בהגרלות הנוצצות של אופ”א לקראת השלבים השונים בליגת האלופות, מתקבצים כל שנה נציגי הקבוצות – מאמנים, נשיאים וחברי דירקטוריון, שעושים מינגלינג עם שחקני עבר גדולים שבאו לסובב כדורים בקערה. אך מי לא נמצא באולם עצמו, בינתיים יושב בביתו או במשרדי המועדון? מנהל הקבוצה שכוסס ציפורניים בהיסטריה, מחכה לדעת מי היריבה או יריבות של קבוצתו.

מיד בסיום ההגרלה, כשכולם עסוקים בראיונות לתקשורת ופרסום הודעות במדיה החברתית, מנהל הקבוצה וצוותו מתחילים לעבוד: בעיקר טלפונים קדחתניים כדי לבנות את המסע של קבוצתו אל העיר אליה תגיע. תנסו לדמיין את עצמכם מנסים לסגור מלון, כמו שאתם עושים לפני חופשות, אבל בשביל 50 אנשים בהתראה קצרה, כשצריך לקחת בחשבון שלעיתים המשחקים נופלים על ימים עמוסים בתיירים או ועידות עסקים, שממלאים את העיר ומשאירים מעט מאוד אופציות לבחירה.

למנהל המועדון והצוות שלו, שבינתיים קורסים תחת לחץ הזמן, יש כמה דברים חשובים מאוד לשים עליהם דגש לפני שהם סוגרים את המלון הרצוי:

1. מיקום המלון ביחס לאצטדיון: יש למרחק המלון מהאיצטדיון בו תשחק הקבוצה חשיבות לא קטנה, בעיקר מהחשש של נסיעה לא קצרה ואולי אפילו מתישה בתוך עיר צפופה. מצד שני, לא יזיק גם למקם את המלון במקום שקט יחסית.

2. רמת המלון: כמה שיותר איכותי, יותר טוב. גודל, מתקנים שיש להציע, ניקיון, ועוד. אחד הגורמים המשמעותיים לביצועים של שחקן הוא הלילה שלפני, וצוות המועדון צריך לדאוג לספק תנאים אופטימליים לשחקנים בלילה לפני משחק.

3. תזונה: בעידן אליו הגענו בכדורגל, תזונה היא כבר מדע מדויק, וכל מה שהשחקנים מכניסים לגוף שלהם מהווה פקטור חשוב ביכולת שלהם. צריך לדאוג שבמטבח המלון יכינו אוכל שתואם בדיוק את מה שהשחקנים צריכים, כשאחוז השומן והפחמימות של כל אחד נמצא תחת מעקב מתמיד. יש קבוצות שיביאו איתן שף (או יותר מאחד) למלון עצמו כדי להכין או לפקח על האוכל שמוגש לקבוצה.

4. אבטחה: אחד המחירים של להיות כוכב כדורגל הוא התהילה והאהדה הלעיתים צמודה מדי שנלווית. מעריצים רוצים צילומים, לגעת או סתם לבהות ממש ממש מקרוב. זה יכול לעבור את הגבול, ולהפוך להטרדות, הצקות, ובכיוון קצת אחר, הפגנות מתחת למלון, ניסיונות תקיפה ואפילו במקרים קיצוניים איומים של אירגונים מסויימים. לכן, חייב מנהל הקבוצה לדאוג לרמת אבטחה מספקת במלון, באימונים ובדרך למגרש. המלון אמור אף לספק לעיתים קומה שלמה או אפילו יותר שתהיה סגורה לקהל הרחב.

5. מגרש אימונים צמוד: קבוצות לא מגיעות רק ביום המשחק. רוב הקבוצות יגיעו יומיים לפני כדי להתרגל ולהתכונן. יהיה אימון באיצטדיון בו יערך המשחק, אבל כנראה גם אימון במתחם אחר. מנהל הקבוצה צריך למצוא מתחם אימונים שכזה, שלא רק מתאים לצרכים של הקבוצה, אלא גם פנוי בתאריכים שהיא צריכה.

6. חכירת טיסה מיוחדת: לא לכל עיר באירופה יש טיסה סדירה אל היעד אליו הקבוצה צריכה להגיע, וכדי להימנע מקונקשנים ארוכים או נסיעות ארוכות, צריך לחכור טיסה מיוחדת עבור המשחק. צריך מטוס שמתאים בגודלו לכמות הצוות של הקבוצה, ולפעמים גם צריך לחשוב על אוהדים שמגיעים למשחק החוץ. צריך לקחת בחשבון את שעות הטיסה – שעות “רעות” עלולות להתיש את השחקנים בדרך למשחק ולפגוע בהתאוששות שלהם לקראתו – וגם אחרי המשחק, כדי לחזור הביתה כמה שיותר מהר, מה שלפעמים דורש תיאום לא פשוט בכלל עם רשויות שדות תעופה של מדינת היעד.

7. ציוד ואספקה: בזמן שהשחקנים יורדים בנונשלנטיות נוטפת אבק כוכבים מהמטוס, יש אנשים שעובדים, פורקים את הציוד האישי, הקבוצתי וכל מה שצריך בזמן השהות: ביגוד למשחק, לאימונים (מותאם על פי מזג אוויר), ציוד אימון, ציוד שקשור למזון (קייטרינג), ועוד ועוד…
קורה לפעמים שאנחנו שומעים על מטען שלא נפרק, או איזה תיק של שחקן שלא עלה על המטוס בזמן. לפעמים זה בקטנה, לפעמים זו מיני קטסטרופה.

לסיכום: כשאתם יושבים ומתענגים לכם על הספה הנוחה, ורואים את ההגרלה של שלבי הבתים ושלבי הנוקאאוט של ליגת האלופות, ואולי צוחקים על מאמן זחוח עם חיוך סטייל אלי גוטמן, תזכרו שיש באותו זמן מישהו במשרד כלשהו עם מחברת גדולה וכמה כדורי אספירין, שמתחיל לעבוד כדי שהמסע אל השלב הבא של קבוצתו יהיה נוח ככל האפשר.

ובנימה אישית – ליבי יוצא אל אותם אנשי צוות שאפשר להגיד שגורל העלייה לשלב הבא של קבוצתם מונח על כתפיהם לא פחות מהשחקנים שרצים על המגרש, רק בלי הזוהר והפרסום.