זאת העיר שלי.

איזה כיף להיות בצד האדום של חיפה. אחרי שנים רבות שהמצב היה עגום והפוך, קמנו לעוד דרבי אדום. המשך ישיר לתקופה שבה העיר חיפה צבועה באדום (גם בכדורסל וגם בכדורגל) והנתון המדהים שהפועל לא הפסידה כבר חמישה דרבים ובארבעת משחקי הדרבי האחרונים הפועל חיפה ניצחה (ניצחונות מרשימים) רק מעצים את תחושת השמחה.

בן אזובל, הפועל חיפה
קרדיט לדף הפייסבוק של הפועל חיפה

אתמול לפני המשחק היה משהו שונה. אנחנו כבר רגילים שחושבים שהיריבה פייבוריטית ושלא סופרים אותנו (גם בעונה המעולה שהייתה בעונה החולפת), אז מה היה שונה אתמול? הזחיחות ותחושת העליונות שברה שיאים וכמכור לרדיו חיפה ולכל שאר הנספחים של התקשורת המקומית בחיפה ואף בתקשורת הארצית, הייתה תחושת “3-0 קל” כמו שאמר אחד משדרי רדיו חיפה. אבל אנחנו ישבנו בשקט בצד והאזנו לדברים שנאמרו ולרגע חששתי וחשבתי שהפועל חיפה עולה לשחק נגד מינימום ברצלונה ולא סיפרו לי.

על המשחק עצמו יש המון מה להגיד ועוד ארחיב בהמשך, אבל אם אני צריך להגיד מילה אחת שתסכם את המשחק מבחינתי היא תהיה שח-מט.
נתחיל מהצד החיובי. מימר למד את היריבה בצורה משכנעת מאוד וידע בדיוק מה היה צריך לעשות כדי למנוע ממאבוקה ומנחם לשמש כציר המרכזי של ההתקפה. ההחלטה לשים את גינסארי ורסמוס יותר באגפים כדי שיעזרו לסגור את העליות שלהם, הוכיחה את עצמה ולמעט מצב אחד שבו מאבוקה העביר לסומא כדור רוחב נפלא, הפועל חיפה הצליחה לסגור אותם ביעילות.

 

הלחימה של האמצע ניצחה את המשחק. שלושת השערים התחילו מלחימה באמצע – התיקול של מקסים שהתחיל את הגול הראשון, קריאת המשחק של גילי ורמוט בגול השני והתיקול של גולדברג בגול השלישי, הוכיחו שהפועל חיפה הגיעה כדי להילחם. בכלל הפועל הזכירה לי את סגנון המשחק של השנה שעברה – מחכים בהגנה ועפים למתפרצות וזה משהו שהתגעגעתי אליו. נכון שהכלים היום קצת יותר מוגבלים משנה שעברה ונכון שזה הולך יותר קשה, אבל זאת הדרך שבה הפועל צריכה לשחק.

ואיך אפשר שלא לדבר על הקהל? שער 5 וכלל האוהדים, עשו בית ספר לכל יושבי סמי עופר אתמול והוכיחו שלא חשובה הכמות, אלא האיכות. שמעו את האלפיים הבודדים בין 27 אלף האוהדים שהגיעו לצד השני, ונכון שיהיו אנשים שיגידו “מה הוא רוצה, שמעו אותם רק ב3-0”, אז לאותם אנשים אני אגיד שזה ההבדל שמסמל מבחינתי למה דווקא הפועל. כי גם כשהפועל חיפה הפסידה בדרבים וגם כשהיו תקופות קשות, ולצערי חוויתי יותר תקופות קשות מאשר שמחות, הגב של האוהדים תמיד היה שם. אז אולי יש איזו מחאה, אבל תמיד היו את האוהדים שהוכיחו פעם אחר פעם שהאמירות שנאמרות בשירים כמו “אוהב גם שקשה לך” או “איתך הפועל, גם בזמנים קשים” אלו לא אמירות ריקות מתוכן.

 

אבל לא הכל היה ורוד במשחק אתמול. כמה החלטות לא נכונות של מימר ואם חלילה הפנדל היה מוצלח היינו מדברים היום שונה על הדרבי הזה. החילופים של מימר שהחליט לוותר ב3-0 על אז’ובל וללכת אחורה, ולאחר מכן בגול העצמי של תאמש לבצע עוד חילוף של פאניקה, הביא את כל הקבוצה ללחץ. להוציא את מקסים ואת ורמוט (קשר אמצע וקשר כנף התקפי) ולהכניס את סרדל (מגן/קשר אחורי) ואת משפתי (בלם/מגן), היה מעין בקשה שלא נאמרה בקול שמימר רוצה שהשחקנים יחזרו עוד אחורה. באמת שאני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הפנדל נכנס.

אז יש לנו העונה 2 מ2 גם בכדורסל שמוטלה רפלד סיכם לנו מהצד הירוק, ובכדורגל סימנו וי ענק על המשחק אתמול, אז רק אם אפשר שלא ייגמר לעולם.

הפועל חיפה קהל
קרדיט לדף הפייסבוק של הפועל חיפה
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.