דירוג הפרשנים

בתקופת נעוריי הייתי פוקד את איצטדיון קריית אליעזר פעמים רבות. אין על צפייה במשחק כדורגל מהיציע, אתה מריח את הדשא ומרגיש את השחקנים, שומע את הקללות, רעש פיצוח הגרעינים, בעבר היינו גם נחנקים מעשן הסיגריות לא לפני שדפקת לאפה בשאוורמה חאזן. חווית כדורגל במיטבה. עם התקדמות החיים אני עדיין חולה על כדורגל. כל דבר שנראה כמו כדור שמתגלגל סביבי מיד גורם לי לבצע תרגיל “רומאריו” שמסתיים בבעיטה למשהו שמדמה שער (זה יכול להיות 2 עצים או כניסה לחדר זבל). בשנים האחרונות חווית הצפייה שלי בספורט עברה להיות בעיקר מהספה בסלון. בלי סיגריות, כיבוד במחירים סבירים, שירותים זמינים, מזגן, אין את הבאסה של הנסיעה חזרה מחיפה לאחר שהקבוצה הפסידה, בייחוד בשנים האחרונות (חברים שלי ברק ויוסי עדיין מתמידים). בשנתיים האחרונות אני עד לתופעה הרסנית לחוויית הצפייה שלי בכדורגל בטלוויזיה. פרשני המשחקים, וגם השדרנים, מצליחים לחבל לי בצפייה במשחק ברמות קיצוניות. אני יכול להגיד בוודאות שאני מעדיף ליפול בשבי אצל דעא”ש ולא לשמוע את “בודה הסיפורים ש.כ” המוכר לכם יותר בשם שגיא כהן (זהירות ספויילר).



פרשנים ושדרנים תמיד היו שם כאשר צפינו במשחקים או בכל ענף ספורט, אבל משהו בשנים האחרונות הפך להיות שונה. עם עלייתה של תרבות הצעקות וה”צהוב” של אתרי הספורט השונים, תוכניות רדיו בהם רק צועקים ומקללים, נראה שגם שדרני ופרשני המשחקים הופכים להיות בלתי נסבלים. הגעתי למצב שבו ישנם פרשנים שאני לא יכול לשמוע אותם. חלקם ממציאים מידע שיקרי רק בשביל להגיד נתונים שלא ניתנים לבדיקה כמו “בארסה עובדת על המהלך הזה באימונים” (נאמר על כדור קרן שפגע בבלם של מיורקה והגיע במקריות לשחקן בארסה שכבש). זה מתאפיין בפרשנים שבגמר ליגת אלופות אינם יודעים מיהו דייגו מיליטו או שטוענים שמירקו ווציניץ הוא קרואטי. בחייכם, תקראו קצת לפני המשחק.

דרישתי הבסיסית הראשונה משדרנים ופרשנים היא שיהיו אובייקטיבים. פרט למשחק של נבחרת ישראל או של קבוצה ישראלית באירופה, אין סיבה שפרשן יצעק “יש!!” בגול של בארסה ובשער השיוויון של ריאל הוא ישמע כאילו חרב עליו עולמו.

הדרישה השנייה והברורה ביותר היא  מקצועיות. תלמדו קצת לפני המשחק מיהן הקבוצות, מי השחקנים ומה התפקידים שלהם ובאיזה רמת כושר הם נמצאים. הייתי מצפה מהערוצים השונים להכין דפי מידע לכל פרשן לפני משחק עם קצת ניתוחים סטטיסטיים. נושא חשוב נוסף בעניין המקצועיות הוא היכולת לקרוא את המשחק ולהבחין במהלכים במשחק, להגיד דברים שמלמדים את הצופה משהו. גם פה ש.כ יכול להגיד את המשפט “דני אלבס לא עולה להתקפה בגלל שמעמדו בקבוצה לא יציב ואתמול בשיחה שלו עם הסוכן הוא קיבל הצעה בפ.ס.ז.” כאילו דני אלבס לא מקצוען ובגלל זה הוא לא עולה להתקפה. פרשן אחר (א.ח) חוזר תמיד על המשפט “אני לא יכול להבין את מורניו”. בטח שאתה לא יכול להבין את מורניו! אם היית מבין אותו כנראה לא היית פרשן מאמן כושל בליגה הישראלית.

דרישה שלישית היא ששדרנים ופרשנים צריכים להיות ווקאליים בכדי לדעת להלהיב את הצופים ולהכניס אותם לאווירה. יורם ארבל עשה קריירה על היכולת הווקאלית שלו ולכן,כל עוד הוא ראה טוב, אף אחד לא הרגיש שהוא גרוע.



בכדי לבחור מיהם הפרשנים הטובים בישראל, אשר מוסיפים תוכן וצבע, ולעומתם מיהם הפרשנים הבלתי נסבלים בישראל, הממררים לנו כל שידור אפשרי, אנחנו ננתח מידי שבוע את הפרשנים הישראליים השונים ע”פ מד איתי. הפרמטרים שייבחנו הם מקצועיות, אובייקטיביות ויכולות שידור. מה שבטוח זה שיהיה מעניין.

דירוג הפרשנים - תמונת פוסט

לכל הדירוגים

דירוג הפרשנים ההתחלה

דירוג הפרשנים – מוטי איווניר

דירוג הפרשנים – ניר לוין

דירוג הפרשנים – שלמה שרף

דירוג הפרשנים – עודד מכנס

דירוג הפרשנים – שגיא כהן

דירוג הפרשנים – אייל ברקוביץ

דירוג הפרשנים – אלי אוחנה

דירוג הפרשנים – זאב זלצר

דירוג הפרשנים – אבי נימני

דירוג הפרשנים – חיים רביבו

דירוג הפרשנים – אורי אוזן

דירוג הפרשנים – עמרי אפק

דירוג הפרשנים – שגיא כהן 2.0

 
   

10 תגובות

  1. Avatar

    אני מכיר אותך יותר משלושים שנה ולא ידעתי שאתה כל כך מוכשר אתה כותב בחדות ללא “מנייברות”התוכן תמציתי ומדויק.בלי לנסות למצוא חן בעיני אף אחד ומחויב רק לעצמך .אני גאה בך אבא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!