אין מאמן אחר לרפואה

היום, ה-26 בנובמבר, הוא יום הפטירה של אריק איינשטיין. ביום הזה, כמה סמלי, הפועל קבוצתו האהובה ומשוש חייו לדבריו, קמה שוב לבוקר של אי וודאות, של התחלה חדשה ושל הרבה מאוד תהיות לגבי המשך העונה של האדומים. “ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם את הלב” הוא כתב באחד השירים היותר מפורסמים שלו והאוהדים האלה בשנים האחרונות כל כך מסכנים שכבר לא נשאר הרבה מה לאכול מהלב שלהם, למרות שהפסימיות האופיינית לפעמים עוזרת לרכך את הכאבים שהולכים ושבים מידי פעם.

הפועל תל אביב, מכבי תל אביב
קרדיט לדף הפייסבוק של מנהלת הליגות בכדורגל

למרות שעזיבתו של קובי רפואה מכעיסה מאוד רבים מאוהדי הפועל, היא בהחלט לא הפתיעה והכתובת היתה על הקיר. רפואה הוא לא הטיפוס שישתוק כשצריך. נראה שהפוליטיקה רחוקה ממנו שנות אור ודיפלומטיה זה לא מאחד הדברים שהוא מחבב. רפואה והנהלת הפועל הסתובבו כבר מהקיץ עם דינמיט בעלת חוט קצר במיוחד, שנראה שהיה שמנסים להאריך אותה כמה שיותר בשביל שלא יפוצץ את כל אזור מתחם האימונים.

אף אדם לא מושלם וגם רפואה אינו כזה. אוהדי כדורגל אוהבים מאמנים שחיים את המשחק, שעוברים את האיזור הטכני שלהם כמה פעמים במשחק, שצועקים, שדוחפים, שמאבדים את זה מידי פעם. רפואה במקרים רבים מדי איבד את זה. זה נראה שפעמים לא מעטות, במערכת כל כך לחוצה ושחקנים שכרגע הם בכושר לא מספיק טוב או לא מוכשרים או מנוסים מספיק, צריך קצת לנהוג הפוך. יותר לתמוך, יותר למחוא כף לשחקנים, יותר לחבק.

הפועל מתמודדת מתחילת השנה עם נתונים זוועתיים בהתקפה. 10 מחזורים, 5 גולים והרבה מאוד ציניות ולעג מצד צופי הכדורגל בכלל ואוהדי הפועל בפרט, דבר שמעלה תהיות לגבי יכולתו של רפואה ומעלה ספקות כמה השפעה יש לו על השחקנים. מי שצפה בכל המשחקים של הפועל מתחילת השנה לא חווה כמעט הנאה והתסכול מלווה כמעט כל שבוע את הדרך מהיציע לרכב. לזכותו יאמר שהוא תמיד היה כנה והודה שהמחשבה ש”רפואה הבעיה” עברה לו בראש יותר מפעם אחת. ועם זאת, כמה שדמארי לא מזכיר אפילו קמצוץ מיכולתו וברור כשמש שזיקרי, עאבד, עגייב ושות’ להתקפה הם שחקנים ללא מספרים, עדיין יש זכות לאוהדים מהאסכולה השנייה לשים על רפואה את הזרקור כי הרי תפקידו של מאמן למצוא פתרונות, לחפש איך כן אפשר לשפר את המצב הזה, כשכל תוצאה מידי שבוע רק מגבירה את הלחץ על השחקנים האלה.

 

ויחד עם כל זה, נראה שהפיטורים של רפואה כעת זה הפתרון הכי קל שיכלו למצוא הניסנובים. למה אתם שואלים?
כי הסגל של הפועל לא מספיק טוב. רפואה לא קיבל תקציב כפי שהובטח לו לבנות קבוצה עליה הוא חלם אי שם כשהפועל עלתה ליגה באפריל האחרון. הנהלת הפועל הנוכחית הצילה את המועדון ויכולה כמובן לבחור להשקיע כספים בצורה מבוקרת שלא תביא את המועדון שוב למצב של פשיטת רגל, אבל יחד עם הבחירה ללכת בקו הזה, צריכה להיות מינימום הגינות מצד הבעלים להבין שהזרים של הפועל חלשים מאוד, בלשון המעטה. פייסל מוליץ’ יכול לקרוע רשתות בליגה הלאומית, אבל בליגת העל סגנון המשחק שלו מתאים למשחקים מאוד ספציפיים וקצת רחוק מהסגנון של היום. הוא לא החלוץ היחיד בסגנון הזה שמתקשה או התקשה למצוא את עצמו בליגה שלנו למרות כמה הברקות מפעם לפעם (שוינפלד, פלט). מארווין פירסמן, המגן השמאלי, גם הוא רחוק מאוד מלהראות כמו מגן לגיטימי לליגת העל. עמנואל בואטנג טרם ראה דשא, וסבירות גבוהה שאם כן היה בו מה שההנהלה רואה בו, הוא כבר היה זוכה לדקות ובנוסף יש את קאיו אלבס שהגיע ממכבי חיפה חלוד מאוד אחרי עונה קשה ואותו קשה לשפוט כעת.

דבר נוסף שההנהלה הייתה צריכה לקחת בחשבון הוא שהרצון לשחק עם כמות נכבדת של שחקנים שגדלו במועדון דורש שכר לימוד שצריך לקחת בחשבון וששי אליאס, ניר לקס, רמזי ספורי ועידן כהן הם שחקנים עם פוטנציאל אולי לעתיד, אבל כדי להגיע ליום שהם יוציאו מעצמם יותר הם צריכים להמשיך לראות דשא ובזמן הזה יגיעו הרבה מאוד משחקים חסרי תכלית עד שכל המים יצליחו לצאת מהסלע, ובינתיים הטפטופים שכן מצליחים לצאת הם בעיקר בזכות רפואה. עוד דבר שנראה שהניסנובים כנראה התקשו להבין זה שהשחקנים הכביכול יותר מנוסים בהפועל, שעליהם בנו פנטזיות די גדולות, הם אומנם שחקנים מוכשרים, אבל כשרון בלבד עדיין לא הפך שחקן לכזה שרץ לאורך זמן ומביא תועלת לקבוצה שלו. אמיר עגייב כבש ב-144 משחקים בקריירה 25 שערים, אחמד עאבד כבש ב-202 משחקים בקריית שמונה, המועדון שהכי מזוהה איתו עד היום, בסה”כ 28 שערים, רועי זיקרי בשנה שעברה חווה לראשונה, בגיל יחסית מבוגר, את עונת הפריצה שלו כשמרבית שעריו הגיעו במדי כפר סבא בליגה הלאומית, אחרי מספר שנים שלא מצא את עצמו בליגת העל. גם חצי עונה נוספת אשתקד בהפועל רעננה, לא אומרת שבהפועל הוא יהפוך לפתע לסקורר אימתני. עומר דמארי, שההחלטה להביאו להפועל הייתה מתבקשת, רחוק מאוד מהיכולת שלו בקדנציה הקודמת.

הפועל תל אביב, לא פוגעים
לא פוגעים
Credit to the Facebook page of Hapoel Tel Aviv FC

רפואה, עם כל נסיונו כחלוץ עבר שכבש לא מעט שערים בקריירה, לא יכול להפוך את העור של השחקנים האלה לא משנה כמה אחריות ורצון יש לו. נכון לפרק הזמן הנוכחי הוא מוציא מהם את המירב. הוא גורם להם, למרות חוסר היכולת שלהם להפיק תועלת גבוהה יותר מבחינה מספרית, להישאר עם הראש למעלה, לעבוד בשבילו על המגרש, לעבוד טקטית על המגרש ולעלות כל משחק, למרות האכזבה מהמשחק הקודם, עם ראש נקי ועם ציפייה מחודשת. הוא רואה נכון הרבה מאוד פעמים את הדברים וכך נמדד מאמן.

נכון לכתיבת שורות אלה, שמות של מחליפים כבר רצים בתקשורת. ואם יורשה לי להיות נחרץ, שם גדול (מבחינתי רוני לוי שם גדול, מכל מה שפנוי) לא יגיע להפועל. הנהלת הפועל לא יכולה ולא רוצה לשלם סכומים גדולים, לא לשחקנים ולא למאמנים. אופיר חיים, כבודו במקומו מונח, לא מאמן יותר טוב מקובי רפואה, לא מבחינת הרפרטואר שלו ולא מבחינת הניסיון שלו. גיא לוזון, שגם שמו מוזכר, נכשל בשנים האחרונות במכבי חיפה, בבית”ר ירושלים ועזב את הפועל בעונת הירידה כאשר לטענתו לא יכל להציל את הקבוצה. גם אם יש סיכוי שבעתיד לוזון ישקם את קריירת האימון שלו, כרגע הוא בכדור שלג של חוסר הצלחה והוא צריך לשבת תקופה בבית, לנסוע להשתלמויות, להבין מה לא עובד ולא ללכת שוב למועדון גדול.

 

נכון לעכשיו, בהתאם למצב שוק המאמנים בישראל, המצב של הפועל בבחירה יהיה קשה ובעייתי מאוד. כאוהד הקבוצה שמסתכל לטווח הרחוק יותר, האידיאל הוא למנות מאמן זמני שישאיר את הקבוצה השנה בליגה ובקיץ הנהלת הפועל תהיה חייבת להביא את יוסי אבוקסיס. אחרי שקלינגר וגוטמן קיבלו את בית”ר וחיפה בהתאמה, וככל הנראה יקבלו בשנה הבאה הזדמנות לבנות קבוצה לפי ראות עיניהם וההצלחה של מכבי ת”א וההמשך הצפוי של איביץ’, הדרך של אבוקסיס לוולפסון סלולה. מצד שני, עם ההנהלה הנוכחית, הכל יכול להיות.

קובי רפואה הפועל תל אביב
Credit to the Facebook page of Hapoel Tel Aviv FC
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח