בוקר המשחק:
בתור אוהד של קבוצה קטנה שמסתובב בשנים האחרונות בליגה השניה לא יוצא לך הרבה פעמים לפגוש אימפריה בשיא תהילתה ובמלוא כוחה וזהביותה, אלא אם אתה מגריל את מכבי זהבי (או בקיצור – זהבי) בגביע. מצד אחד, יש לקבוצה סיכוי סביר לעלות ליגה והמשחק הזה שואב מהשחקנים ומהמערכת המון משאבים, ומצד שני זו הזדמנות פז לתפוס כותרות ולקדם את הקבוצה בכלל והשחקנים בפרט.
אמנם יש סיכון רב בהשקעת מאמץ עצום במשחק כזה, שהסיכוי להצליח בו הוא קלוש, אבל אני חושב שזה שווה. הרווח אם נצליח להפתיע את זהבי הוא עצום.
עכשיו השאלה היא האם צריך לשחק בונקר ולנסות לעקוץ, או אולי מערך קצת יותר התקפי, כי זהבי בטח לא מצפה לו.
אולי תתעורר כבר, מה זה בכלל חשוב עם איזה מערך הפועל רישון תשחק? זהבי יתן, זהבי יקח…
דרך אגב: נדמה לי שהוא גר בראשון לציון, אולי יהיו לו קצת סנטימנטים לחבר'ה מהשכונה…
קצת לפני המשחק:
תסריט אופטימי: 0-3 למכבי
תסריט פסימי: 0-7 למכבי
המשחק:
מהרגע שמתחיל המשחק אני לא מסוגל לשבת. חצי עומד חצי מרקד מול הטלוויזיה. מגלה סולידריות עם החבר'ה שקופאים במגרש. זהבי יושב על השער של רישון והבונקר הוא טוטאלי. אנחנו לא עוברים את החצי אבל זהבי בקושי מסכנים את השער. כל פעם שהכדור מתקרב לרחבה שלנו אנחנו כמעט מתים בסלון.
אבל כשלזהבי יש את טב"ח הבלם, תמיד יהיה לנו סיכוי.
עבירה שלו ובעיטה ראשונה שלנו לשער – גולללללל. המסך כמעט נפל מהצעקות ואני מתפלל שטב"ח לא ירד מהמגרש. לצערינו הוא נפצע…
איכשהו אנחנו מחזיקים מעמד עד ההפסקה ואני מרשה לעצמי לשבת קצת.
הלחץ מתחדש כשזהבי מכניסה את האח הפורטוגלי של רונאלדו (אורלנדו ורונאלדו זה אותן אותיות רק לא באותו הסדר).
אבל סה – איזה מין שם זה? לא יודע, אבל חזרתי לעמוד.
מחצית שניה כמו הראשונה עם מיליון הזדמנויות לזהבי. זהבי מחטיא ממטר, מה שנותן לנו תקווה. זה דימיוני וזה קורה אז אולי יש לנו סיכוי.
זהבי בועט מהרחבה והשוער שוב עוצר.
זהבי מחטיא מספרת, זה כבר ממש מדע בידיוני. אנחנו בטוח עולים.
אבל אז סה מבקיע והורג לנו את החלום. מוזר, לא ידענו שיש עוד שחקנים בזהבי חוץ מזהבי.
מה בסך הכל רצינו? לחזור שוב לחצי הגמר. לא משהו גדול. אנחנו צנועים.
איכשהו אנחנו מקרטעים להארכה, ואז –
זהבי
מספרת
לא יכול להיות אחרת
ההארכה ממשיכה ושלוימה שרף מצפה שהכושר הגופני יכריע את רישון, אבל משום מה שחקני זהבי מתחילים להתאייד אחד אחרי השני. היחיד שמחזיק מעמד הוא זהבי, כמובן. לא להאמין שקבוצת המיליונרים קורסת פיזית מול הדלפונים של רישון. אנחנו בועטים למשקוף. נגמר.
סוף המשחק:
תחושת האכזבה והפיספוס כל כך גדולה. יכולנו להפתיע את זהבי, ממש יכולנו.
איך נוכל עכשיו לשחק נגד קרית גת או בית"ר רמלה?
סוף דבר:
האמת שערב לפני עוד שקלתי ללכת להופעה של לייזי גורדון אצלנו באיזור. לא טעיתם, לייזי ששיחק כדורסל במכבי כשהיא היתה מכבי, הוא זמר ופסנתרן מוכשר. נכון שאוהד מסור לא מתנהג ככה אבל למודי אכזבות אנחנו. בסוף החלטתי לטובת המשחק. למרות ההפסד לא הצטערתי.
