בכדי לבחור מיהם הפרשנים הטובים בישראל, אשר מוסיפים תוכן וצבע, ולעומתם מיהם הפרשנים הבלתי נסבלים בישראל, הממררים לנו כל שידור אפשרי, איתי ארליך מנתח את הפרשנים הישראליים השונים ע"פ מד איתי. להזכירכם, הפרמטרים שייבחנו הם מקצועיות, אובייקטיביות ויכולות שידור.
דירוג הפרשנים – קאמבק?
הפרישה
דווקא בשיאה של הפינה נאלצתי לפרוש עקב נסיבות כמעט דומות לפרישתו של אלי גוטמן השבוע, באותה העת, נותרו בפנקסי ארבע שמות אחרונים בהחלט לאותה התקופה, בוני "drop kick" גינצבורג, ג'ימי טורק, שייע פיינגבאום ואייל "בושידו" לחמן.
באופן כללי אגיד שלמרות הדעות החלוקות על אייל לחמן, הוא הפייבוריט שלי בעיקר בגלל הלהט והידע המופגן, אך יותר מכל, בגלל הפער העצום בין הידע כפרשן לתוצאות שלו על המגרש. הבעיה שנוצרה באותה תקופה הייתה שלחמן פירשן לרוב משחקים ביום א' בצהריים (ליגה בלגית או הולנדית) ואני, כמו רוב שאר בני ישראל, עובד למחייתי וגם מתקשה להקדיש זמן למשחקי הליגות הללו על אף מסירותי לתפקידי כמדרג הפרשנים של ישראל.
לגבי שלושת השמות הראשונים, מצאתי את עצמי אינספור פעמים מבצע הכנות אופטימאליות (הכנת קפה ממש חזק ונטילת כדורי הרגעה) על מנת לצלוח האזנה לפרשנות שלהם למשך משחק שלם, אך פעם אחר פעם נחלתי כישלון חרוץ ממש כמו הניסיון של יעקב שחר לגבש מערך מקצועי עקבי למועדון ליותר מ12 מחזורים. במקביל שגיא כהן, אבי נימני ופרשן שהוא "כוכב" עולה בעולם הפרשנות, איציק זוהר, המשיכו לשדר את המשחקים שבחרתי לצפות בהם – הלב שלי לא יכל יותר והחלטתי לתלות את הנעליים.
קאמבק?
בשנה האחרונה, אורי אוזן ועומרי אפק יקירי הדירוג, מפרשנים יותר ויותר ויחד עם הצטרפותם של עמית לוונטל ואורי קופר למרכז הבמה (לפחות שלי בליגה האיטלקית), התעורר בי מחדש הלהט לדרג פרשנים ראויים שלפני הידע המקצועי האדיר והכבוד למיקרופון, מביאים איתם שפה נקייה, נטולת אינטרסים ואובייקטיביות.
תזכורת קצרה לגבי הדירוג
הדירוג מבוצע על סמך פרשנות במשחק ביום נתון כשאני מנסה להתעלם ככל שניתן מפרשנויות קודמות. ייתכן ופרשן מסוים ייתן הופעה מרשימה במשחק נתון, על אף שהציג יכולת פושרת או חלשה במהלך כל העונה סטייל רובן ראיוס. על אף שתפקידו של הפרשן מתמקד בפרשנות מקצועית טקטית, אני בוחר לחשוב שבעניין הטקטי זה לגיטימי שיהיו אבחונים שונים או ניתוחים נוגדים למה שאני כצופה רואה ולכן בעניין המקצועי-טקטי אני יותר חופשי. מה שלנו כצופים חשוב יותר הוא שהפרשן לא יהיה מעיק, צעקני או בודה סיפורים. עניין האובייקטיביות יכול להטריף אותנו כאוהדים כשברור שפרשן מסוים מפרשן בצורה מוטה, בטח כשזה נגד הקבוצה שאני אוהד.
דירוג הפרשנים – אורי קופר
אורי קופר – בן 38, צמח מלמטה בתקשורת ובעולם הכדורגל. עבד בחברת סקאוטינג מה שכנראה ליטש ותרם לידע וההבנה העצומים שלו. כיום מפרשן וכותב טור מאוד פופולרי "הכל מקצועי", וכמו כן מתחזק פרופיל בפייסבוק אשר מנתח נושאים שוטפים בעולם הכדורגל.
המשחק – הדרבי ד'איטליה – יובה נגד אינטר באליאנץ ארנה שבטורינו. כותב הדירוג אוהד מושבע ושרוף של הגברת הזקנה. המשחק משודר בערוץ one. פורמט שידור משובח (10 דק פרי גיים, כי לא צריך יותר מזה, בלי אולפן וחפירות מיותרות).
מקצועיות
ניתוח מערכים פרי גיים – ממש כמו שאנחנו אוהבים, קופר מנתח את המערכים כמו שהם מופיעים על המסך, אך בצורה מאוד מקצועית דואג לוודא בדקות הראשונות שכך הקבוצות באמת פרוסות על המגרש. הוא מסמן מאצ' אפים חשובים במשחק, מצרף ציטוט מעניין של אלגרי לגבי השיקולים הנלקחים בחשבון בבואו להחליט איזה מגן (דה שיליו (ימני) או קאנסלו (ימין)) ישחק בשמאל ומי בימין, כאשר אלכס סנדרו לא יכול לשחק. הוא מסביר שאלגרי מנתח מאיפה יותר כדאי לתקוף (קאנסלו), הניתוח הופך לרלוונטי כשבדקה ה-10 למשחק דה שיליו וקאנסלו מחליפים צדדים.
עוד בפרי גיים, קופר סוקר מה נאמר בתקשורת שלפני המשחק ומצטט אמירות מעניינות של קייליני ואלגרי בנוגע ליריבויות הגדולות באיטליה ומוסיף נתונים על מפגשי עבר. קופר לא שוכח לציין את השחקנים שחסרים (נאינגולן, דה וריי, סנדרו). קצת חסרה לי בפרי גיים התייחסות לשחקנים שהחליפו קבוצות בתחילת השנה (אסאמואה וקאנסלו), אך קופר מתייחס לכך בהמשך המשחק בצורה מקצועית כמובן תוך שהוא מספר בתמציתיות למה כל אחד מהם עזב. בקיצור – מגיע מוכן כמו שמצופה, מכיר את כל השחקנים והמערכים השונים וכמובן את הנעשה בליגה.
סה"כ ציון 5.
ניתוחים מקצועיים תוך כדי המשחק – קופר מרבה לנתח את מה שקורה על המגרש, מדבר על הלחץ הגבוה של אינטר ועל הקושי של יובה באגפים (קאוודראדו וקוסטה על הספסל), מציין את התנועה וההשפעה של ברוזוביץ במרכז המגרש של אינטר, מנתח נכון את המשחק הטוב של שקריניאר מול רונאלדו. כנדרש מפרשן, בסיום המחצית הוא מבצע סיכום למחצית הראשונה ובהפסקה מנתח אילו חילופים אופציונאלים יש לכל קבוצה (באלדה ולאוטרו באינטר וביובה קוסטה או קאוודראדו).
במחצית השנייה, קופר מנתח כבר בהתחלה את שינוי הטקטיקה של אלגרי (דיבאלה הולך לאגף ומעט לאחור ואת עבודת הלחץ המצוינת של בנטנאקור) והלחץ הגבוה של יובה. כל חילוף שמבוצע במשחק מלווה בהסבר מפורט ולא חופר על מה השינוי שאמור לקרות (ואלרו – פוליטאנו). בשער של יובה הוא מנתח בצורה יפה את האופן שמאנדג'וקיץ תופס עמדה ומקדים את אסאמואה. הניתוחים המקצועיים ניתנים בצורה מעמיקה, אבל לא מתישה. קופר מקצוען והשילוב שלו עם השדרן מצוין. הקביעות המקצועיות שלו לא נאמרות בשחצנות ויהירות ובטח לא ממקום נוזף במאמנים בעלי רזומה וניסיון כמו חלק מהפרשנים האחרים שאנחנו מכירים.
סה"כ ציון 5.
פיקנטרייה וסטיסטיקות מעניינות – קופר בקיא בנתונים, אבל הגדולה שלו באה לידי ביטוי בשימוש בנתונים רלוונטים. בתחילת המשחק הוא מזכיר את המפגש המרתק האחרון מסיום העונה שעברה (3:2 דרמטי והתרומה המכרעת שלו לאליפות של יובה). ההדגשה של "big game Mario" תוך סקירה של כל הגולים החשובים של מאנדג'וקיץ מעניינית ותורמת. סיפור רקע מעניין על זה שמאנדג'וקיץ לימד את אסאמואה קרואטית ביובנטוס, אותה שפה שמשמשת אותו בהווה באינטר עם חבריו הקרואטים.
עוד נתון מעניין שמצוין ע"י קופר הוא הגידול בכמות המצבים שרונאלדו מסדר לחבריו ביובה ביחס לקבוצות הקודמות שלו כמו גם מספר הפעמים שהוא השאיר בעיטות מצבים נייחים לדיבאלה ופיאניץ לעומת בייל וחאמס. לאורך כל המשחק קופר הציג נתונים מעניינים הקשורים לניתוחים שלו במהלך המשחק, רמת הידע וההיכרות של החומר מראה על זה שהוא חי את התחום ולא רק מכין את עצמו לשידור, אלא באמת חי את התחום.
סה"כ ציון 5.
סה"כ ציון כולל לציר המקצועיות – 5
אובייקטיביות ,התנהלות ויכולת שידור
אובייקטיביות – אחד הנושאים הכאובים לכותב הפינה. בהתייחס לקופר הציון הוא מושלם. אין לי מושג עד רגע זה את מי הוא אוהד, לא הורגש בשום שלב שהוא נוטה לאהדה של אחת הקבוצות או אחד השחקנים.
סה"כ ציון 5.
התנהלות כפרשן – שיתוף פעולה מצוין עם השדרן. בכלל, זאת ההזדמנות להחמיא שוב לפורמט השידור הלא חופר, ללא אולפן ודיבורי סרק. קופר מתנסח בצורה נקייה ומתבטא בכבוד, מופגנת התלהבות ראויה למעמד כמצופה מפרשן שלא לוקח את השידור כברור מאליו. באופן כללי, כשדירגתי בעבר את זאביק זלצר אשר הפגין ידע מרשים, ציינתי כחולשה את טון הדיבור שלו. בעניין של קופר אפשר להגיד שהוא לא ווקאלי וקולו אינו של זמיר כמו מאיר איינשטין ז"ל או הפרשן של הפרו בפלייסטיישן, אבל זה עדיין לא מגיע לרמה של זאביק זלצר. סורי, קופר, אם תעבוד על הקול שלך טיפה יותר תקבל ציון מושלם.
סה"כ ציון 4.5.
"מתפרצות"( תדירות דיבור) – בדרך השגרה אנחנו לא סובלים פרשנים שמנתחים כל חצי דקה ורומסים את השדרן, בעניין הזה קופר יחסית מדבר הרבה, אבל דבריו קולעים בדרך כלל למטרה ואינם סיפורי מעשיות. הוא מאוד תמציתי ובעל יכולת להעביר את המסר הפרשנותי בצורה נעימה.
סה"כ ציון 5.
סה"כ ציון כולל לציר אובייקטיביות ,התנהלות ויכולת שידור – 4.83.
סיכום – יחד עם תוצאת המשחק השמחה לטובתי (ניצחון של יובה), זכיתי לשמוע את הפרשן הכי טוב, הכי מקצועי שיש היום על המסך (את לוונטל עדיין לא דירגתי), כזה שתרם לי לחוויית הצפייה וסיפק לי מידע משלים בלי רצון ללחוץ על mute. כל שנותר לי הוא לאחל שפרשנים כמו קופר, שמגיעים מוכנים למשחקים והם נטולי אינטרסים, יקבלו את הבמה המרכזית למשחקי ליגת האלופות.
דירוג הפרשנים – עמרי אפק
דירוג הפרשנים – שגיא כהן 2.0
קופר הוא הסיבה שחזרתי לשמוע משחקים עם סאונד.
הלוואי והוא יפרשן גם את המשחקים הגדולים
מחכה לקרוא ביקורת על פרשן אחר של וואן, יואב בורוביץ׳
קיבלת. בהמשך נגיע לכולם
פרשן מעולה, אבל מדבר יותר מידי תוך כדי המשחק.
פרשנים צריכים לתת מהידע שלהם אבל גם לתת לנו להנות מהמשחק גם בלי שכל הזמן יש דיבורים ברקע
מאוד מסכים עם זה שפרשנים צריכים לזכור שהפוקוס צריך להיות על המשחק כי יש כאלה ששוכחים. באופן כללי יש פרשנים שמרגישים צורך לנתח מגמות כבר אחרי דקת משחק ולתת נימוק מדעי לכל קרן. קופר מדבר הרבה אבל בצורה תמציתית וממוקדת. הוא מאוד תכליתי ומוסיף מידע לצופה לדעתי.
הרמה הגבוהה ביותר של פרשנות. אשמח אם יהיה יותר במשחקים של ריאל מדריד וליברפול