לא חסרים ספורטאים טובים ומשעממים. יש המון. קחו לדוגמה את קוואי לאונרד, שאין תיעוד לקיום מיתרי הקול שלו, או רפאל נדאל, ספורטאי מחונן שעובד קשה ונותן הכל על החימר, אבל אחר כך בראיונות נותן את התשובות הכי בנאליות בספר.
גריינט תומאס זכה לאחרונה בקריטריום דאופינה ליברה, מרוץ באורך שבוע בארגון ה-ASO, מארגני המרוץ היוקרתי בעולם – הטור דה פראנס. תומאס ניצח בזכות יכולת מעולה בקטעים נגד השעון – האישי ובעיקר הקבוצתי, מעבר לקטעי הנג"ש הוא דאג להישאר מקדימה ולא לאבד זמן למתחרים וכך שמר על היתרון מהנג"ש שהביא לו את הניצחון.
לעומתו, הרוכב שהיה הכי כיף לצפות בו במרוץ הוא דן מרטין. האירי בן ה-31 מקבוצת UAE איבד חצי דקה כבר בנג"ש האישי, בנג"ש הקבוצתי קבוצתו סיימה במקום ה-20 מתוך 22 ושתיים וחצי דקות אחרי סקיי, זה די חיסל לו את הסיכויים לניצחון. אבל מרטין הוא לא אחד שמוותר. הניצחון הגדול האחרון שלו היה בשנת 2014, בג'ירו ד'לומברדיה, מאז ניצח במרוצים יחסית זניחים והשיג כמה "כמעט-ים" בגרנד טורים, הוא היה רעב לתוצאות טובות.
בדאופינה מרטין הרשים, בקטע הרביעי הוא הגיע עד קו הסיום והפסיד בספרינט לאלאפיליפ (שנותן עונה פנטסטית), למחרת הוא כבר מאוד הרשים וניצח את הקטע כאשר שבר את קבוצת הפייבוריטים בטיפוס האחרון ואפילו גרם לפנדה ליפול. הקטע השישי היה המופע של פלו בילבאו וגם תומאס נתן שם תצוגת יכולת, אבל מרטין נשאר עם תומאס כמעט עד הסוף וסיים שלישי, יחד עם רומן ברדה.
אבל לכתוב טור על דן מרטין ורק לתאר את התוצאות שלו יהיה כמו לתאר פלאפל בתמונות, ללא ריח וטעם, מכיוון ודן מרטין הוא אחד הרוכבים הכי "צבעוניים" בפלוטון. מרטין שייך למשפחת המלוכה של הענף באירלנד. דודו הוא סטפן רואץ', אשר בשנת 1987 זכה בג'ירו, בטור ובאליפות עולם ובנו של סטפן, ניקולס, הוא רוכב פעיל ב-BMC. מרטין הוא רוכב גרום, 59 קילוגרמים על 175 סנטימטרים שניתן לזהות על פי סגנון הרכיבה שלו גם בצילום מהמסוק ללא HD. אם נחזור למשל ה-NBA, דן מרטין מזכיר את דיון וויטרס, בחור עם Irrational Confidence שמעריך את היכולות שלו יותר מדי. בראש של דן מרטין אין יום חלש ואין יום בינוני, רק יום חזק או יום חזק יותר, מרטין תמיד מרגיש שיש לו יותר ברגליים מהאחרים ותמיד ינסה להתקיף.
ההישג הגדול הראשון בקריירה של מרטין הגיע ב-2013 בליאז'-באסטון-ליאז' שהוא אחד מחמש ה"מונומנטים של האופניים" (על רגל אחת – מלבד המרוצים הרב שלביים כמו הג'ירו והטור, יש מרוצים הנערכים ביום אחד, כמו אליפות העולם. חמש המרוצים היומיים היוקרתיים ביותר נקראים ה"מונומנטים") בו זכה לאחר תקיפה מאוחרת מתוך קבוצה מאוד מובחרת שהגיעה לסיום, באותה השנה הוא ניצח בקטע התשיעי של הטור דה פראנס, שיא הקריירה שלו, הוא תקף את הקבוצה של פרום, קינטנה, קונטאדור ואוונס בטיפוס יחד עם יקוב פוגלנסנג והם הצליחו לשמור את הפער בירידה עד לקו הסיום, שם מרטין הקדים את פוגלסנג בספרינט.
מאז חזר להתחרות בטור עוד שלוש פעמים והגיע שני ארבע פעמים, אך לא טעם שוב את הניצחון. פה המקום להגיד שלעומת ספרינטרים שהם קבלני ניצחונות, רוכבים כמו מרטין – חזקים, אך לא מטפסים טהורים – מתאימים יותר להתחרות במרוצים הקלאסיים, אבל לא עומדים בקצב של הגרנד טורים. רוכבים כאלה בדרך כלל עובדים כפועלים של הפייבוריטים בהרים ומדי פעם מקבלים את האישור לתקוף.
ב-7 ליולי הטור דה פראנס יוצא לדרך ודן ינסה להמשיך את המומנטום הטוב. כרגע מסתמן שפאביו ארו יתחרה ולכן מרטין יעבוד עבורו, אבל הוא בטוח יפזול לכיוון ניצחון בקטע. בארבע השנים האחרונות הוא סיים שני בארבעה (!) קטעים שונים ומת לשבור כבר את הבצורת.
בונוס – מה הסיפור של דן מרטין ופנדות? במרוץ ליאז'-באסטון-ליאז' 2013, המרוץ בו מרטין זכה, הוא יצא להתקפה מאוחרת יחד עם חואקין "פוריטו" רודריגז, כ-500 מטרים לקו הסיום רדף אחריהם בן אדם בתחפושת פנדה ויצר תמונה אייקונית, מאז דן מרטין אימץ את הבדיחה ואפילו רכב פעם על אופניים שעליהן ציור של פנדה, האוהדים עדיין זוכרים את אותו מקרה.
