תמיד בתקופה הזו של השנה יש הרגשה אחרת. הרגשת פריחה, של התחלות חדשות. כל אוהד מסתכל ובוחן כל צעד שקשור בקבוצתו. כל אחד נהיה פרשן ומדבר על כל נושא פעוט שהתקשורת מלבה.
זו תקופה כזו שאנו לוטשים את עינינו לאתרי וערוצי הספורט, מכיוון שטבע האדם הוא אופטימי, ואנו רוצים רק טוב לקבוצתנו, לבחירת ליבנו. אך בקונפליקט מושלם אנו יכולים לראות גם כמה טבע האדם הוא פסימי, בכמות הביקורת והבוז שמלווה כל שחקן שמועמד לאיזושהי קבוצה.
יצא לי לקרוא ולשמוע ביקורת על איסק קואנקה (הזר החדש של הפועל באר שבע) שעד לפני ארבע שנים עוד שיתף פעולה עם אלילי כדורגל בברצלונה, גדל במערכת ייצור השחקנים בין הטובות בעולם (יש שיגידו הטובה בעולם) – ה"לה מאסיה".
אפשר למלא את סמי עופר, טדי ובלומפילד המחודש באוהדי כדורגל שקראו לאגדת הכדורגל המקומית שלנו – יוסי בניון, לפרוש. את יציע הכבוד אפשר לאכלס גם בכל הפרשנים שהכריזו כי הוא גמר את הסוס. אבל הבן אדם לא רוצה לפרוש. הוא רוצה לשחק. והוא נותן עבודה של ילד שבא להוכיח את עצמו. וגם נותן מספרים, בהחלט לא דבר של מה בכך.
אני רק רוצה להזכיר שגם את רוג'ר פדרר שלחו לפרוש כבר לפני מספר שנים, והוא ענה לכל מבקריו את התשובה הטובה ביותר, גראנד סלאם אחרי קרב עם יריבו המושבע רפאל נדאל (שגם אותו כבר שלחו לפרוש, וגם הוא הגיע לגמר).
בשבוע כזה שבו אנו זוכים לאושר ממגוון כל כך נרחב של תחומי ספורט, עומרי כספי חותם באלופת הנבא (רק שיביא טבעת), דודי סלע מביס בשיניים את גוליית ונעצר רק בסיבוב השלישי בווימבלדון, בית"ר ומכבי עוברות שלב באירופה בניצחונות יפים, החתמות מעניינות מאוד בליגת העל (קואנקה שכבר הוזכר, מכבי פתח תקווה הנחיתה את קפטן נבחרת צ'כיה תומאש סיבוק שהופיע איתה ביורו האחרון), מספר לא מבוטל של לגיונרים חדשים (כולל מאמן נבחרת קפריסין החדש – רן בן שמעון), ואפילו מכבי חיפה מצליחה להחתים זר חדש בלי קרקס תקשורתי מסביב. בשבוע כזה אני אומר די.
מספיק עם השיפוט המוקדם של כל החתמה, מספיק עם הביקורות המוגזמות על שחקנים טובים שלא מצליחים להשתלב (איולפסון בלם פותח בשתי עונות של דאבל עם רוזנבורג, רובן מיקאל זכה באליפויות, גביעים ובליגה האירופית). מספיק עם הדרישה לראות תוצאות מידיות – זה לא עובד, זה יוצר גלגל לחצים שרק פוגע יותר בקבוצה (ראו ערך מכבי חיפה שכל שנה נופלת בזה מחדש). במקום לייצר את הלחץ הזה – תעודדו, תשמחו, תעריכו.
בשבוע כזה אני בוחר להאמין בטוב, ולא לחכות ולצפות לאכזבות הבאות. בשבוע כזה אני בוחר לפרגן ולהעריך את ההישגים הישראלים בספורט ולא לבוז ולבקר ניסיונות לא מוצלחים.
בשבוע כזה אני בוחר שהאופטימיות תנצח את הפסימיות.
