הסיטואציה הנוכחית בספורט הישראלי לא אידאלית עבור הצעיר או הצעירה בענפי הספורט השונים שחולמים להפוך לספורטאים מובילים בקנה מידה עולמי.

ליגת העל שלנו חוזרת וכדי להכין אתכם לעונת 2018-2019, הבלוגרים שלנו סוקרים את הקבוצות השונות. והפעם, דניאל לוי על היהלומים של נתניה.

הקהל האדום ידוע בפסימיות שלו, ובאמת כל החזיונות השחורים הפכו למציאות. לכן נזהרים בוולפסון לא להתלהב מהרכש שנעשה בקיץ ולא לצאת במחולות מהכדורגל הטוב שהוצג עד כה במשחקי ההכנה ובגביע הטוטו.

בשנים האחרונות התפתחה בישראל פייק תחרות. מכבי תל אביב והפועל ירושלים סל מתחרות על האליפות, כשחולון וגליל מזנבות בהן מדי פעם. הפועל באר שבע, מכבי תל אביב ובית"ר מייצרות ליגה סופר מעניינת. אבל האם התחרות אמיתית? האם קבוצות השקיעו והעלו את רמת ולכן עלתה גם התחרותיות?

מה הסיכוי? אין סיכוי שהוא יצליח למסור לעומק. אין סיכוי. בשביל מה לסגור אלכסונית? עדיף שלא. אני אשאר כאן בצד שלי, בטח הבלם יחטוף, יתחילו התקפה, הכל יסתיים. עכשיו לעשות סגירה אלכסונית... ספרינט... וזה... אין סיכוי שהעומק הזה יצליח.

מספר הזרים בליגה הישראלית הלך וגדל במהלך השנים. ממגבלת שני זרים אי שם בסוף שנות השמונים, אנחנו עומדים כעת על שישה זרים (כשחמישה יכולים לשחק בו זמנית). אף פעם לא הייתי תומך גדול של ריבוי זרים, אבל אם אנחנו כבר שם אז למה שלא ננצל את זה קצת?

ג'רבי הייתה תמיד צנועה ונתנה את כל הלב בקרבות. הוסיפו לזה את הכישרון העצום שלה, הטקטיקה והיכולת הטכנית וקבלו מתכון קלאסי להצלחה מקצועית ולתואר חביבת הקהל.

מספיק עם השיפוט המוקדם של כל החתמה, מספיק עם הביקורות המוגזמות על שחקנים טובים שלא מצליחים להשתלב. מספיק עם הדרישה לראות תוצאות מידיות - זה לא עובד