יורו 92′ – הטורניר התמים האחרון

היו הפתעות גדולות יותר בכדורגל העולמי מאשר הזכייה של דנמרק ביורו 92′. אפילו בתולדות היורו, יוון של 2004 הייתה זוכה מפתיעה יותר. אבל הסיפור של דנמרק הוא סיפור הסנדרלה המושלם, סיפור מהאגדות, כזה שאפילו האנס כריסטיאן אנדרסן הדני לא יכל להמציא.

כמו ליכלוכית, הדנים לא הוזמנו לנשף הגדול, הם סיימו במקום השני במוקדמות אחרי יוגוסלביה. הם היו אמורים להסתכל עליו מהצד, דווקא כשנערך בשבדיה השכנה. אלא ששבועיים לפני פתיחת הטורניר, הדנים קיבלו את ההודעה שהם מחליפים את היוגוסלבים שהושעו בשל מלחמת האזרחים הנוראית שהתרחשה במדינה.

 

ליכלוכית עם אימונית

הנבחרת הזו כללה שלל סינדרלות, אבל הבולט שבהם הוא דווקא מיודענו, מאמן הנבחרת, ריצ’רד מולר נילסן ז”ל. שנת 90′, דנמרק נפרדת מספ פוינטק, המאמן הגרמני האגדי שהוליך אותם למונדיאל 86′ המצוין, וגם מרבית הכוכבים הנוצצים פרשו. פיונטק ממליץ על נילסן עוזרו לתפקיד המחליף, אבל ההתאחדות הדנית מנסה להחתים מאמן זר גרמני, ובסוף מתפשרת על נילסן, שלא היה אהוב לא על ידי השחקנים, התקשורת או ההתאחדות.

במוקדמות הנבחרת מקרטעת, מציגה כדורגל משעמם ונילסן, כמו סינדרלה, מסתכסך עם ה’אחיות’ בראיין ומיכאל לאודרופ שפורשים במהלך הקמפיין. דנמרק כאמור מסיימת שנייה, ונילסן בכלל היה באמצע שיפוץ המטבח שלו כשקיבל את ההודעה על כך שהוא צריך להרכיב סגל ולהתחיל להתאמן. מיכאל לאודרופ לא מוכן לחזור, אבל בראיין כן, וגם סיפר שבאימון הראשון “ריצ’רד אמר שאנחנו הולכים לזכות בגביע, כולנו פרצנו בצחוק”.

ינסן חוגג עם הגביע
קרדיט לדף הפייסבוק “UEFA EURO 2020”


הטורניר התמים האחרון

אבל לא רק הסיפור של דנמרק היה תמים, אלא כל הטורניר שבכלל נערך בשבדיה הפסטורלית. כל כך הרבה דברים השתנו בכדורגל העולמי אחרי יורו 92′. ליגת האלופות החלה מיד לאחר מכן, גם הפרמיירליג וגם החוק האוסר על ההחזרה לשוער. זה גם היה הטורניר האחרון שבו העניקו 2 נקודות לניצחון וגם האחרון שהשתתפו בו רק 8 נבחרות, נבחרות כמו איטליה וספרד למשל לא העפילו בכלל. זה בעצם היה הטורניר התמים האחרון. גם מנקודת מבט אישית שלי, זה היה טורניר מיוחד – הטורניר הגדול הראשון שממש ראיתי, מהתחלה עד הסוף וגם אספתי כל הקלפים שבאלבום.

ובטורניר כזה אפשר להגיע לנשף בהפתעה ובתוך חמישה משחקים ללכת הביתה עם התואר, ככה אפילו בלי להתכוון. יעיד על כך המאזן של הדנים בתום שני משחקים – 0 שערי זכות ונקודה אחת. תיקו מאופס עם אנגליה והפסד לשבדיה המארחת. כדי לעלות לחצי הגמר היא הייתה צריכה לנצח את צרפת במשחק האחרון, אבל אף אחד לא חשב שזה יקרה מול הטריקולור במדיה שיחקו כוכבים כמו פאפן וקנטונה.

הצרפתים זלזלו, וביקשו מהדנים במנהרה לא לשחק חזק מדי, כדי לא לפצוע אותם לפני חצי הגמר. אבל דנמרק הובילה 0-1, פאפין השווה, וכשנראה היה שצרפת בדרך לחצי הגמר, הגיע המחליף לארס אלסטרופ וכבש במתפרצת מקרוב והעלה את הדנים לחצי הגמר, ביחד עם שבדיה שגברה על אנגליה באותה התוצאה, 1-2. צרפת ואנגליה הלכו הביתה בשלב המוקדם כהקדמה למונדיאל הבא אליו גם לא הצליחו להעפיל.

 

נקמה הולנדית

הבית השני כלל את אלופת העולם, גרמניה, לראשונה מאוחדת, ולא מערב גרמנית. את אלופת אירופה, הולנד, את סקוטלנד ואת נבחרת… חבר העמים. למעשה זאת הייתה נבחרת בריה”מ שהעפילה ליורו, אבל בין המוקדמות לטורניר עצמו התפרקה המעצמה ולכן הסכימו להתמודד תחת השם המאחד. הסובייטים לא הפסידו לא להולנדים (0-0) ולא לגרמנים (1-1, שיוויון של האסלר בדקה ה-90′ בבעיטה חופשית), שמנגד ניצחו שתיהן את סקוטלנד, וניצבו למשחק מכריע על העלייה לשלב הבא, זכר לקרב הקודם ביניהן במילאנו בשמינית גמר מונדיאל 90′, שהסתיים ב-1-2 לגרמנים ושני כרטיסים אדומים.

הולנד השיגה את הנקמה שלה, הפעם בלי יריקות. פרנק רייקארד שהורחק באותו משחק במילאנו אחרי שירק על רודי פלר, כבש בנגיחה מוזרה כבר אחרי 4 דקות. ויטסחה העלה ל-0-2 בבעיטה מרחוק. קלינסמן צימק ל-2-1 אבל אקורד הסיום היה של ילד בן 23 בשם…דניס ברגקאמפ, שנגח פנימה את השלישי. גרמניה הייתה מודחת כבר בשלב זה אם נבחרת חבר העמים הייתה מנצחת את סקוטלנד שכבר איבדה סיכוי, אבל היא הובסה 3-0.

כל השערים באליפות


זה שעולה וזה שיורד

המשחק הזכור ביותר בטורניר הוא חצי הגמר בין דנמרק להולנד. הטורניר לא הביא לבשורה מיוחדת, הכדורגל השתנה לאחריו וגם לא ראינו כוכבים גדולים שעשו את פריצת הדרך שלהם בטורניר, אולי מלבד ברגקאמפ.

דנמרק למשל, חזרה להיות סינדרלה אחרי הזכייה. הגיבורים שלה חזרו למציאות. למונדיאל בארה”ב היא לא עלתה, הנריק לארסן (לא השבדי), קשר אחורי סולידי, היה הגיבור שלה עם צמד בחצי הגמר מול הולנד ושלושה שערים בטורניר, אבל אחרי הטורניר הוא עבר לאסטון וילה, לא שיחק בה דקה ולמעשה את יתר הקריירה עשה בדנמרק. ג’ון ינסן שכבש שער בגמר, הפך לבדיחה בארסנל בגלל שלקח לו 98 משחקים לכבוש שער ראשון. אוהדיה הוציאו חולצה בה היה רשום “הייתי שם כשג’ון ינסן כבש”. למעט בריאן לאודרופ, שבעצמו לא אף לשחקן העל שכולם חשבו, לדנים לא היו כוכבים גדולים משחקני השדה.

אבל היה גיבור אחד שנולד ברגע מכונן אחד, הרגע הגדול שלו ואולי שירת הברבור של אגדה אחרת. חצי הגמר מול הולנד הסתיים ב-2-2 אחרי שרייקארד השווה לקראת הסיום והלך לפנדלים. ואז הגיע הפנדל השני של הולנד. מצד אחד, מרקו ואן באסטן ומצד שני, שוער דנמרק, פיטר שמייכל. הדני הענק עצר את הבעיטה של החלוץ ההולנדי, וזה היה הפנדל היחיד שהוחמץ. דנמרק כנגד כל הסיכויים עולה לגמר.

שמייכל חוגג
קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי “Peter Schmeichel”

זאת הייתה ההופעה האחרונה של ואן באסטן בטורניר גדול. הוא המשיך להפציץ חצי עונה במילאן לאחר מכן, לפני שהפציעות הכריעו אותו באופן סופי. הגיבור של יורו 88′, סיים את יורו 92′ בלי אף שער ועם פנדל גורלי מוחמץ. מהצד השני, שמייכל, בן 28 בטורניר וכבר אחרי עונה אחת במנצ’סטר יונייטד, אבל עדיין אף אחד לא חשב שמדובר באחד השוערים הגדולים בהיסטוריה, אבל ברגע ההוא, כולם ידעו כבר מי הוא.

בחצי הגמר השני, שבדיה הגיעה עם הרבה תקוות והקהל מאחוריה, ועם נבחרת נפלאה ואטרקטיבית, כזו שתזכה במקום השלישי במונדיאל כעבור שנתיים, עם הצמד דאלין את ברולין, סטפן שוורץ, אנדראס לימפאר וקנת’ אנדרסון. ובשביל רגעים כאלה יש גרמנים, לפוצץ את הבועה. האסלר הנהדר כבש בעיטה חופשית שנייה בטורניר, וקרל היינץ רידלה הוסיף צמד. ברולין בפנדל ואנדרסון רק צימקו, אבל גרמניה מנצחת 2-3 ועולה לגמר.

 

הסיום הכי מרגש

האם יש לדנים סיכוי בגמר מול אלופת העולם הווינרית? גרמניה שלטה במשחק, אבל בדקה ה-18 חטיפת כדור של הדנים הסתיימה ברגע הגדול בקריירה של אותו ג’ון ינסן, שהניף רגל ובעט פנימה מכל הלב. משם והלאה זה היה המשחק של שמייכל. קלינסמן, רידלה, אפנברג, זאמר, האסלר – כולם בחנו אותו ולא הצליחו להכניע את הענק, שלקראת הסיום הוציא נגיחה של קלינסי ממש מהחיבורים.

ההצלה של שמייכל

ואז הגיע הרגע המרגש ביותר בטורניר. קים וילפורט, קשרה של ברונדבי החמיץ את המשחק מול צרפת, מכיוון שנסע להיות לצידה של ביתו החולה בלוקמיה. הוא לא חשב שיחזור לטורניר, אבל דנמרק המשיכה הלאה והוא הגיע לשחק מול הולנד, וגם כבש מהנקודה הלבנה. 12 דקות לסיום התחרות הוא קיבל כדור, עצר על החזה, התקדם ובעט פנימה את השני של הדנים וגרר אחריו את כל חבריו לחגיגות. שישה שבועות לאחר אותו גמר, ביתו נפטרה.

ועדיין, למרות התמימות של אותו טורניר, והמחשבה הזו שדבר כזה לא יכול להתרחש פעם נוספת, דנמרק הוכיחה לנו שיורו זה לא מונדיאל, שם אמנם יש הרבה סינדרלות, אבל הגביע שמור רק לגדולות באמת. ביורו, לא משנה מאיזו מדינה הגעת ואיזו היסטוריה יש לך, אתה יכול ללכת עד הסוף.

הדנים חוגגים
קרדיט לדף הפייסבוק “UEFA EURO 2020”
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח