גדולי הדור – 10 הקבוצות הכי גדולות בדור האחרון

בכל עונה שמתחילה יש את הקבוצות עם התחושה שהפעם זאת תהיה עונה חלומית ובלתי נשכחת. לרוב, הציפיות לא מגשימות את עצמם – אולי זה בעיות בהגנה, אולי אין מספיק כישרון התקפי או אולי הזרים לא נותנים מספיק ערך מוסף – כל אלו בעיות שהטרידו קבוצות בדור האחרון ומנעו מהן להיות גדולות. אבל לפעמים, אחת לכמה שנים, מגיעה קבוצה שגדולה היסטורית על כל מה שסביבה ונותנת פרספקטיבה היסטורית לעונה שלה.

הבחירה של עשרת הקבוצות הגדולות בעשור האחרון הייתה מורכבת, ולכן ננקטו כמה כללים: זכיות – כל קבוצה שזכתה באליפות או גביע נכנסה לפול המועמדות. גם קבוצות שלא זכו בשום דבר ונתנו עונה לא רגילה נכנסו. דאבל – קבוצות שזכו בדאבל קיבלו עוד נקודות בונוס במעלה הטבלה. אחוז הצלחות – קבוצות שאחוז ההצלחות שלהן הוא מעל 70% זכו להעדפה. דרך וסיפור – קבוצות שיש סיפור מאחוריהן זכו לעוד נקודות זכות, אלופות – כל המועדונים האלופים, למעט עירוני קריית שמונה שזכה בעונה מאוד חלשה יחסית לאלופה, נכנסו לעשירייה. בדירוג הזה נלקחו בחשבון רק הישגים בליגה ובגביע – הצלחות באירופה נשארו בחוץ, אלא אם הקבוצה במקביל עשתה עונה טובה בליגה ובגביע.

לשאר הטורים בפרויקט

גדולי הדור קבוצות

כמעט נכנסו:  מכבי תל אביב 2019/20, בית"ר ירושלים 1996/97, מכבי תל אביב 2013/14, מכבי חיפה 2010/11, בית"ר ירושלים 1997/98, מכבי חיפה 2001/02

פישונט, שאלוי, ותיקי בית"ר ירושלים

 

10. הפועל חיפה 1998/99

מאמן: אלי גוטמן

הרכב: דודו אוואט, עופר טלקר, רן בן שמעון, אלון חלפון, נג'ואן גרייב, דימיטרי אוליאנוב, גוראן מילנקו, ג'ובאני רוסו, אורן זיתוני, לירון בסיס, אורן ניסים

על הספסל: ענאן פרו, עמי אזולאי, רמי עזיז, חיים חג'ג', מאיר בן מרגי, אילן טל, אלכסנדר יוביץ', שי הולצמן

מקום בליגה: 1, 71 נק', פער של 8 נק' ממכבי תל אביב במקום השני

שלב בגביע: רבע הגמר, הפסד 3:2 לבני יהודה

אחוז הצלחה: 79%

עם היציאה לפגרת הנבחרות ואחרי מחזור אחד בליגת העל, קבוצות מנסות לחשוב על חיזוק להמשך העונה. בקבוצות הגדולות הרצון להתחזק הוא דרך הקבוצות הגדולות האחרות, דרך שחקנים שנמצאים בחו"ל או דרך שחקנים זרים שבתקווה יהיו גדולים על הליגה. אלא שאף אחד לא היה חושב שחלוץ של קבוצה שרק עלתה ליגה אחרי שירדה ליגה שנה לפני הוא חיזוק איכותי לקבוצה שרצה לאליפות. ובכן, החיים היו משונים בסוף שנות התשעים.

אורן ניסים חתם בהפועל חיפה כמה שבועות אחרי פתיחת עונת 1998/99. הוא שיחק לפני בצפרירים חולון, מועדון נדנדה של סוף שנות התשעים. לכאורה זה לא חלוץ החיזוק שהיה עוזר להפועל חיפה לזכות באליפות היסטורית, ואכן הוא הובא כגיבוי לשי הולצמן שהיה אמור להוביל את התקפת הפועל חיפה אבל חתך מהר מאוד לשחק באוסטריה. אבל ההבאה של ניסים נתנה להפועל חיפה את הדבר שהיה הכי חסר לה – מחץ התקפי. אורן ניסים כבש 9 שערים בעונה ההיסטורית של האדומים.

זה היה הרכב גוטמני קלאסי, כזה שיצפו מגוטמן לשחק בצורה הזאת בהמשך בגלל העונה הזאת. חוליית הגנה משובחת, חוליית התקפה ישראלית צעירה, ושלושה זרים שאחד מהם, ג'ובאני רוסו, הפך את העונה הזאת לעונת הפריצה שלו לכדורגל הישראלי. הפועל חיפה שיחקה את אחת העונות הכי יעילות שהיו פה בדור האחרון, ועם הברק של רוסו, העוצמה של מילנקו, ההגנה של בן שמעון ואוואט, הפריצות של טלקר וגרייב והעוצמה ההתקפית של אורן ניסים ולירון בסיס הביאה אליפות ראשונה לצד האדום של חיפה.

 

9. בית"ר ירושלים 2007/08

מאמן: יצחק שום

הרכב: טברטקו קאלה דרשלר, יואב זיו, אריק בנאדו, שמעון גרשון, דוד אמסלם, דרק בואטנג, גל אלברמן, אבירם ברוכיאן, עידן טל, מיכאל זנדברג, ברק יצחקי

על הספסל: אריאל הרוש, כריסטיאן אלברז, תומר בן יוסף, שמואל קוזוקין, ג'וניור ויזה, רומולו, עמית בן שושן, טוטו תמוז, חן עזריאל

מקום בליגה: 1, 67 נק', פער של 9 נק' ממכבי נתניה במקום השני

שלב בגביע: זכייה בפנדלים אחרי 0:0 מול הפועל תל אביב

אחוז הצלחה: 68%

במאי 2008, כשבית"ר ירושלים חגגה את הדאבל הראשון וההיסטורי שלה, מעטים הבינו עד כמה שברירי כל המבנה של המועדון הצהוב, ועד כמה הוא תלוי בדבר שאין לו שום קשר לעולם הכדורגל. בנובמבר 2008, חצי שנה אחרי, נערכו הבחירות לראשות עיריית ירושלים. מול מאיר פרוש, המועמד החרדי והבולט לזכייה בבחירות, עמדו ניר ברקת וארקדי גאידמק.

לגאידמק היו סיבות טובות להאמין שהוא יכול להפוך להיות ראש העיר של ירושלים – הוא הרי השקיע עשרות מיליוני דולרים בשתי קבוצות הספורט של העיר, הפועל בכדורסל ובית"ר בכדורגל. הרגע שבו גאידמק הבין שזה לא יקרה, אחרי שזכה בפחות מ8000 קולות ואפילו לא היה קרוב, הוא גם הרגע שבו כל הפרוייקט הגרנדיוזי שנקרא בית"ר ירושלים של גאידמק התחיל צניחה חופשים בלי מצנח.

אבל עוד לפני זה, אל העונה הזאת ניגשה בית"ר אחרי שיוסי מזרחי, המאמן שהוביל את בית"ר לאליפות הקודמת, עזב את הקבוצה ויצחק שום וגיורא שפיגל מונו כמאמן וכמנג'ר בהתאמה. זאת הייתה עונה שהייתה תצוגת התכלית של מה שבית"ר של גאידמק יכולה להיות. לא היו לה באמת מתחרות בצמרת הליגה ועל אף ההדחה מול קופנהאגן בשלב מוקדם בליגת האלופות שייטה בקלילות בליגה. עם הגנה שכללה את שני הבלמים הגדולים בדור האחרון, קישור של אלברמן בשיאו ובואטנג, אחד הזרים הכי איכותיים שנחתו כאן, ועם כישרונות יוצאי דופן תוצרת בית, בית"ר ירושלים הייתה ענקית.

אמנם אחוז ההצלחה שלה בליגה לא היה גבוה במיוחד, אבל היא לא נזקקה לאחד כזה, ולאחר שגם בגביע עד חצי הגמר לא נתקלה ביריבות ממשיות, בית"ר עשתה היסטוריה עם דאבל, שומי הביא אחד כזה גם בארץ ולא רק ביוון, וגאידמק חשב שהנה הוא הופך להיות ראש העיר. רק לרגע קטן בית"ר הייתה כל מה שהיא רצתה להיות, וברגע אחרי זה כבר חלף.

 

8. הפועל תל אביב 1999/00

מאמן: דרור קשטן

הרכב: שביט אלימלך, אילן בכר, יעקב הלל, שמעון גרשון, יגאל אנטבי, דאבור רופניק, דניס אונישנקו, דיאן רצ'וניצה, אישטוון פישונט, רונן חרזי, סבסטיאן סימרוטיץ'

על הספסל: ניר רחמין, ישראל כהן, מוטי אוחיון, אייל בן עמי, סלים טועמה, עומרי אפק, שלום תקווה, פיני בלילי, כפיר אודי

מקום בליגה: 1, 85 נק', פער של 9 נק' ממכבי חיפה במקום השני

שלב בגביע: זכייה בפנדלים אחרי 2:2 מול בית"ר ירושלים

אחוז הצלחה: 73%

את הסיפור של עונת "התינוקות של קשטן" אפשר להתחיל הרבה יותר מוקדם. כמו בסיפור של גאידמק בבית"ר, גם כאן מצב הרוח של המועדון השתנה בהתאם למי שמחזיק בו, אבל דווקא שנות השפל יצרו את המצב בו הפועל הייתה חייבת להסתמך על הכישרונות הצעירים שלה, מה שהפך את האליפות הזאת להרבה יותר מתוקה ואת הדאבל לסנסציה גדולה.

לאורך כל שנות התשעים הפועל תל אביב לא הצליחה להפוך להיות דומיננטית בליגה. השנים הגדולות של שתי היריבות שלה לצמרת, מכבי חיפה ומכבי תל אביב, רק הדגישו עד כמה גרוע היה בצד האדום של תל אביב. האחזקה של הקבוצה הייתה בידי ההסתדרות שראתה את הקבוצה כדגל שלה ונאחזה בה בכל הכוח. בזמן שרובי שפירא רכש את הפועל חיפה, דדש השתלט על בית"ר ויעקב שחר עשה חיל במכבי חיפה, בהפועל תל אביב שררה המסורת ההסתדרותית, והקבוצה עצמה הידרדרה ואף הייתה קרובה מספר פעמים לרדת ליגה.

ב1997 הקבוצה נמכרה לבעלות קבוצה בראשות משה תאומים וסמי סגול. ה"כתר" התווסף לסמל הקבוצה והיא החלה להתחזק משמעותית. מה שהפועל ידעה לקחת מתקופת ההסתדרות זה שמירה על יציבות בענייני הנוער והילדים, דבר שהביא לחיזוק משמעותי של הקבוצה הבוגרת בדיוק בזמן.

עם ספסל שרובו היה בוגר מחלקת הנוער וזרים איכותיים במיוחד הפועל תל אביב גברה על שתי יריבותיה לצמרת באותה עונה, מכבי חיפה והפועל פתח תקווה, ושמרה רוב העונה על המקום הראשון. עם אחוז הצלחה של 73% היא לא השאירה סיכוי לקבוצות האחרות וזכתה באליפות בשכונת התקווה בתיקו 1:1 מול בני יהודה. בגמר פגשה הפועל תל אביב שנה שנייה ברציפות את בית"ר ירושלים, ושנה שנייה ברציפות ניצחה אותה בפנדלים, אחרי שבית"ר השוותה פעמיים, בתוספת הזמן של המשחק ובהארכה.

 

7. מכבי חיפה 2005/06

מאמן: רוני לוי

הרכב: ניר דוידוביץ', קלמי סבן, אלון חרזי, אריק בנאדו, אדורם קייסי, חאבייר דירסאו, עידן טל, גוסטבו בוקולי, מיכאל זנדברג, רוברטו קולאוטי, שלומי ארבייטמן

על הספסל: תום אלמדון, שי מימון, חיים מגרלשווילי, רפאל אולארה, דקל קינן, רביד גזל, יניב קטן, בירם כיאל, דודי ביטון, עדן בן בסט

מקום בליגה: 1, 75 נק', פער של 16 נק' מהפועל תל אביב במקום השני

שלב בגביע: חצי הגמר, הפסד 2:0 לבני יהודה

אחוז הצלחה: 76%

לפעמים השגרתי הוא הדבר הכי טוב שיש. אם אנחנו מדברים על העשור הראשון של שנות האלפיים, ברור שהשגרתי הוא שמכבי חיפה זוכה באליפות. ב11 השנים שבין עונת 2000/01 לעונת 2010/11 מכבי חיפה זכתה ב7 אליפויות, ובשנתיים נוספות הייתה שם עד השריקה האחרונה של המחזור האחרון (2002/03, 2009/10). הזכיות של מכבי והפועל תל אביב באותן השנתיים היו סנסציוניות גם בדרך בה הן הושגו, אבל גם העובדה שקבוצה אחרת מלבד מכבי חיפה הצליחה לגעת בצלחת האליפות.

עונת 2005/06 של מכבי חיפה היית במידה רבה אחד השיאים של התקופה הזאת, בטח השיא עד אז. קבוצה מאומנת ומסודרת, עם מאמן קפדן שמשתמש בטכנולוגיות ועם סגל שחקנים מגובש מכבי חיפה לא ממש ראתה אף אחת באיזור שלה. הזכייה באליפות העשירית של הקבוצה שברה שיא של פער מהקבוצה במקום השני, 16 נקודות, שיא שנשבר בעונת 2018/19 על ידי מכבי תל אביב. זאת גם העונה היחידה בדור האחרון בה קבוצה שמרה על המקום הראשון למשך עונה שלמה. בצירוף העונה שלפני מכבי חיפה שהתה במקום הראשון 64 מחזורים רצופים, שיא ישראלי.

זאת הייתה עונת השיא של גוסטבו בוקולי, עוד עונה הגנתית גדולה של שלישיית חרזי-בנאדו-קייסי ועם עידן טל ומיכאל זנדברג בשיא כושרם, עם קולאוטי כמלך השערים של הקבוצה וארבייטמן שהתחיל לפרוח לא היה שום סיכוי לעצור את הירוקים. הפסד סתמי בחצי גמר הגביע מנע מהם דאבל היסטורי, אבל זאת הייתה במידה מסויימת העונה האחרונה בה מכבי חיפה הייתה כל כך דומיננטית על הליגה.

 

6. הפועל באר שבע 2016/17

מאמן: ברק בכר

הרכב: דודו גורש, בן ביטון, מיגל ויטור, שיר צדק, מיחאי קורהוט, אובידיו הובאן, ג'ון אוגו, מאור בוזגלו, מאור מליקסון, טוני וואקמה, אליניב ברדה

על הספסל: גיא חיימוב, לואי טאהא, וויליאם סוארס, בן תורג'מן , וובה בראון, מהראן ראדי, מיכאל אוחנה, , בן שהר, מוחמד גאדיר, ניב זריהן

מקום בליגה: 1, 85 נק', פער של 13 נק' ממכבי תל אביב במקום השני

שלב בגביע: שמינית הגמר, הפסד 2:1 לעירוני קריית שמונה

אחוז הצלחה: 79%

עונת 2015/16 עבור הפועל באר שבע הייתה עונה היסטורית, ואין להקל בכך ראש. אבל עונה אחרי קרה משהו די מדהים בליגה הישראלית בעשור האחרון. קבוצה שהיא לא מכבי תל אביב הייתה דומיננטית על הליגה בצורה מוחלטת. היא הייתה כל כך דומיננטית שהיה נדמה שהיא מצאה את נוסחת הקסם להישאר בצמרת – עם צמד בלמים שכמוהו לא נראה מאז בנאדו-גרשון בבית"ר, עם קישור אחורי זר ואיכותי, עם אחת ההתקפות הכי יצירתיות בדור האחרון, ועם קצב משחק בלתי נגמר.

אבל זה לא רק זה – זאת גם הייתה העונה הראשונה של באר שבע שהיא הצליחה לתקוע יתד באירופה. העלייה לליגה האירופית, המשחקים האדירים נגד סאות'המפון ואינטר והתחושה שטרנר הופך להיות אצטדיון אירופאי לכל דבר. עם המעבר להלבשה בחולצות של פומה וחולצה יפהפייה ועם תפאורה אירופאית לכל דברהפכה באר שבע בעונה הזאת למותג אירופאי.

ובחזרה לליגה שלנו, זאת הייתה עונה חסרת מעצורים עבור הגמלים שאמנם התחילה בצורה קצת מגומגמת, אבל הניצחון 2:0 על קריית שמונה בחוץ במחזור השביעי היא לא שמטה אף לרגע את המקום הראשון. זאת אמנם הייתה עונה לא כל כך טובה של מכבי תל אביב, אבל זה לא מוריד את האיכות שהייתה לבאר שבע. ברק בכר בשיאו הוביל קבוצה מאוד איכותית של ישראלים עם ארבעה זרים מעולים לעונה בלתי נשכחת שכמוה לא חוו מאז בנגב, וספק אם יחוו בשנים הקרובות.

 

5. מכבי תל אביב 2014/15

מאמן: אוסקר גארסיה, פאקו אייסטראן

הרכב: חואן פאבלו, שרן ייני, קרלוס גרסיה, איתן טיבי, עומרי בן הרוש, גל אלברמן, ניקולה מיטרוביץ', דור מיכה, נוסא איגיבור, טל בן חיים, ערן זהבי

על הספסל: ברק לוי, יובל שפונגין, יואב זיו, דן איינבינדר, דור פרץ, גילי ורמוט, בן רייכרט, מהראן ראדי, עומרי אלטמן, ברק בדש, ברק יצחקי, ראדה פריצה, עדן בן בסט

מקום בליגה: 1, 70 נק', פער של 6 נק' מעירוני קריית שמונה במקום השני

שלב בגביע: זכייה אחרי 5:2 מול הפועל באר שבע

אחוז הצלחה: 78%

כשאוסקר גרסיה עזב את ישראל באוגוסט 2014, אחרי מבצע צוק איתן, היה נדמה שמכבי תל אביב הולכת לעונה הפכפכה. מצד אחד, היה לה סגל מפחיד במונחים ישראליים, כזה שהניף כבר את שתי צלחות האליפות הקודמות, עם השחקן הכי גדול שיש לכדורגל הישראלי להציע. מהצד השני עמדה הפועל באר שבע, שניסתה לקרוא תיגר בפעם הראשונה מזה שנים על תואר האליפות.

התבוסה שהנחילו הצהובים לבאר שבע בגמר הגביע היא לא רק התוצאה הגבוהה ביותר מאז קום המדינה בגמר הגביע, היא גם סימבול לעונה לא נגמרת בה השחקנים בצהוב פחות התעניינו במי נמצא על הקווים ויותר על המגרש. משחק אחד העיב על העונה הזאת, אותו דרבי תל אביב במחזור השביעי של הליגה. המהומה באותו המשחק סימלה את העונה הזאת, יותר מכל דבר אחר, כעונה הכי גדולה של ערן זהבי. עונה אחרי הוא אמנם שבר את שיא הכיבושים לעונה, אבל דווקא שם הוא היה בכל מקום כדי להפוך את העונה הזאת לבלתי נשכחת.

העובדה שזאת העונה היחידה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי בה קבוצה לקחה טראבל (כולל גביע הטוטו) היא נחמדה, אבל גם בלי הגביע המיותר בתחילת העונה מכבי תל אביב נתנה עונה מדהימה. מה שמוכיח שלא באמת משנה מי מאמן קבוצה, בסופו של דבר זה חומר השחקנים והתלכיד ביניהם שיוביל להצלחות. עם כישרון ישראלי בלתי נגמר זאת הייתה העונה שלהם.

 

4. מכבי חיפה 2009/10

מאמן: אלישע לוי

הרכב: ניר דוידוביץ', אייל משומר, ז'ורז'ה טיישיירה, דקל קינן, פיטר מסיללה, בירם כיאל, ליאור רפאלוב, יניב קטן, מוחמד גאדיר, ולדימיר דבאלישווילי, שלומי ארבייטמן

על הספסל: אמיר אדרי, אלון חרזי, עלי עותמן, שי מימון, ג'ון קולמה, גוסטבו בוקולי, אייל גולסה, ישראל זגורי, סאדאת בוקארי

מקום בליגה: 2, 87 נק' (49 אחרי קיזוז), אותו מספר נקודות כמו הפועל תל אביב במקום הראשון (3 יותר ללא קיזוז)

שלב בגביע: שמינית הגמר, הפסד 2:1 להפועל רמת גן

אחוז הצלחה: 83%

הטבלה לא משקרת. בדרך כלל נכון, אבל מי שהמציא את המשפט הטיפשי הזה לא פגש את מן דהוא בהתאחדות לכדורגל שהגה את שיטת הקיזוז. השיטה נולדה בקרב ראשי ההתאחדות בעונת 2007/08. לאחר עונה בהתבטלות מוחלטת של כל הליגה כלפי בית"ר של גאידמק חששו ראשי הכדורגל הישראלי שבית"ר תשלוט לנצח בליגה בעקבות הכסף הגדול של גאידמק. לכן הוחלט שמהעונה שאחרי העונה הבאה, 2009/10, תונהג בשתי הליגות העליונות שיטת הקיזוז וחצי מהנקודות יקוזזו לפני הפלייאוף.

מרעיון טיפשי נולדה עונה מדהימה שקשה להאמין שתשוחזר אי פעם. אבל הסיפור האמיתי בעונה הזאת היה מכבי חיפה. זאת הייתה העונה הטובה ביותר של קבוצה בליגה העליונה בישראל בדור האחרון, כולל כל קבוצה שזכתה באליפות. עם 87 נקודות (ללא קיזוז) ולא פחות מ83% הצלחה, שיא של הדור האחרון ושיא לקבוצה שלא זכתה באליפות. עם 4 הפסים ו3 תוצאות תיקו בלבד ועם הובלה ברורה של הטבלה לאורך כל העונה, זאת הייתה מכבי חיפה הכי גדולה שראינו בדור הזה.

שלומי ארבייטמן נתן עונה חלומית, נדירה באיכותה, בירם כיאל, אייל גולסה, ליאור רפאלוב, מוחמד גאדיר, הכישרונות מהנוער הירוק המוצלח הגיעו סוף סוף לידי ביטוי, יניב קטן סוף סוף הנהיג את הקבוצה ודבאליאשווילי היה רכש מדוייק. אבל הקיזוז, אוי הקיזוז, והמשחק האחרון מול בני יהודה, אלה והעובדה שהקבוצה סיימה את העונה בלי שום תואר, מונעים ממכבי חיפה מודל 2009/10 להיות הקבוצה הגדולה ביותר בדור האחרון. ולמרות שהיא היחידה ברשימה שלא זכתה באליפות, היא ראויה למקום של כבוד בין הגדולות.

 

3. מכבי תל אביב 2018/19

מאמן: ולדימיר איביץ'

הרכב: פרדראג ראיקוביץ', אלי דסה, שרן ייני, שחר פיבן, אנריק סאבוריט, דור פרץ, אבי ריקן, דור מיכה, אלירן עטר, עומר אצילי, איתי שכטר

על הספסל: דניאל טננבאום, אופיר דוידזאדה, איתן טיבי, ז'איר אמאדור, מאור קנדיל, שון גולדברג, אייל גולסה, אייל גולסה, ארון שוינפלד, דן גלזר, יונתן כהן, צ'יקו אופואדו

מקום בליגה: 1, 89 נק', פער של 31 נק' ממכבי חיפה במקום השני

שלב בגביע: חצי הגמר, הפסד 1:0 לבני יהודה

אחוז הצלחה: 82%

הליגה חלשה. אוקיי, את זה אנחנו כבר יודעים. הליגה הישראלית הולכת אחורה בעשור האחרון בהשוואה לליגות האחרות באירופה, והדירוג של הליגה בין הליגות הבחירות באירופה לעצמו ממחיש את זה. אבל גם הפער הזה לא ממחיש את העוצמה של מכבי תל אביב בשנתיים האחרונות. זה לא רק בגלל שהליגה חלשה. זה קודם כל בגלל המאמן שלה, ולדימיר איביץ'.

בואו נחזור לקיץ. ג'ורדי קרויף עוזב את קריית שלום אחרי שנים של ניהול המועדון, כמנהל מקצועי וכמאמן. את הוואקום שהותיר מגיע למלא מאמן צעיר מאוד, שהתחיל לאמן שנתיים לפני ועם רקורד של רס"ר. כמה הוא כבר יוכל להשפיע על השחקן הישראלי שצריך שיבינו אותו? מסתבר שהמון. במשך שנתיים הוביל איביץ' סגל ישראלי ברובו שצומצם מהשפעות מבחוץ עקב מגבלות הפייר פליי, לשבור אינספור שיאים של הליגה הישראלית, תוך כדי שהוא עושה את זה בצורה קטלנית בהגנה.

האליפות המהירה ביותר בתולדות הליגה הישראלית (כבר במרץ), הפרש שיא של 31 נקודות מהמקום השני (כמעט כפול מהשיא הקודם), פער שיא בין אלופה יוצאת לאלופה נכנסת, שיא מועדון בנקודות לעונה, זאת הייתה עונה ענקית, במיוחד כשמבינים עם מי מכבי שיחקה – ראיקוביץ', שוער עם פוטנציאל ענק שנחשב בישראל עד אז למאכזב, אלי דסה שזכה סוף סוף באליפות הראשונה שלו, ייני שהוביל את מרכז ההגנה, דור פרץ ששתי עונות לפני עוד שיחק בהפועל חיפה, והתקפה ישראלית למהדרין כשהחלוץ הזר היחיד, צ'יקו אופואדו, לא תרם משמעותית. זאת הייתה אחת הקבוצות הכי מרשימות שהכדורגל הישראלי ראה, ובראש ובראשונה זאת הייתה אליפות של מאמן.

 

2. הפועל תל אביב 2009/10

מאמן: אלי גוטמן

הרכב: וינסנט אניימה, דני בונדר, ואליד באדיר, דגלאס דה סילבה, דדי בן דיין, אביחי ידין, ביברס נאתכו, ערן זהבי, גילי ורמוט, מהראן לאלה, איתי שכטר

על הספסל: ניל אברבנל, עומרי קנדה, יהודה חוטה, גל שיש, זוראב מנטשאשווילי, נמניה ווצ'יצ'ביץ', מיכאל זנדברג, דניאל דה רידר, ויקטור מרעי, בויאן ורוצ'ינה, סמואל יבואה

מקום בליגה: 1, 84 נק' (49 אחרי קיזוז), אותו מספר נקודות כמו מכבי חיפה במקום השני (3 נקודות פחות ללא קיזוז)

שלב בגביע: זכייה אחרי 3:1 על בני יהודה

אחוז הצלחה: 80%

אוהדי כדורגל אוהבים דרמה, את זה אפשר להגיד באופן די ודאי. הסיפור עם הקבוצה הבאה של זהבי שרץ בטוויטר בימים האחרונים מעורר את כל האמוציות שיש לאוהדי כדורגל. מי שאוהב אותו אוהב ומחכה לו ומי שלא מתפלל שלא יגיע. אבל זאת דרמה, גם אם הכלים שלה מוגבלים. גם על המגרש ההרגל הוא שדרמה מגיעה בניגוד לרמה. הרמה תהיה נמוכה כדי לאפשר משחק מותח ומרתק, במיוחד אם מדובר בכדורגל הישראלי.

אלא שבניגוד להרבה הנחות ייסוד, עונת 2009/10 של ליגת העל הייתה לא רק עונה מותחת ומרתקת, אלא גם עונה טובה. שתי קבוצות רצו בפוטו פיניש עד הסוף באותה העונה, הפועל תל אביב ומכבי חיפה, ושתיהן לא ממש עצרו. עם אחוז הצלחה של 80%, אחד הכי גדולים בדור האחרון, הפועל תל אביב של אותה העונה הייתה קבוצה עוצרת נשימה – לא רק ברמת הדרמה שהיא הפיקה, אלא גם ביכולת על המגרש. גם כשהיה נדמה שמכבי חיפה תהיה אלופה האדומים לא נכנעו. במקביל הפועל תל אביב עברה מסע בגביע שכלל את הפועל חיפה, מכבי קביליו יפו (שם שיחק כשוער מאמן השוערים של הפועל בזמנו), בית"ר ירושלים ורמת השרון. לבסוף בני יהודה טעמה את נחת זרועה של הפועל, רגע לפני שהכל התהפך בליגה.

היו שם אחד השוערים הכי גדולים בדור האחרון, הגנה בדמותם של ואליד באדיר ודגלאס דה סילבה, דדי בן דיין שהשלים קאמבק מדהים, ידין, נאתכו, זהבי, לאלה ומרעי, ילדי הנוער של הפועל, ורמוט שהיה לשחקן העונה, שכטר שפרע סוף סוף את השטרות שבהן נקנה מנתניה ומאמן אחד שלקח אליפות עשר שנים לפני ומאז לא ממש מצא את עצמו. גם חוסר ביכולות של הזרים בחלק הקדמי של הפועל לא הפריע לאדומים לעשות את הקאמבק הגדול בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. אלא שבניגוד למה שנוטים לחשוב, זאת לא הייתה אליפות של פוקס. זאת הייתה קבוצה ענקית, היסטורית, והכול התלכד שם לאותו הרגע שהרוש הדף את הכדור שבעט ורמוט וזהבי הגיע לריבאונד ושלח את הכדור לרשת.

 

1. מכבי תל אביב 1995/96

מאמן: דרור קשטן

הרכב: אלכסנדר אובארוב, רון נחמן, אמיר שלח, גדי ברומר, גיא נחמן, ניר קלינגר, נועם שוהם, אבי נמני, איציק זוהר, יבגני קשנצב, אלי דריקס

על הספסל: אלן משרקי, גל פיבך, יעקב הלל, עמית לוי, אלון ברומר, בן לוז, ויקטור מורוז, חיים חג'ג', מאיר מליקה

מקום בליגה: 1, 74 נק', פער של 8 נק' ממכבי חיפה במקום השני

שלב בגביע: זכייה אחרי 4:1 על הפועל ראשון לציון

אחוז הצלחה: 82%

קשה לתאר במילים את עונת 1995/96. זאת הייתה עונה מופרעת, עונה שסמלה את השיא של שנות התשעים בכדורגל הישראלי. ארבע קבוצות רצו לאליפות באותה שנה עם סגלים אדירים. מכבי חיפה, שהייתה היריבה העיקרית של מכבי תל אביב בחצי הראשון של שנות התשעים באה לעונה עם רביבו, ברקוביץ', אלון חזן, עופר שטרית, גלאם, אלון חרזי, מי לא. אם זה לא מספיק, בית"ר ירושלים התחילה להתעצם ונהנתה מבנאדו, אמסלם, אבוקסיס, פישונט, שאלוי, רונן חרזי ואלי אוחנה. וכאילו ששתיהן לא היו יריבות מספיק קשות, גם הפועל חיפה של רובי שפירא עשתה קולות של מתחרה רצינית כשהחתימה את ראובן עטר בנוסף על טל בנין, רן בן שמעון, עמיר תורג'מן ופליקס חלפון.

אחת העונות הכי תחרותיות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי קיבלה את מכבי תל אביב כאלופה היוצאת ועם הרבה סימני שאלה. אברהם גרנט, המייסד של אותה השושלת המכביסטית, עזב להפועל חיפה ובמקומו הגיע דרור קשטן. היה חשש כבד בקרב הצהובים שהוא לא יצליח להשתלט על עודף האגואים בקבוצה, אבל מה שקרה הוא דבר אחר לגמרי – קשטן הפך את מכבי תל אביב לקבוצה מדהימה, כזאת שלא מפסיקה ליצור מצבים ולהבקיע שערים אדירים.

רוב העונה מכבי תל אביב הייתה במקום הראשון, אבל נאבקה בשיניים מול שלושת הקבוצות האחרות לצמרת. היה לה את אלכסנדר אובארוב, אחד השוערים הכי גדולים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, האחים נחמן בשנה נדירה בשני האגפים, שלח את ברומר במרכז ההגנה, קלינגר בעונת השיא שלו במכבי תל אביב, איציק זוהר שהיה בלתי ניתן לעצירה, דריקס שסיים כמלך השערים של הקבוצה, ומעל כולם אבי נמני, בעונת הפריצה האמיתית שלו שאחריה הפך להיות מלך האוהדים (ועם שער האליפות מול בית"ר). זאת הייתה מכבי כמו שהאוהדים אהבו לראות – ווינרית, לא מפסיקה להבקיע ולנצח, שזוכה בדאבל הכי מרשים שנראה כאן בדור האחרון לפחות.

לשאר הטורים בפרויקט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח