאוד לחדש משהו בנושא שכל כך הרבה נאמר עליו. האמת היא, שמסיבות אלו אפילו ביני לבין עצמי נמנעתי מלעסוק בה עד עכשיו. היה לי ברור שלא משנה איזו עמדה אגבש, היא לא תמצא חן בעיניי. ובכל זאת, או אולי דווקא בשל כך, הנה אנחנו כאן.

עומר אצילי
Credit to "Maccabi Tel Aviv FC" Facebook page

 

חוק וסדר

הטענה הנפוצה ביותר בקרב התומכים בהחתמתו של אצילי היא שהשחקן לא עבר על החוק, ולראיה, התיק כנגדו נסגר כתוצאה מחוסר אשמה. מאחר ולא התבצע פשע, אין כאן דבר פסול. בואו נעשה קצת סדר. במידה והעניין אכן היה פלילי, כל הויכוח סביב הגעתו הצפויה למכבי חיפה היה מתייתר מעצמו. פשוט משום שאצילי היה עסוק כעת קצת פחות במו"מ על תנאי החוזה ויותר בהגנה על חפותו בבית המשפט או חלילה בריצוי עונש מאסר. הדיון הציבורי מתנהל, אך ורק מאחר ומערכות אכיפת החוק הגיעו למסקנה כי הרף הפלילי לא נחצה, ולכן טיעון זה מפספס את המחלוקת. השאלה הרלוונטית היא האם במעשיו של אצילי היה פגם מוסרי, ובמידה שאכן קיים פגם שכזה, האם הוא חמור מספיק כדי להעפיל על יכולתו המקצועיות ולעורר התנגדות עקרונית לכך שילבש את החולצה הירוקה?

וכאן, באופן טבעי, הדברים הופכים מסובכים יותר. לכן, נדרשת יד כירורגית שתנסה להפריד בין מה שאנחנו יודעים על הפרשה, למה שאנחנו רק חושבים שאנחנו יודעים עליה. ישנן עובדות עליהן אין מחלוקת: עומר אצילי ביצע אקטים מיניים בנערה שטרם מלאו לה 16 שנים. לפני ביצוע האקט, התקיימו שיחות בין אצילי לנערה – בהתכתבות ובעל פה. מעבר לכך, הכול מעורפל ונתון לפרשנות.

 

רחמים, הוא לא ידע

טענה נפוצה נוספת היא כי אצילי היה משוכנע שמדובר באישה בוגרת, ולכן גם ברמה המוסרית, לא מדובר ביותר מטעות אנוש מצערת. גם אם נניח שאף אחד – לא הנערה עצמה ולא איש בסביבתו של אצילי – אמר לשחקן שהיא אינה בגירה, העניין לא מניח את הדעת. איך אפשר לנהל שיחה בת יותר מדקה עם ילדה בת 15, ולא להבין כי היא עדיין לא מספיק מבוגרת אפילו כדי לגשת למבחן נהיגה? האם באמת סביר להניח כי במהלך השיחות בין השניים, לא עלה במוחו של אצילי ספק? האם תעודת זהות מזויפת והופעה בוגרת אמורות להחליף את הצורך בהפעלת שיקול דעת בריא? בעיניי, וכאן מדובר בלא יותר מפרשנות, הרבה יותר סביר להניח כי ספק שכזה אכן עלה, אך הוחלט להתעלם ממנו, מסיבות ברורות.

וכאן קבור הכלב. הציפייה מאדם בוגר היא להחזיק ביכולת לעצור, להסתכל סביב ולבחון את הסיטואציה. בבחירה בין המציאות בה הצליחה הנערה לבנות סיפור כיסוי מושלם, לעטות טון בוגר, מסתורי ומתקתק, לענות על כל השאלות המתבקשות באופן שאינו מעורר חשד ולהסתיר את זהותה, לבין המציאות בה השאלות המתבקשות פשוט לא נשאלו, לי ברור מה הגיוני יותר.

דמיינו בראשכם את הסיטואציה הבאה: אדם יצא לבלות, ולגם מכוס משקה כהה מתוך מחשבה כי מדובר בלא יותר ממיץ. מאוחר יותר, התחיל האלכוהול לתת את אותותיו. המחשבה נהייתה מסורבלת, החדר מעורפל. האם העובדה שלא ידע כי הוא שותה, פותרת אותו מהאחריות לכך שעלה לאחר מכן שיכור על ההגה?

עומר אצילי, אפואל ניקוסיה
Credit to "APOEL FC" Facebook page

 

והכדורגל, איזה כדורגל

מועדון כדורגל הוא הרבה יותר מאסופה של שחקנים שמטרתם היחידה היא לזכות באליפות בסוף השנה. למועדון קשר ישיר לקהילה. הוא מבצע יוזמות התנדבותיות וחינוכיות שונות, וכולל בתוכו גם מחלקת ילדים ונוער. לכן, ברור כי מתוקף תפקידו להתוות דרך ערכית ברורה, ולא סתם אותו שלט מפורסם ("האדם לפני השחקן") מתנוסס בגאון בכניסה למתקן האימונים. אוהדי הקבוצה אינם הילדים של בעלי המועדון, והחינוך שלהם אינו תפקידם, ובכל זאת, האחרונים מחזיקים באחריות כבדה. השחקנים שעולים על הדשא, וחולצתם נמכרת בחנות המועדון ונלבשת על ידי מאות אלפי אוהדים צעירים, מהווים, בין אם נרצה ובין אם לא, סמל ומושא להערצה.

לכן, ההחלטה מי ראוי ללבוש את החולצה, לא יכולה או צריכה להתבסס אך ורק על שיקולים ספורטיביים-מקצועיים. המחיר עבור השחקנים הוא אמנם קשה מנשוא: טעות מוסרית או פנייה שגויה בדרך יכולות להוביל להשלכות הרסניות. אבל האלטרנטיבה, במסגרתה מיליוני ילדים מביטים על הדשא ורואים במי שביצע פשע מוסרי, אליל, קשה אפילו יותר. המסר החברתי שמשדר מועדון הבוחר לתת מקום להתנהגות שאינה ראויה עלול להיות ארסי. זה לא הוגן כלפי השחקנים, ומבקש מהם להתעלות מעל הסטנדרטים שחלקנו אולי מציבים לעצמנו, אבל פשוט אין ברירה אחרת.

 

אז איפה עובר הגבול?

נדמה כאילו אי אפשר לנהל שום דיון מבלי שהוואטאבאוטיזם (בעברית פשוטה: כן, אבל מה לגבי הפעם ההיא ש..) ירים את ראשו. גם כאן, המצב לא שונה. רבים ממהרים לחשוף את צביעותם של מתנגדיהם ושולפים את שמו של אלירן עטר. אם נהג מילוט בשוד זה כשר, למה עם אצילי זה שונה? התשובה המתבקשת היא, שזה כנראה באמת לא שונה. אותה הנהלה שהחליטה להחתים את עטר, גם תנחית את אצילי בכרמל. אם מישהו ברחוב נחום חת היה מתייעץ איתי בזמנו, כנראה שהייתי טוען בלהט מדוע אסור להחתים את עטר. ויחד עם זאת, חשוב גם לשים נקודה ולהסביר: התחום המיני הוא ייחודי. במציאות בה נערות צעירות מוטרדות ומנוצלות פעם אחר פעם על ידי גברים בוגרים, חשוב שלא להשאיר מקום לאפרוריות, גם אם לא בטוח בכלל שזה המקרה.

עצם קיום האקט עם קטינה תחת השפעת אלכוהול מספיק בעיניי כדי להדליק נורת אזהרה אדומה ומהבהבת. כאשר החברה הישראלית סובלת ממכת מדינה של ממש, המסר חייב להיות חד וחלק. אם נרצה להתקדם למציאות אחרת בשלב מסוים, פשוט אין לנו ברירה אחרת. לניסיון להבין איפה בדיוק עובר הגבול יש חשיבות אדירה בפניי עצמו. האם שחקן שהיה מעורב בקטטה אלימה מחוץ למגרש צריך להיחתך? האם המשפחה היא ערך עליון, ובגידה באשתך מהווה עילה מספקת לפעולה מצד המועדון? כמובן שניתן ואפילו צריך להתווכח, אבל המפתח הוא בעצם ההבנה כי יש בסיס לקיום דיון שכזה.

 

כפרת עוונות

הקש ששבר מבחינתי את גב הגמל בפרשה הוא הצורה המכוערת בה אצילי וסביבתו הגיבו לפרסומים. אני אפילו לא מדבר על תרומה מתבקשת לעמותות הנאבקות בניצולן של נשים צעירות, אלא מצפה רק לבקשת סליחה בסיסית. הפעולה הכאילו כל כך אנושית ומובנת מאליה, לא ממש קיימת בלקסיקון של אצילי. במקום לקחת אחריות, לומר שגם אם לא ידע שהן קטינות, שגה במעשיו ולהתנצל בפני הנערות על כל פגיעה שנגרמה להן, עושה רושם שאצילי בחר לפתוח בקמפיין מתוזמר ומתוזמן על גבן של זוג ילדות בנות חמש עשרה או לפחות לא הצליח למנוע את אותו קמפיין. החל מפרסום חצאי שיחות ערוכות ומגמתיות דרך הפצת תמונות אינטימיות ועד הכפשה ישירה – המטרה הייתה ברורה, ונבזית במיוחד: לשים את אופיין של הנערות במרכז העניין. ואם כדי להפוך את אצילי לקורבן צריך לתייג את הנערות במודע כמופקרות וזנותיות, אין דבר. המטרה מקדשת את האמצעים. מסוג רצחי האופי המכוונים שרואים בסדרות אמריקאיות ותופסים את הראש מרוב כעס. צריך להיות בעל מטען ערכי קלוקל במיוחד כדי להיטפל לנערה צעירה שלכל פרסום אודות זהותה עשויות להיות השלכות הרסניות ולדלות כל פרט שיסייע ביצירת הרושם המתבקש, כאשר ההמון גם ככה צמא לגזור את דינה.

 

רעשי רקע

האמת היא, שגם אם הייתי מחזיק בעמדה (הלגיטימית, דרך אגב) כי אין פגם מוסרי במעשיו של אצילי, לא הייתי רוצה שיחתום במכבי חיפה – פשוט משום שהנזקים של ההחתמה, בנקודת זמן זו, גדולים בהרבה מהתועלת שלה. הרעש התקשורתי האדיר שיגיע כאשר אצילי יחתום, עתיד להכניס למערכת של מכבי חיפה ולחדר ההלבשה חוסר שקט. הפוקוס יעבור מהריצה הטובה של הקבוצה והנוסחה המנצחת שסוף סוף מצא ברק בכר, אל עבר מחוזות לא ידועים. ובביצה הקטנה שלנו, גם אם מאוד נרצה, אין באמת אפשרות לנתק את השחקנים מהרעש. זה אולי ישמע כמו אמונה טפלה, אבל אני מעדיף להימנע מנענוע הספינה כאשר היא משייטת בנוחות אל עבר האליפות. הדבר נכון על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בספינה הרעועה והתזזיתית גם ככה שהיא מכבי חיפה.

 

סדר עדיפויות

אוהדי מכבי חיפה למדו על בשרם בשנים האחרונות שהמשאבים המושקעים ברכישת שחקנים מוגבלים, ושעסקאות עלולות ליפול בשל פערים כלכליים זניחים. מי שחושב שג'ראלדש, אלחמיד ואצילי הולכים להגיע לחיפה בינואר, כדאי שישאל בשכונה איך מתגברים על חמרמורת. בעיניי, חיזוק הגנתי (לכל הפחות מגן ימני איכותי) וחלוץ נוסף, חשובים יותר בהשוואה להתחזקות בעמדתו של אצילי ולכן, גם מקצועית, ובהינתן שהדבר יבוא על חשבון חיזוק נוסף, לא הייתי ממהר לתמוך ברכישתו. גם כושרו הירוד של אצילי, שלא תרם ולו שער או בישול אחד בעשרת משחקיו בליגה הקפריסאית, לא מוסיף לאטרקטיביות של המהלך.

 

הפוזיציה מדברת

כל מי שעוקב אחר הנעשה בפיד הטוויטר המקומי, ודאי שם לב למספר מונולוגים מרשימים שנכתבו על ידי אוהדי מכבי תל אביב בנושא. באמת קשה היה שלא להתרשם מזעקות השבר, אבל גם כאן, הרשו לי להניח שהפוזיציה מדברת. מבלי לפגוע בכבודו של איש, במידה והיה קיים סיכוי, ולו הקטן ביותר שמיץ' גולדהאר יסיר את הווטו מהחלטתו לנדות את עומר אצילי, לפחות חלק מהאוהדים הצהובים היו מדברים אחרת לגמרי.

והאמת היא שאפילו לא צריך לצייר תרחישים דמיוניים. מספיק ללכת חצי שנה אחורה בזמן, ולראות כיצד אותם אנשים בדיוק הגנו בחירוף נפש על מיכה ואצילי, וטענו שאסור למועדון להגלותם. ובמקביל, נתקלתי כבר בלא מעט חברים ירוקים שבזמנו רקדו על הדם וקבעו שמדובר בעוולה נוראית שאסור לשכוח לעולם, וכעת טוענים בלהט בעד החתמתו של אצילי.

אין דבר אנושי יותר מפוזיציה, וזה ממש בסדר להיות מושפע ממנה. אני בטוח שהדבר נכון גם לגבי. החוכמה היא, להכיר בכך, ולהבין, שגם כאן- אין ולו צדיק אחד בסדום.

עומר אצילי, מכבי תל אביב
קרדיט לדף הפייסבוק של מנהלת הליגות בכדורגל
Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח