ליברפול – ויאריאל: עולים לגמר

לפני המשחק:
השיבוץ של משחקי הליגה האירופית בימי חמישי היה בעייתי מלכתחילה עבורי, מאחר וערבי חמישי מוקדשים בד”כ לאחד הבילויים האהובים עליי – ערב עם החברים על קלפים, אוכל, שתיה וצחוקים. בסולם האירועים עליהם אסור לוותר הוא בהחלט מדורג בסקאלה נפרדת ומיוחדת (האמת, רעיון מעולה לפוסט).
אחרי לא מעט התפתלויות הודעתי לחבר’ה (תודה לאל שיש וואטסאפ ואפשר לכתוב בשורות כאלה במקום להגיד אותן) שהשבוע אנחנו לא נפגשים כי יש כדורגל.
“תגיד, הליגה האירופית זה כמו גביע אופ”א של פעם?” אחד מהם שאל אותי, כשנפגשנו בפינת המיחזור. כן, עניתי והשפלתי את עיניי.

עכשיו אני מקווה ששחקני הקבוצה מבינים את חשיבות המשחק עבורי. גם לבטל קלפים וגם לא לעלות לגמר יהיה יותר מדי לערב אחד. הם פשוט חייבים עכשיו לנצח.
השאלה היא איך אני מעביר להם המסר הזה. אמנם יש לי הרבה כשרונות, אבל אני רחוק מלהיות אורי גלר. נשאר רק להתפלל חזק חזק.

הצורך בתפילה עולה כשאני קורא בבוקר את הטור של אורי קופר (מעולה) שכותב שרק ספרדיות הדיחו השנה ספרדיות בגביעי אירופה. מצד אחד זה מפחיד, מצד שני בשביל זה יש את אנפילד, אם כי אני בספק אם אנפילד מפחיד את הצוללנים הצהובים של ויאריאל.

מה שמעניין לגבי ויאריאל זה שהיא כבשה הכי הרבה שערים בליגה האירופית העונה וספגה הכי מעט בספרד (חוץ משלוש הגדולות, כמובן).
חשבתי אם לעשות ניתוח קצת יותר מעמיק לקראת המשחק, אבל אני לא ממש מכיר את ויאריאל, ובכלל הכדורגל כל כך לא צפוי, אז מה שווים הניתוחים הללו. מישהו האמין שבאיירן לא תעלה כשמולר ניגש לבעוט את הפנדל? קצת מסוכנת ההשוואה הזו, כי גם באיירן הגיעה בפיגור 1-0 מול קבוצה ספרדית.
מספיק דיבורים, יאללה מתחילים!!

מחצית ראשונה:
אוירה חגיגית, שירה מדהימה של האוהדים, קצב מסחרר בפתיחה והצהובים כמעט כובשים פעמיים אחרי חמש דקות. אחרי דקה נוספת הם מצליחים, אבל לשער הלא נכון, וליברפול מובילה.
עכשיו אסור לספוג, אני צועק לשחקנים, מקסימום נגיע להארכה.

לחץ מטורף של האדומים על הכדור לא מניב הזדמנויות, אבל המשחק מתחמם, השחקנים קצת אגרסיביים וקצת מכסחים ונראה שהשופט קצת מאבד שליטה. בהפסקה ליברפול ביתרון 0-1 ומובילה גם בקרנות, אבל בפיגור בצהובים. המוח מרוצה, הלב עדיין חושש.

מחצית שניה:
אותי מפחידה ביחוד היציאה המהירה של הצהובים למתפרצת, ואני לא מבין את ההתעקשות של האדומים להגביה כל הזמן לרחבה, כששחקן ההתקפה הכי גבוה הוא אולי מטר שבעים.
בדקה ה-63 סופסוף כדור שטוח למרכז וסטארידג’ משחיל את הכדור בין הרגליים של השוער, לקורה ופנימה. 0-2. בשער הראשון קלופ היה באקסטזה ועכשיו הוא שקט ולא מזיז עפעף. לך תבין אותו.
אסור לספוג, אני צועק להם שוב, ולא קולט שהם לא מבינים עברית.

כשרואיז מקבל אדום, אני מקבל פיק ברכיים. הרי לא יכול להיות שהכל ילך לטובתנו, שגם נשחק מצוין, גם נוביל וגם יתרון מספרי. זה הרי לא סביר שכל הכוכבים יסתדרו לכיוון שלנו.
איפה הקץ’? מתי יגיע הטוויסט בעלילה?
הוא לא מגיע.
תשע דקות לסיום לאלנה, שבד”כ אוהב להחמיץ, דוחק מקרוב תוך נפילה לאחור, אחרי עוד כדור שטוח למרכז של פירמינו. 0-3. אני הולך להכין קפה.

אחרי שעתיים מעייפות של שידור, ניר לוין מייצר איזה משפט הזוי שיש מצבים שחלוץ לא רוצה את הכדור בגלל עייפות. אתם מדמיינים, למשל, את סוארז מוותר על כדור. אני לא.

נגמר, ואנחנו בגמר בבאזל ולקלופ יש הזדמנות לייסד שם שושלת חדשה, כמו הרצל.

לכל השחקנים מגיע ציון 10, אנפילד כמו בימים הגדולים וקלופ מנצח על מקהלת האוהדים.

היה שווה לוותר הלילה על מפגש הקלפים. ממש ממש שווה.

נ. ב. בשבוע שעבר כתבתי שזה השבוע החשוב ביותר של ליברפול השנה, מתוך ניסיון לתת לשחקנים מוטיבציה ודחיפה.

הצלחתי.

Credit to "Liverpool FC" Facebook page
Credit to “Liverpool FC” Facebook page
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!