שנה שעברה נפרדנו מהמקום הישן, המלוכלך, עם הראות הגרועה אך המלא נוסטלגיה וחוויות שכל כך אהבנו ,אצטדיון קריית אליעזר.

הפרידה לא הייתה קלה. המון חוויות עברו עליי במקום הזה. אליפויות, אכזבות ,שערים מטורפים, השמטות של דוידוביץ, ביצועים גאוניים של ברקוביץ/רביבו/בניון/קטן ובעיקר הרבה ראובן עטר המלך. מצד שני, גם קצת אופיר קופל חווינו באצטדיון הזה.

אבל אין ספק שהשיאים הזכורים עליי ביותר הם המשחקים באירופה נגד ריד ופריז סן ז'רמן. אנרגיות כמו שחווינו במשחקים האלו לא יחזרו. הייתי ילד מאוהב בקבוצה שלו ולא היה אכפת לי שזה באצטדיון לא ראוי, שצריך היה להגיע 3 שעות לפני המשחק כדי לשבת במקום שיש ממנו איכשהו סיכוי להבחין בין רומן פץ ("פצעתי אותו") לאלון חרזי.

עברו הרבה שנים מאז ואני חייב להודות שלא הרבתי לנסוע הרבה לקריית אליעזר. עברתי כבר למרכז וזה נהיה פחות אטרקטיבי להגיע ככל שהזמן עבר.

השנה עברנו לאצטדיון חדש, סמי עופר. כאן ראוי לציין שאני די סולד מהשם של האצטדיון ומזה שהוא נקרא על שם של בן אדם פרטי שמניעיו עדיין נסתרים לי. אבל התגברתי על זה ונסעתי עם חבר למשחק הראשון נגד בני סכנין. רצינו להיות חלק מההיסטוריה.

מדהים! אין מילה אחרת. אירופה זה כאן. ראות מדהימה מכל פינה במגרש (תאמינו לי הייתי השנה בכל יציע אפשרי), כניסה חלקה לאצטדיון, יציאה מהירה בלי להירמס, נשים וילדים ביציעים וגולת הכותרת – כסאות מסומנים. כן. גם ישראלים הצליחו להתנהג בתרבותיות ולכבד את זה שמי שקונה כיסא במקום ספציפי, אשכרה יישב שם, גם אם הוא יגיע 10 דק' לפני המשחק.

השנה הזאת באצטדיון עופר החזירה לי את אותה הרגשה מהילדות, התרגשות לפני משחקים, רצון לחוות את החוויה במגרש עצמו ואפילו להעז ולדמיין את עצמי עוד כמה שנים עם הילדים שלי ביציע.

תודה לך אצטדיון קריית אליעזר, היית טוב אלינו. אני מאחל לך הצלחה בתור פרויקט נדל"ן עתידי
שלום לך אצטדיון סמי עופר, אני בטוח שחוויות רבות עוד לפנינו.