בעוד כחודש וחצי ייפתח ברוסיה טורניר גביע העולם ומתוך 32 הנבחרות המאושרות, רק שתיים תערוכנה את הופעת הבכורה. אחת מהן היא נבחרת פנמה. ביום ההעפלה, העם הפנמי לא ידע נפשו מרוב אושר והנשיא הכריז על יום חופש. מי שהפך להיות הגיבור הלאומי של המדינה העניה ממרכז אמריקה הוא המאמן הקולומביאני, הרנאן “אל בוליו” דריו גומס בן ה-62, ללא ספק אחד מהמאמנים השנויים במחלוקת שיגיעו לרוסיה. עבור גומס לא יהיה מדובר במונדיאל ראשון או שני. למעשה, יהיה זה המונדיאל החמישי שלו, שלישי כמאמן ראשי.
גומס נמצא בחברה לא גדולה של מאמנים שהובילו לפחות שלוש נבחרות שונות למונדיאל מבלי שהיו מארחות. במקרה שלו, ההישג אף מרשים יותר מאחר שמלבד פנמה, הוא הפך גם לגיבור לאומי באקוואדור כאשר הוליך ב-2002 את הנבחרת למונדיאל הראשון בתולדותיה. הנבחרת השלישית, או בעצם הראשונה שלו כמאמן ראשי היתה קולומביה, אותה הוליך למונדיאל ב-1998, כאשר הוא מחליף את קודמו, פרנסיסקו “פאצ’ו” מאטוראנה. עם “פאצ’ו”, איתו עבד במשך קרוב לעשור, הוליכו השניים את קולומביה למונדיאלים ב-1990 (על חשבון ישראל) וכן ב-1994 (עם הניצחון המזהיר 5:0 על ארגנטינה). בתווך הם אף הובילו יחד את קבוצת אתלטיקו נאסיונאל לזכייה ראשונה של מועדון קולומביאני בקופה ליברטאדורס.
הקריירה המבטיחה של גומס ככדורגלן נקטעה בגיל צעיר עקב פציעה קשה ברגלו שממנה לא החלים והוא פנה לאימון. הוא הכיר את מטוראנה וחבר אליו ביחד בשנת 1987 כדי לנסות ולשפר את מצב הנבחרת הקולומביאנית שלא הופיעה בגביע העולם מאז 1962. השניים כאמור חוללו מהפיכה שהגיעה לשיאה ב-1994, כאשר קולומביה דורגה כאחת הנבחרות הפייבוריטיות לזכיה במונדיאל. למרבה הצער, הקשר של קולומביה עם אלימות תמיד הלך ביחד ולאורך כל השהייה שלה בארה”ב, היו השחקנים והמאמנים תחת איומי טרור שהגיעו לשיאם בהודעה טלוויזיונית שהבהירה: “אם גבריאל גומס (אחיו של הרנן) ישחק מול ארה”ב, נפוצץ את בתי המשפחות שלהם”. מיותר לציין שגומס לא שיחק. החלום של מטוראנה וגומס הפך לחלום בלהות וקולומביה הודחה בשלב המוקדם מה שהפך שישה ימים מאוחר יותר לטראגי עם הירצחו של הבלם אנדרס אסקובאר.
למרות הכעס העצום, החליט גומס שהוא לא נכנע ולקח על עצמו את תפקיד המאמן הראשי לאחר עזיבתו של מטוראנה. הקמפיין של קולומביה למונדיאל 1998 היה מאוד מרשים וזיכה את גומס בתואר מאמן השנה בדרום אמריקה בשנת 1996. קולומביה קיוותה לשקם את התדמית שלה בצרפת, אבל גם כאן העניינים לא עבדו כמו שצריך. לאחר הפסד לרומניה במשחק הפתיחה, העביר כוכב הנבחרת, פאוסטינו אספרייה, ביקורת על השיטה של גומס. האחרון, שבניגוד למטוראנה היה ידוע במוחצנות ובאמוציות שלו, לא חשב פעמיים ושלח את אספרייה לשדה התעופה. לא השעה ממשחק אחד, פשוט העיף אותו לחלוטין מהמחנה בעיצומו של הטורניר כשלקולומביה עוד יש סיכוי. גם הפעם סיימה קולומביה את דרכה בשלב המוקדם וגומס עזב את תפקידו.
התחנה הבאה היתה נבחרת אקוואדור והמטרה ברורה: לקחת את הנבחרת לראשונה למונדיאל. הוא החליף את המאמן קרלוס סבייה, שצבר אפס נקודות בטורניר הקופה אמריקה 1999 והפך את אקוואדור לאחת הנבחרות הביתיות ביבשת. הפתיחה לא היתה מזהירה, אבל סיבוב שני מצוין הציב את אותה במקום השני ועם 32 נקודות, 5 יותר מברזיל. גומס הפך לגיבור לאומי, אבל גם כאן לא חסרו תקריות: בעיצומן של המוקדמות, החליט גומס להתפטר לאחר שנורה ברגלו בעיר גוויאקיל במאי 2001. הסיבה: גומס החליט לנפות מהנבחרת הצעירה את בנו של נשיא מועדון סנטה ריטה שהתעצבן מהמהלך ושלח את אחד משומריו להתנקש במאמן. לאחר איומו של גומס, הגיעו איומי פרישה נוספים כולל של הכוכב, אלכס אגינאגה. לבסוף גומס התרצה וחזר כדי להוביל את אקוואדור למונדיאל ב-2002, שם סיים דרכו בשלב הבתים.
לאחר שנתיים לא מוצלחות בנבחרת גוואטמלה, הוחלט בהתאחדות הקולומביאנית, לאור כישלונות ההעפלה בשנות ה-2000, להחזיר את גומס לקראת מוקדמות מונדיאל 2014. בניגוד למדינות בהן אימן, בקולומביה גומס הוא לא קונצנזוס. נהפוך הוא. מאז ומתמיד נוצר לו ולמטוראנה מוניטין של מאמנים שמעדיפים שחקנים ממחוז אנטיוקיה (איזור מסויים בקולומביה) ומהקבוצות של העיר מדיין והקולות נגד מינויו רק הלכו וגברו. גם יכולת פושרת במשחקי ידידות ובקופה אמריקה 2011 לא גרמו לו להתפטר, אבל גומס לא “איכזב” ועזב מרצונו. זה קרה כאשר באוגוסט 2011, כחודשיים לפני פתיחת המוקדמות, נצפה המאמן כאשר הוא מכה אישה שהקניטה אותו בפאב בבוגוטה. אירגוני נשים ואוהדים רבים דרשו מההתאחדות שתעיף אותו, וגומס עצמו עזב את התפקיד לאור התהודה. עד היום בקולומביה מודים האוהדים לאותו עד ראייה שראה את המקרה, מה שסלל את דרכו של חוסה פקרמן לאימון הנבחרת (לאחר שגם עוזרו של גומס נכשל בשלושת המשחקים הראשונים).
בפברואר 2014 מונה למאמנה של פנמה וכמו במקרה של אקוואדור, שם לעצמו למטרה לקחת את הנבחרת לראשונה למונדיאל. כאשר נבחרת כזו קטנה מתמודדת מול מכסיקו, ארה”ב או קוסטה ריקה הסיכויים לא גדולים, אבל פנמה עשתה את זה, למרות שנהנתה מטעות שיפוט חמורה לטובתה במחזור האחרון של המוקדמות. תחת הדרכתו, הנבחרת השתפרה ככל שעבר הזמן והוא אף נבחר למאמן השנה של צפון-מרכז אמריקה ב-2015. בקופה מרכז אמריקה בינואר 2017 היה מעורב בעוד תקרית, הפעם תוך כדי משחק עם נבחרת הונדורס שאותה אימן בן ארצו, חורחה לואיס פינטו. השניים התווכחו על הקווים כאשר בשלב מסויים הויכוח גלש לשימוש בידיים בעיקר מצידו של גומס, שככל הנראה גם היה מכה את פינטו אילולא הפרידו ביניהם.
בינתיים פנמה לא נראתה טוב במשחקי ההכנה שלה וגם הבית שלה, שכולל את בלגיה, אנגליה וטוניסיה הולך להיות מאוד קשה, אבל גומס ייזכר ככזה שהביא שוב פעם עם שלם ללא הרבה סיבות לשמחה לחגוג בזכות הכדורגל וכל מה שנבחרתו תעשה בטורניר, מעבר להדחה מוקדמת, ייחשב לבונוס ענק. אם לא תהיה הפתעה הוא ככל הנראה יעזוב אחרי המונדיאל. אתם במקרה מכירים התאחדות שמחפשת מאמן לקראת מונדיאל 2022?