הטור נכתב מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד, ברצינות ועם טיפה הומור.
מאחר וקלופ הוא הכוכב הגדול, שיניתי מעט את שם הקבוצה.
פגרת הנבחרות קפצה עלינו וכמעט שליש ליגה הסתיימה לנו, וזה בהחלט זמן מצוין לסיכום ביניים והסתכלות קדימה לקראת החלק הבא במירוץ המכשולים הכפול שבו משתתפת ליברפול.
לקבוצה מתוכננים אחד עשר משחקים בשתי המסגרות במהלך חמישה וחצי השבועות הקרובים, שיסתיימו במפץ הגדול, המשחק השני מול מנצ'סטר סיטי.
אין לי ספק שזו התקופה שתיקבע האם הקבוצה תישאר עם סיכוי לאליפות וכמובן האם תעפיל לשלב הבא בצ'מפיונס.
בליגה, השורה התחתונה מצוינת ועונה על כל הציפיות – מקום שני במרחק שתי נקודות אחרי סיטי.
הנושא שפתוח לדיון הוא האם הכושר הנוכחי של הקבוצה יספיק כדי להמשיך ולהיצמד לסיטי והאם העברת כובד המשקל מההתקפה להגנה היא הדרך הנכונה.
אני אנסה לנתח את נתוני הקבוצה עד עכשיו ואתייחס גם לנקודות שהעליתי בטור פתיחת העונה.
הגנה:
החלק הדומיננטי והאיכותי ביותר בקבוצה. נקודה.
קצב צבירה שנתי של שישה עשר שערי חובה, לעומת ארבעים שספגנו בממוצע בשנתיים האחרונות. אין מה להוסיף.
קלופ השלים את הפאזל ע"י רכישת אליסון ומצא את הרביעייה המועדפת עליו, עד כדי כך שאין בה מקום ללוברן, שהיה מכוכבי המסע המופלא של קרואטיה במונדיאל. מישהו בכלל זוכר את קליין?
וירג'יל ואן דייק הוא האיש הבולט, ומביא איתו את כל החבילה – קור רוח, מיקום, קשיחות, טכניקה ומנהיגות. הוא השחקן הכי חשוב של הקבוצה העונה. אם הוא יוסיף לזה קצת שערים, והוא לא היה רחוק מהבקעות, אז זה יהיה יותר ממושלם.
גומז עשה קפיצה עצומה העונה לצידו של וירג'יל והיכולת שלו לשחק גם כמגן ימני מוסיפה המון.
שני המגינים, רוברטסון וארנולד, נותנים תפוקה התקפית יפה (חמישה בישולים), אם כי בצד ההגנתי, החולשה הפיזית וחוסר הניסיון של ארנולד, בלטו בחלק מהמשחקים.
מה צריך לשפר?
לצמצם את פערי הרמות בין ארבעת המופלאים לכל הרכב הגנתי אחר, כי מתישהו הם חייבים טיפה לנוח.
למצוא מגן שמאלי מחליף.
להזכיר לאליסון כל הזמן להיפטר מהר מהכדור, כי עדיין יש בי קצת חששות כל פעם שהוא מתחיל לכדרר.
קישור:
החוליה המבלבלת ביותר.
מצד אחד, תרומה ברורה לשיפור הצד ההגנתי, ומצד שני תרומה לא מספקת בצד ההתקפי.
קלופ הבין שזו החוליה החלשה שלו וצירף שלושה שחקנים – קייטה, פאביניו ושאקירי. שני הראשונים היו אמורים להיות הבולטים והמובילים, אלא שנראה שהם עדיין מנסים לפענח את הפרמייר ליג, ודווקא שאקירי הוא זה שמוצא את עצמו בעמדת מפתח, בזכות הגיוון ההתקפי שהוא מביא וגם בזכות הנוכחות האישית (כמו שצפיתי בטור הפתיחה).
קלופ נתן לפאביניו זמן התאקלמות ושילב אותו רק במשחקים האחרונים, וההתרשמות שלי שבצד ההגנתי הוא יענה על הציפיות. לגבי הצד ההתקפי אני בספק.
לעומתו קייטה נזרק למים מוקדם יותר, הראה ניצוצות, אם כי עדיין רחוק מיכולתו בגרמניה, אחר כך דעך ונראה שהפציעה תעכב את השתלבותו המחודשת. היכולת ההתקפית שלו, שעליה בנה קלופ, היא בדיוק מה שחסר לקבוצה עד עכשיו.
גם הנדרסון התחיל את העונה מאוחר, בעקבות המונדיאל, ועדיין לא נכנס לקצב. נראה שקלופ מתקצב בקפדנות את דקות המשחק שלו כדי שיגיע בריא למשחקי ההכרעה. הויכוח לגבי התרומה שלו וחשיבותו לקבוצה לא יסתיים כנראה לעולם וקטונתי מלהכריע בנושא, אם כי תרומתו ההתקפית המצומצמת עדיין מאכזבת אותי, למרות שכבר איני מצפה לה ממנו. את המנהיגות והיציבות שהוא מביא למגרש יהיה קשה לקחת ממנו.
וינאלדום ומילנר הם העוגן היציב של הקישור ופתחו במרבית המשחקים. הראשון שידרג משמעותית את כל מרכיבי המשחק שלו, ונראה שהוא יכול להמשיך לרוץ לנצח, והשני ממשיך לתת את הלב והנשמה בכל דקה שהוא על המגרש, אם כי נראה שהפגרה הגיעה בול בזמן עבורו. העניין הוא שקלופ מוציא מהם כרגע את המקסימום, שבצד ההתקפי הוא לא גבוה, והם לא יוכלו להעלות את הקישור למדרגה הבאה. את זה יוכלו לעשות רק קייטה ושאקירי.
אם התרגלנו לכך שהקשרים שלנו לא מבקיעים, אנחנו מצפים שלפחות יבשלו, אלא שגם כאן המספרים לא משהו. הקישור תרם העונה רק ארבעה אסיסטים, בחלוקה שווה בין מילנר ושאקירי. מדובר בקצב של 12 לשנה, לעומת 17 בעונה הקודמת. אני בטוח שגם לקלופ ברור שעם תרומה כזו יהיה קשה לעבור את קבוצתו של פפ, שיש לה יתרון עצום בתרומה ההתקפית של הקשרים.
מה צריך לשפר?
את התרומה ההתקפית.
להרחיב את הרוטציה, ביחוד על ידי שילובם של קייטה ופאביניו.
התקפה:
עושה עבודה לא רעה, אבל מתמודדת עם ציפיות מטורפות שצמחו בעונה הקודמת ועם הגנות שמכירות אותה טוב יותר.
אשתקד הבקיעו שלושת המופלאים חמישים ושבעה שערי ליגה והעונה הם בקצב של ארבעים שערים, שהוא קצב מכובד ביותר, ולאור השיפור העצום בהגנה הוא מספיק כרגע לצבירת נקודות בקצב טוב יותר. אם הקישור לא יתרום שערים בהמשך הליגה, ההתקפה תהיה חייבת לתת יותר, כדי להיצמד לסיטי.
בנוסף יש נפילה דרמטית בכמות האסיסטים שלהם, חמישה העונה לעומת עשרים וחמישה אשתקד (שילוב של ירידה בהבקעות וגם פחות שיתוף פעולה).
אלא שהפער לעומת אשתקד הוא לא רק בכמות, אלא בעיקר באיכות וביכולת. כל השלושה נראים פחות חדים ונראה ששיתוף הפעולה העיוור עדיין לא חזר. אין לי תשובה האם זה בגלל שפירמינו מתופקד יותר מאחור, או בגלל עייפות המונדיאל, או שהיריבות למדו אותם, או שהיחסים ביניהם לא משהו, או שהלחץ משפיע עליהם או שהם פשוט בכושר בינוני (ביחוד פירמינו). כנראה שיש כאן שילוב של כל הגורמים.
מה צריך לשפר?
את היכולת של פירמינו והמעורבות שלו ושל מאנה (סלאח לא כלול כי נראה לי שהוא בכיוון הנכון).
להרחיב את הרוטציה, גם בשביל בריאותם של השלושה, וגם כדי לגוון את האיומים שהקבוצה מייצרת.
קלופ:
אם בעונות הקודמות יורגן כמעט ולא שינה מערכים בין משחקים ובמהלכם, נראה שהעונה הוא יותר גמיש. הדגש החזק על ההגנה, במכוון או שנוצר תוך כדי תנועה, הוא ברור. בהתקפה קלופ חורג מדי פעם מהמערך הקלאסי שלו, 3-3-4, בעיקר בתפקוד של שאקירי, שיכול לשחק בשתי החוליות הקידמיות. לטעמי, קלופ עדיין מתקשה בשינויים טקטיים תוך כדי משחק ומתמהמה בחילופים.
מול הגדולות:
שיפור משמעותי לעומת העונה שעברה.
שמירה על קצב הצבירה עד עכשיו, שש נקודות מארבעה משחקים, יביא את הקבוצה ל 15 נקודות בסוף העונה, לעומת עשר נקודות בעונה שעברה. מיותר להזכיר שכל נקודה בקרבות הצמרת שווה קצת יותר משאר הנקודות.
אם שלוש נקודות מתוך התשע הצפויות יגיעו מול סיטי – דיינו.
גם עם נקודה אחת מול סיטי אני אחיה בשלום, העיקר לא להפסיד שם.
תשעת משחקי הליגה הקרובים כוללים משחקי בית עם אברטון, יונייטד וארסנל, ולסיום משחק חג מולד בסיטי.
לקבוצה שרצה לאליפות כל משחק הוא חיוני וכל שבוע הוא חשוב.
ארבעים הימים הקרובים הם הקריטיים ביותר עבור ליברפול העונה.
תוצאות חיוביות יאפשרו לנו לכסוס ציפורניים עד סוף מאי.
תוצאות שליליות יגרמו לנו לתלוש שערות עד הקיץ.
האופטימי יגיד: איזו הגנה נפלאה.
הפסימי יענה: אבל ההתקפה מעט מגמגמת.
האופטימי יאמר: מקום שני, ללא הפסד ואנחנו קרובים שתי נקודות קטנות לסיטי.
הפסימי יגיב: מקום שני ואנחנו רחוקים שתי נקודות גדולות מסיטי.