חמישיית זבנג וגמרנו

אז אחרי שהטור הקודם שלי עשה יותר נזק מתועלת (תלוי את מי שואלים), החלטתי לגשת לתחום יותר ניטרלי ולפשפש בתיבת הזכרונות הבלתי נגמרים של עבדכם הנאמן מהליגה הטובה בעולם בהקשר של שחקנים שהותירו חותם משמעותי מאוד בקבוצות מסוימות מאוד, אבל בין לבין או אפילו לקראת הסוף, מצאו את עצמם בסיטואציה זמנית ולא מוכרת, שדרשה מהם להוביל או להיות מובלים, בקבוצות עם קצת פחות שאיפות בלשון המעטה. לעיתים עבור כסף ולעיתים עבור דקות משחק בגילם המתקדם ושמירה על המותג שהלך ונעלם.

אז הנה לכם, חמישיית שחקני הזבנג וגמרנו, ואתם כבר יודעים שתקבלו ממני הרבה דוגמאות משנות ה-90

PG – סטפן מארברי בניו ג'רזי נטס

וואו, זה היה קשוח. סטפן היה רוקי מבטיח במינסוטה של דראפט 96' עם קובי, ריי אלן, נאש ומי לא, פתח היטב את עונותיו הראשונות ואף עזר לקבוצה להגיע לפליאוף! מה קרה בדרך? החוזה הענק של קוין גארנט, כוכבה של הזאבים, עשה לו רע בלב כי רצה גם, אבל הקבוצה קצת פחות. תוסיפו לזה שהיה רכז לא קונבנציונלי שאהב מאוד את הכדור ולהכניס אותו לסל ויש לכם בערך 3 עונות בג'רזי עם קית' וון הורן ושות', מינימום ציפיות, מינימום הצלחות ומשחק אולסטר אחד מדהים בשנת 01' שכאילו המתיק את הגלולה, כשמארברי קובר נקודות קריטיות בדרך לקאמבק של המזרח. מי שהגיע במקומו אחר כך לניו ג'רזי, ג'ייסון קיד, הביא לשינוי אדיר בקבוצה שהגיעה לשני גמרים רצופים ומארברי בפיניקס לא תרם באותה מידה בלשון המעטה.

 

SG – מיץ' ריצ'מונד בוושינגטון וויזרדס

לא חשבתם על זה, נכון? אז ריצ'מונד, שהיה הפנים של סקרמנטו קינגס האומללים לאורך רוב אותו עשור (ניינטיז, דההה), מצא את עצמו בבירה במקום כריס וובר הצעיר והמבטיח ב-98/9 שעשה את הדרך הפוכה לאחר שנים לקוניות עם חברו למכללת מישיגן, ג'ואן הווארד. ריצ'מונד, שהיה התשובה למייקל ג'ורדן בכל אולסטר מבחינת אותה משבצת, היה קלעי מחונן, כזה שידע גם לכדרר חזק ובעל מבנה גוף מרשים ביותר. בקיצור, ריצ'מונד, שכבר היה מעל גיל 30, העמיד ממוצעים לא רעים בכלל עם הקוסמים, אבל הקבוצה עדיין היתה בין נמושות הליגה. את טבעת האליפות היחידה שלו השיג עם הלייקרס ב-02', שחיפשו מישהו בשכר מינימלי שייתן דקות מנוחה לקובי הצעיר.

 

SF – סקוטי פיפן ביוסטון רוקטס

כנראה השחקן האהוב עליי אחרי קובי, פיפן הגיע לרוקטס אחרי מעל עשור בשיקגו בולס כסייד קיק של מייקל. הוא לא אהב את החוזה שלו בבולס בשלב ההוא של הקריירה ולקח קרוב לחצי עונה לעצמו כדי להשתקם מפציעה טורדנית. מה עשה סקוטי? חבש את כובע הבוקרים שלו וחבר לצ'ארלס בארקלי וחאכים אולג'ואן כדי לקחת לפחות טבעת אחת יותר מ-MJ בדרום ארה"ב. טיפ קטן של חכמים בדיעבד – אל תצטרפו לבארקלי בגרסת הרוקטס אף פעם. נכון, הוא תמיד יהיה ריבאונדר מעולה וייקלע סביב ה-20 נק', אבל מכאן ועד לטבעת יש דרך ארוכה, ושלושת המוסקטרים לצערם חצו את גיל 30. לאן זה הוביל? הפסד ללייקרס של שאק וקובי בפליאוף 99' וברוגז אחד מאסיבי עם בארקלי שפרש לבסוף בגלל פציעה בגיל 36. סקוטי נס על נפשו לקבוצת המיליונרים של פורטלנד וכמעט הגיע לגמר ב-00' אבל, נכון, שוב שאק וקובי. אווץ'.

סקוטי פיפן, צ'ארלס בארקלי, יוסטון
Credit to "Scottie Pippen" Facebook page

 

PF – שון קמפ בקליבלנד קאבס

מה?! היה בכלל דבר כזה, קליבלנד בלי לברון?! זה בטוח פוטושופ. אז כן ילדים, מדובר בקבוצה לא מרגשת שבמהלך אותו עשור הדבר הכי טוב שעשתה היה להחליף מדים. קמפ, עדיין אתלט משובח עם אחלה מספרים, הגיע מסיאטל ושהה באיזור 3 עונות, נתן שביב של תקווה בפליאוף 98' נגד אינדיאנה' שבאותן שנים שיחקה נהדר תחת לארי בירד ובהנהגת רג'י מילר. כמובן שלקאבס לא היה סיכוי ובעונה הבאה' שהתקצרה עקב שביתת השחקנים, קמפ הגיע כבד פי כמה, מסומם פי כמה, ושקע ביחד עם הקבוצה. תודה לאל על הילד מאקרון הא?

Embed from Getty Images

C – פטריק יואינג בסיאטל או חאכים אולג'ואן בטורונטו

השם ירחם. פטריק היה ה-סמל של הניקס במשך 15 עונות, הביא אותם לגמר ב-94', נתן את נפשו עבור העיר וביחד עם סטארקס, אוקלי, לארי ג'ונסון ואלן יוסטון, ניסו וכמעט הצליחו להביא טבעת. בעונת 99' פטריק נפצע והקבוצה שיחקה לא רע בכלל בלעדיו, עם מרכוס קמבי שהגיע מטורנטו ולטרל ספריוול המסוכן, תרתי משמע, מגולדן סטייט. הניקס כבר הריחו אויר הרים, אבל הספרס של טימי ודויד רובינסון לא נתנו לזה לקרות (ממש קיוויתי שייקחו, כי זה היה וואחד סיפור בתור מקום שמיני במזרח).

הניקס הבינו לאן נושבת הרוח ושלחו את פטריק בקיץ 00' לסיאטל לחפש את עצמו לקראת הפרישה, מה שלא הפריע לו לשחק עוד כמה וכמה שנים (בסיאטל עשה עונה אחת וחתך לאורלנדו המתחדשת עם מקגריידי והיל) ותאמינו לי שאין דבר יותר מוזר לראות את פטריק בירוק כהה מתמסר עם גארי פייטון… טוב, שיקרתי – כי לראות את אולג'ואן בסגול מתמסר עם וינס קרטר היה יותר מוזר.

Embed from Getty Images

 

אולג'ואן הגיע לרפטורס אחרי בערך אותו משך זמן ביוסטון כמו יואינג, רק שהוא כן תרם את חלקו בתחום הטבעות עם שתיים נאות מאוד בשנים שמייקל ניסה לחבוט בכדור בייסבול, היה הפנים של המועדון ולא וויתר עד הרגע האחרון גם כשהרוקטס שברו חזק ימינה כשהלכו על סגל צעיר פי כמה אחרי אסון פיפן ב-99'. כולם הרגישו את זה ואף אחד לא אמר כלום כדי לתת כבוד, חבל שבסוף ה"חלום" (כינויו של אולג'ואן) הפך לסיוט, ואולג'ואן נשלח צפונה, כנראה לאזור הכי מרוחק גיאוגרפית מיוסטון, העיר בה יש הקלות מס מכאן ועד מחר, לטורנטו, קנדה, איפה שהמיסים והשלג נופלים עליך באותה תדירות לקראת עונת 02'.
מיותר לציין שזה לא צלח, בין היתר מפני שקרטר התגלה כ-לא מספיק בעניין להוביל ואולג'ואן פרש לגמלאות בסוף אותה עונה.

*****

זהו, אני מקווה שהתרגשתם כמוני והנה לכם חמישייה של חבר'ה מאוד מרשימים, שברגע אחד הפכו לממש לא. ועכשו תסלחו לי, נתקלתי בסרטון של פני הרדאווי בפיניקס שממש מוצא חן בעיניי…

בסרטון הבא תמצאו שחקנים נוספים שהתגלגלו למועדונים משונים:

2 תגובות

  1. Avatar
    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מה עם גארי פייטון וקארל מאלון בעונת הגלקטיקוס של הלייקרס?

    נעצרו הגמר על ידי הפיסטונס

    • עמוס רול

      בהחלט חשבתי על זה אבל הכישלון היה מתוקשר מדי אז רציתי ללכת על משהו יותר פרינג׳ 😉

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח