יומן האליפות של ליברקלופ: פופאי

יורגן קלופ הוא הבמאי והתסריטאי, הלב והפנים של הקבוצה, וראוי להגיד אותם בנשימה אחת.

ליברפול1רוברטסון
ברנלי1רודריגז

אני בדרך כלל לא חובב משחקי ידידות, ונדיר שאני מקדיש להם זמן ומאמץ, אלא אם מדובר במשחקים של ליברפול אחרי זכיה באליפות ואחרי פגרת קורונה. איכשהו למרות חוסר המשמעות והעניין, חוסר הקהל והצבעוניות, אני מוצא את עצמי נמשך שוב ושוב למסך, לפעמים נהנה ולפעמים פחות. היום נהניתי מאוד עד ההפסקה, וקצת פחות אחריה.

במחצית הראשונה ובפתיחת השניה, נהניתי מהצעירים, נהניתי מרובו ופאביניו, נהניתי מהתנועה השוטפת, ממהלכים עם דימיון ומשמחת החיים שהיתה לשחקנים. ובשקט בשקט אוסיף שנהניתי מפופ.
אחרי שלוש-ארבע דקות של גישושים, ליברפול לקחה שליטה מלאה על העניינים והכדור טייל ברחבה של ברנלי מצד לצד, מצד לצד. רוברטסון שכנראה היה זקוק למנוחה החלקית שקיבל מול ברייטון, היה דומיננטי ופעיל, וכדורי הרוחב שלו טיילו ברחבה והתחננו לרגל מסיימת.

ח"י דקות מהפתיחה סלאח בועט נהדר בימין מעשרה מטרים לכיוון החיבורים, ניק פופ הודף החוצה, והבן שלי מכריז שזו הצלת העונה. ליברפול ממשיכה ללחוץ ואחרי ל"ב דקות סלאח שוב לבד ברחבה, הפעם הוא בועט שטוח ושוב פופ.
דקה אחרי ההחמצה של סלאח, נמצא סופסוף הפיתרון. אם לא ברגל אז אולי בראש, ואם לא חלוץ אז שיהיה מגן, ואם לא מגן מבשל אז שיהיה קשר. רוברטסון מסתנן מהצד שלא שלו, פאביניו מגביה בדיוק למקום הנכון ורובו נוגח בקשת מעל הפופ המזנק. 0-1, וכמו תמיד שער של רובו הוא שער מרהיב.

רובו נוגח לרשת
via "liverpool echo" facebook page

 

ברנלי מתחילה לצאת מהקונכיה וליזום התקפות שמטרתן העיקרית היא השגת קרנות, שרק משפרות את סטטיסטיקת ההדיפות של אליסון, אבל רומזות משהו לגבי העתיד. ממש לפני ההפסקה מאנה בועט נפלא בשמאל ופופ מציל בזינוק אדיר, ממש תמונת מראה של ההחמצה של סלאח.

מחצית ראשונה מעולה ומהנה, עם הצגת תכלית של שני הצעירים, ויליאמס וג'ונס, שרמת הביטחון העצמי שלהם קרובה לגובה של פופ. ג'ונס שקיבל מקלופ כרטיס חופשי להיות בכל מקום, מראה תנועה מצויינת ומיקום נכון, ועם עוד טיפה ליטוש של איכות המסירה והבעיטה, וקצת יותר הבנה של קצב המשחק בליגה, והוא יהיה שחקן הרכב לגיטימי. אצל ויליאמס הדברים די דומים. הוא היה שותף פעיל בהתקפות וקיבל בדרך כלל החלטות נכונות.

ליברפול בשליטה מוחלטת גם אחרי ההפסקה, אבל בגלל סיבה מופלאה כלשהי שנשגבת מבינתי הכדור מסרב לעבור את קו השער. בובי "מתי כבר תכבוש באנפילד בליגה" פירמינו בועט לקורה, ג'ונס מפציץ ליד הקורה וסלאח בועט מול שער ריק לשורות העליונות של הקופ.
משום מה קלופ ממעט הפעם בחילופים, ורק אחרי הפסקת השתיה הוא שולח את הצעירים לספסל, והדבר הראשון שהם רואים משם זה את השיוויון של רודריגז, כמובן ממצב נייח, וכמובן אחרי נגיחת הכנה של אחד הבלמים. 1-1 ויש לנו עשרים דקות להציל את המאזן הביתי המושלם.

 

לפעמים כשאתה סופג אתה מאבד את הכיוון, וזה מה שקרה לאדומים, ששלטו במגרש, החזיקו בכדור ולא הצליחו להתקרב לגול, וברנלי דווקא כן. אחרי סידרה של הגבהות, גודמונדסן קולט הדיפה של אליסון ומפציץ את המשקוף.
שתי דקות בתוך זמן פציעות, סלאח מקבל כדור מושלם מטרנט, לבד לבד ברחבה, ובועט חלש חלש. כלום ושום דבר.

זה היה סוג של משחק לפרוטוקול שבו ליברפול עושה את מה שעשתה כמעט כל השנה, ועד עכשיו זה הספיק לה. היום זה לא הספיק, בגלל שהמאמץ והאינטנסיביות היו קצת פחות מימי טרום הקורונה וזה מובן וברור, ובעיקר בגלל ניק פופ. זו היתה הופעת שוערות מושלמת, שלא נפלה מההצגה של אובלאק ברבע גמר הצ'מפיונס. שתי העצירות שלו מול סלאח ומאנה היו ברמת על, ועוד כמה עצירות היו יותר קלות, אבל נבעו מביטחון רב ומיקום מושלם.
נכון, סלאח היה לא מרוכז ולא מפוקס, וביום רגיל הוא היה כובש לפחות אחד, פירמינו רקד עד ההפסקה ואחר כך דעך, ומאנה לא היה בשיאו, אבל זה לא מוריד אפילו מילימטר מההצגה של פופ. זה היה ממש פופ-ארט.

וינאלדום ופאביניו באמצע עשו את שלהם, וירג'יל היה יעיל כרגיל, וגומז עדיין מגמגם עם חוסר ביטחון מסויים שמביא לאיבודי כדור והרחקות לא מוצלחות. שני הבלמים ואליסון די התקשו מול העוצמה של ברנלי בכדורים הנייחים, מה שהזכיר לי נשכחות.

ברנלי הוכיחה שלמרות שהעניבה של שון לא בגובה הנכון, כל השאר אצלה מדוייק, מתוכנן ומבוצע היטב. אין לה אף שחקן שהיה עולה בהרכב האדום, ובכל זאת היא לא מוותרת, נלחמת ועומדת על המגרש לפי הספר.
תשע בעיטות למסגרת הספיקו רק לתיקו ביתי, וחלום העונה הביתית המושלמת נשאר כחלום, בגלל הופעה מושלמת של השוער ניק פופ, ששמר על היתרון שלו מול אליסון בתחרות "הרשת הנקיה". גם השיא של מאה נקודות נראה קצת רחוק כרגע, מכיוון שיהיה קשה לנצח שלוש משלוש, במיוחד את צ'לסי וארסנל שרוצות אירופה. האמת, זה ממש לא נורא, עכשיו יש יותר זמן לתת למחליפים ולהתכונן לעונה הבאה.

קישור לכל הטורים של יומן האליפות

 

הפעם היחידה שעברנו את פופ
via "liverpool echo" facebook page

תגובה אחת

  1. Avatar
    משנה מקום משנה שם

    תודה על הסיכום, ובכלל על ההתמדה. תמיד מעניין לקרוא.
    אני רוצה להתייחס לכל המשחקים האחרונים, מאז שזכינו באליפות. אבל קצת קשה להחליט איך להתייחס אליהם. האם לחשוש מהירידה בכושר? טרנט לא בפוקוס, גומז עוד לא התאושש מסטרלינג, מאנה איבד חדות וכו'. או שהכל כבר על מי מנוחות, והכנה לעונה הבאה? יש הגיון לא לתת 100% ולהשתדל להמנע מפציעות בחודש יולי, אחרי שהמטרה הושגה. מצד שני, לא כדאי להתרגל לזה.
    המשחק מול ברנלי גם המחיש כמה למזל היה חלק בריצה המטורפת שלנו. זה בדיוק מסוג המשחקים שניצחנו בדקה התשעים ומשהו (וילה, לסטר) והפעם לא. ברור שכדי שהמזל יעזור, צריך להיות מספיק טובים וללחוץ עד השנייה האחרונה, ובכל זאת כשמובילים ביתרון של שער אחד, וכשמגיעים בשוויון לדקות האחרונות, לא תמיד מנצחים.
    לגבי השיאים, ברור שנחמד לשבור כמה שיותר מהם, ושמים לב אליהם יותר אחרי שהאליפות הובטחה. אבל בסופו של דבר, זו לא עונה מושלמת, עם ירידה מסויימת מאמצע פברואר ופגרת קורונה שהוציאה מקצב. צריך גם לזכור שליברפול כבר שתי עונות ברציפות צוברת יותר נקודות ממה שיונייטד של פרגוסון צברה אי פעם בפרמיירליג (כולל בליגה של 42 משחקים). לא זכור לי שאוהדי יונייטד נהנו פחות מאליפויות של מתחת לתשעים נקודות. המטרה הושגה, השאר זה בונוס.
    מה שמעניין עכשיו יותר מכל, זה האם ניתן לשמור אינטנסיביות כזו גם בעונה הבאה. זו נשמעת לי משימה קשה ביותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח