כולנו מודעים לעובדה שיש בעיה קשה בכדורגל הישראלי. אם מדובר במחסור של מגרשי ספורט בארץ, על אנשי המקצוע שלא מוכנים להתקדם ובכלל על היחס הלא רציני שיש בממשלה כלפי ספורט מקצועני כשמסתכלים עליו כתחביב בלבד. גם כשכבר מנסים לשפר ולהביא אנשי מקצוע מחוץ לישראל, הם מקבלים יחס ציני מאותם אנשים שמונעים מהספורט להתקדם. קשה להצביע על בעיה אחת מסוימת בספורט הישראלי וכנראה שפתרונות אמיתיים לא יגיעו בשנים הקרובות, אבל בכל זאת גם עם המשאבים האלו אפשר עדיין לשפר את מה שיש פה. היום אני אציע כמה רעיונות מעשיים שיהיה אפשר ליישם בכדורגל הישראלי כבר בעונת 2018/2019 שבעזרתם יהיה אפשר לממש את הפוטנציאל הקיים בכדורגל הישראלי.
החוק הסיני
העמדה הבעייתית ביותר בכדורגל הישראלי היא עמדת השוער. לפי הבדיקה שערכתי לגבי שילוב שחקנים צעירים בשנים האחרונות בטור הקודם שלי הופיעו רק שני שוערים (אריאל הרוש עונת 09/10 וברק לוי עונת 11/12), אפילו הלכתי רחוק יותר ובדקתי כמה שוערים צעירים שיחקו לפחות 15 משחקי ליגה מאז עונת 06/07 והתווספו עוד שני שוערים (אוהד לויטה בעונת 06/07 ואיתמר ניצן בעונת 07/08), חוץ מארבעת השוערים, עומרי גלזר חצה גם הוא את רף 1350 הדקות בעונה הנוכחית. חמישה שוערים צעירים באחת עשרה העונות האחרונות זה לא מספר שאפשר להתגאות בו. קבוצות הליגה לא נותנות מספיק הזדמנויות לשוערים צעירים, כמעט כל הקבוצות בליגה פוחדות להסתבך במאבקי תחתית בגלל שוער חסר ניסיון, אז הולכים על הדרך הקלה, לשחק עם שוער בינוני ומנוסה או להחתים שוער זר שברב המקרים הוא יעזוב לאחר עונה אחת. שולי גילארדי, שוער נבחרת ישראל לשעבר ומאמן השוערים בנבחרת הנוער, מדבר על הבעיה בכתבה לעיתון הארץ בשנת 2014: "תפקיד המאמן בארץ הפך למקצוע תובעני מאוד שתלוי רק בתוצאות, ומעט מאמנים יהמרו על שוער ישראלי לטווח ארוך". ומוסיף "אני לא רואה מחסור בשוערים ישראלים. יש פשוט הרבה זרים בארץ שתופסים מקום של שוערים ישראלים, גם אם הזרים לא טובים יותר. אם שוער כמו שטראוס יצא לשחק בקפריסין כאשר הוא יכול להתחרות עם כל שוער ישראלי וזר בליגת העל, המצב חמור. אני אוהב את השוער הישראלי ומעריך אותו מאוד".
עם המספרים אי אפשר להתווכח. מאז עונת 09/10, 40% אחוז מקבוצות הליגה החתימו לפחות שוער זר אחד, כמעט כולם לא הצדיקו את הגעתם לליגה. לפעמים היו מקרים שהביקורת הייתה מוגזמת ולא עניינית כלפי השוערים הזרים, הדוגמה הבולטת ביותר היא על שוער נבחרת סרביה ומכבי חיפה לשעבר ולדימיר סטויקוביץ' שחטף ביקורות ועלבונות ללא הרף בכלי התקשורת בארץ וכנראה שלא היו מדברים ככה על שוער ישראלי, אבל כשרואים מה קרה פה בשנים האחרונות אפשר להודות שהשוערים הזרים רק פגעו בכדורגל הישראלי. לכן, כדאי למנהלת הליגה לשקול האם אפשר לוותר על השוערים הזרים ולתת הזדמנות אמיתית לשוערים הישראלים. הרעיון הזה לא מגיע משום מקום. בכל הליגות בסין כל הקבוצות חייבות לשחק רק עם שוערים סינים ואסור להחתים שוערים זרים. החוק נכנס בשנת 2001 והוא מיושם בהצלחה עד היום. ההתאחדות לכדורגל הסינית, מסבירה את ההחלטה היוצאת דופן הזאת: "שוער זו העמדה החשובה ביותר על המגרש, אבל הערך הטקטי שלו אינו גדול, היא עמדה עצמאית ולכן השוער לא יכול לשפר את רמת שחקני הקבוצה באופן משמעותי. לדוגמה, אם מגיע חלוץ או קשר זר לקבוצה, הוא יכול לשפר את איכות השחקנים ובנוסף הם יכולים גם ללמוד ממנו הרבה ותהיה לו השפעה רבה על כל שחקני השדה. אבל שוער זו עמדה שונה, במידה ומגיע שוער זר, הסיכוי של השוער המקומי לשחק הוא לא גדול וזה רק יכול לפגוע בו". שוער צריך לשחק כמות גבוהה של משחקים, יותר מכל עמדה אחרת על המגרש, כדי לתת לו ביטחון מגיל צעיר".
ערכתי השוואה בין כל השוערים הראשונים מעל גיל 24 בחמש הליגות הראשונות באירופה ובדקתי כמה משחקים הם שיחקו בקבוצת בוגרים עד גיל 23, בנוסף ערכתי אותה בדיקה גם לשוערי ליגת העל והליגה הלאומית:
שוער ראשון בחמש הליגות הבכירות באירופה שיחק בממוצע 102 הופעות בקבוצת בוגרים עד גיל 23 ושוער ישראלי בשתי הליגות הראשונות בישראל שיחק בממוצע 73 משחקים עד גיל 23. באופן די מפתיע, השוער שלזכותו הכי הרבה הופעות בקבוצת בוגרים בחמש הליגות הראשונות הוא לא אחר מאשר וינסנט אניימה (עם 218 הופעות ליגה). השוער שהתחיל לשחק באופן קבוע מגיל 17 בליגה השניה בניגריה ובזכות התמדה וסבלנות קיבל את אפודת השוער הראשון בנבחרת ניגריה והפך לאחד השוערים המוערכים בליגה הצרפתית. למעט אניימה, רב השוערים בליגות הבכירות התחילו לשחק בליגות הנמוכות בארצם, דבר שנתן להם ניסיון ויתרון על שוערים בני גילם שהיו בסגלים של קבוצות טובות יותר.
היינו עדים לתופעה כזאת גם בליגה שלנו. בעונה שעברה שיחק שוער צעיר וחסר ביטחון שהראה יכולת מאוד נמוכה במשחקיו הראשונים בליגת העל ולמרות הביקורות כלפיו הקבוצה האמינה ביכולתו, ובמהלך העונה חל שיפור ניכר ביכולתו ובביטחון האישי שלו. האבסורד הוא שהשוער היה בכלל זר. כולם זוכרים את היכולת הצולעת של פרדראג ראיקוביץ' שוערה של מכבי ת"א בתחילת דרכו בכדורגל הישראלי ובגלל הסכום הגבוה שהקבוצה שילמה עליו מעמדו של השוער הצעיר לא התערער. השאלה היא אם מכבי תל אביב הייתה נותנת אשראי לשוער הצעיר אם היה מדובר בשוער ישראלי? כנראה שלא. לא מעט שוערים ישראלים לא ממצים את הפוטנציאל שלהם בגלל שהם מעבירים את רב הקריירה שלהם בליגה הלאומית, ליגה א' או בספסלי הקבוצות בליגת העל ובמידה ויהיו רק שוערים ישראלים כל קבוצה תקדיש זמן ומשאבים לפיתוח השוער הישראלי. הבעיה היחידה בהכנסת חוק כזה, הוא שעלול להיווצר מצב של שחרורים לא רצויים של שוערים שקבוצות ליגת העל כן מעוניינות להשאיר, הרי זה יהיה לא הוגן להכריח את מכבי תל אביב להיפרד משוער שהיא שילמה עליו 3 מליון יורו. אבל גם לבעיה הזאת יש פיתרון די פשוט. במידה ויכנס החוק, כל קבוצה תוכל להשאיר את השוער הזר שלה כמה עונות שהיא רוצה, אבל השוער לא יוכל לעבור לקבוצה אחרת בישראל ובמידה ויימכר הוא לא יוכל לחזור לליגת העל. אני מאמין שתוך שתי עונות הליגה תהיה נטולת שוערים זרים ורמת השוערים בליגה רק תעלה.
להלן שוערי הנבחרת הצעירה משנת 2004 ועד היום:
לעלות את מכסת הזרים בליגה
כנראה שחלק גדול מכם לא יסכים עם ההצעה הזאת. יותר מזה, יש דעה רווחת בקהל הישראלי שהשחקנים הזרים הם אלו שמפריעים לשחקנים הישראלים להתקדם. גם בתקשורת הישראלית ישנה תופעה של שנאת זרים.
שלמה שרף כתב טור לאתר ערוץ הספורט לאחר המחזור השלישי בליגת העל בעונת 2015/2016, שם הוא כתב את דעתו על הזרים החדשים של מכבי חיפה: "אני יכול להבין מועדון שנמצא בלחץ, אבל בשום פנים אני לא יכול להבין את מסע הרכישות של הירוקים. הביאו שני שחקנים כמו גליינור פלט וניקולה דרינצ'יץ', שקיבלו אתמול כרטיסים אדומים. את שניהם הייתי מעלה על מטוס עוד היום." אמרה כזאת יכולה להיות מאוד בעייתית משתי סיבות:
- הקביעה על יכולת של שחקן לא יכולה להיות אחרי פרק זמן של שניים או שלושה משחקים. גליינור פלט כבר שיחק בארץ לפני שחתם מכבי חיפה, בעונת 2013/2014 הוא כבש 11 שערי ליגה במדיה של הפועל באר שבע. בנוסף הביקורת כלפי פלט הייתה לאחר המשחק הראשון שלו במדיה של מכבי לאחר שעלה בתור מחליף, ולבסוף פלט סיים עם 15 שערים בכל המסגרות באותה עונה (יותר מכל שחקן אחר של מכבי חיפה), אז למה לשלוח למטוס שחקן שסיים כמלך השערים של הקבוצה בשתי העונות המלאות ששיחק פה בליגה? כי הזרים הם השעירים לעזאזל בתקשורת הספורט בארץ, הם לא חברים של אותם מאמנים או כתבים, אותם כתבים גם יודעים ששחקן זר לא שורד יותר מידי זמן בליגה (ניקולה דריניצ'יץ,' הזר השני ששלמה שרף התייחס עליו, עזב את הקבוצה לאחר חצי עונה וללא ספק היה זר מאוד מאכזב, אבל גם יכולת ירודה של שחקן בתחילת העונה לא מצדיקה אמרה כזאת) מסיבה זו מעטים המקרים שהם יכולים לטעות בביקורת כלפיהם.
Credit to "Maccabi Haifa FC" Facebook page - יכולה להיווצר גם בעיה תדמיתית. חשבו על מצב הפוך שמגיע שחקן ישראלי לליגה זרה ולאחר שני משחקי ליגה, מאמן נבחרת לשעבר, שגם משמש כאיש תקשורת, יכתוב דבר כזה על שחקן ישראלי. ככל הנראה שכלי התקשורת הישראלים היו מפרשים את הטענה כאנטי ישראלית.
ובכל זאת צריך להכיר במציאות, רוב הזרים שהגיעו לפה לא הראו רמת כדורגל גבוהה. בדקתי את כל הזרים שחתמו בליגת העל מעונת 2009/2010 עד עונת 2015/2016 מקבוצות מחוץ לישראל ובדקתי כמה זמן ממשיך שחקן זר בקבוצתו (לא בדקתי כמה זמן נשאר זר שעבר מקבוצה ישראלית ולקבוצה אחרת בישראל מכיוון שאם עובר שחקן לשתי קבוצות מאותה ליגה, הקבוצה יודעת בדיוק איזה שחקן היא תקבל, הבדיקה הזאת מראה את סבלנות הקבוצות לגבי שחקן לא מוכר בכדורגל הישראלי), והתוצאות נמוכות במיוחד.
הממוצע של שחקן זר בקבוצה ישראלית הוא כ- 13 חודשים. הנתון שמצביע על עיקר הבעיה הוא שמתוך 338 שחקנים שנבדקו, 143 שחקנים לא המשיכו בקבוצה מעל חצי עונה (מדובר ב- 42% מהשחקנים). הזר שהמשיך הכי הרבה בקבוצתו מהשחקים שנבדקו הוא קסטוטיס איבשקביצ'יוס, קשר בני יהודה ונבחרת ליטא לשעבר, ששיחק בקבוצה חמש עונות ולמרות פציעה בשנת 2013 שהשביתה אותו מכל פעילות למעלה משנה, הקבוצה החליטה לא לשחרר את השחקן. איבשקביצ'יוס חזר לשחק בשורות בני יהודה בשנת 2015 והיה חלק מסגל הקבוצה בליגה הלאומית שעלתה לליגת העל בסיומה.
אז בעצם יש בעיה כפולה לגבי הזרים בליגה: קודם כל אין באמת בדיקה רצינית ומעקב ממושך לגבי יכולות השחקנים הזרים שבאים לפה והשחקנים הזרים לא מקבלים מספיק זמן כדי להוכיח את יכולתם. איך אפשר למגר את התופעות האלו?
זרים בינלאומיים
אחת הדרכים לשפר את רמת הזרים בליגה היא סינון ראשוני של חלק מהשחקנים הזרים שמגיעים לישראל. אם שחקן זר מגיע לליגת העל, צריכה להתבצע בדיקה האם מדובר שחקן בינלאומי. החוק הזה לקוח מהליגה האנגלית (החוק אומר שאם קבוצה מחתימה שחקן שלא מחזיק בדרכון האיחוד האירופי, צריך להיות שחקן בינלאומי במדינתו בשנתיים האחרונות. בנוסף, הנבחרת של אותו שחקן צריכה להיות מ-70 הנבחרות הראשונות בדירוג פיפ"א – ככל שהדירוג של הנבחרת נמוך יותר כך הוא צריך לשחק יותר אחוזים ממשחקי הנבחרת. אבל יש בכל זאת מקרים חריגים לדוגמה: גבריאל פאוליסטה, בלם ארסנל, לא שיחק הופעה בינלאומית אחת בנבחרת ברזיל ולא התקשה לקבל אישור עבודה בליגה האנגלית).
נכון, פה זה לא אנגליה והחוק הזה לא מתאים לליגת העל, אבל אפשר לשנות מעט את החוק ולהתאים אותו לליגה. קודם כל החוק לא חייב לחול על כל השחקנים הזרים אלא רק לחלקם. במידה ויגדילו את מכסת הזרים לליגה לשבעה, אז לפחות ששלושה מתוכם יעמדו בתקן של שחקן בינלאומי. אפשר גם להחתים שחקן בינלאומי מכל מדינה ולדרוש שישחק לפחות כ–%30 ממשחקי הנבחרת הרשמיים של מדינתו בשנתיים האחרונות. השחקנים הזרים שכיום משחקים בליגת העל ועומדים בקריטריונים האלו הם: אמיליוס זובאס (בני יהודה ונבחרת ליטא), טיג'אן ז'ייטה (בני יהודה ונבחרת גמביה), אובידיו הובאן (הפועל ב"ש ונבחרת רומניה), דולי מנגה (מ.ס אשדוד ונבחרת אנגלונה), עמנואל אמבולה (הפועל רעננה ונבחרת זמביה), מיהאי קורהוט (הפועל ב"ש ונבחרת הונגריה), אריק סאבו (בית"ר ירושלים ונבחרת סלובקיה) ואניס אלושי (מכבי חיפה ונבחרת קוסובו). זרים ששיחקו כאן בשנים האחרונות ועומדים בתקנים האלו: מינדאוגאס פאנקה, טאדאס קיאנסקאס, חמזה בארי, מיכאי פינטילי, אזקיאל נדואסל, ולדימיר סטויקוביץ', האריס מדוניאנין, חמדי סליחי, טוסיין ריקטס, ומדו קאמרה. אמנם לא מדובר בזרים הכי טובים שהיו פה, אבל כמעט כולם היו שחקני כדורגל טובים ששדרגו את קבוצתם. שחקן בינלאומי יהיה כנראה בעל כושר משחק גבוה וניסיון יחסי מחוץ למולדתו.
עוד יתרון לחוק הזה, במידה ותהיה הגבלה לשחקנים בינלאומיים, הוא בכך שהוא יגרום לקבוצות הליגה לבחון לאורך זמן את השחקנים, לראות אותם במשחקי הנבחרת ולעקוב אחריהם לאורך זמן במהלך העונה וכך יהיה אפשר למצוא שחקנים ממדינות קטנות יותר במחירים מאוד זולים. שחקנים כמו דידייה נדונג (סנדרלנד ונבחרת גבון), בשטוש (לאציו ונבחרת אנגולה), ויקטור ווניאמה (טוטנהאם ונבחרת קניה), סטפן ססנון (מונפלייה ונבחרת בנין) וקאסימיר נינגה (מונפלייה ונבחרת צ'אד) הם שחקנים בינלאומיים שהתחילו את הקריירה שלהם בליגה המקומית וכנראה היו שמחים לעבור לליגת העל בתחילת דרכם המקצועית.
ההתאחדות לכדורגל יכולה לעזור גם היא ולהזמין נבחרות קטנות מאפריקה אסיה וממרכז אמריקה למשחקי ידידות נגד נבחרת ישראל וכך יבואו מאמני הקבוצות בישראל שיוכלו לראות שחקנים חדשים מקרוב ולנסות להחתים אותם. נבחרת ישראל לא אירחה משחק ידידות כבר שלוש שנים (מאז ההפסד 3:1 נגד סלובקיה בתאריך 05/03/2014) כנראה שמדובר בשיקולים כלכליים. באופן כללי אני לא חסיד של משחקים בינלאומיים ואם אפשר למנוע אותם אז עדיף, אבל אם כבר מתנהל משחק ידידות אז להפסיד לנבחרות ב' של קרואטיה וסרביה לא באמת מועיל בשום צורה ודרך.
הגבלת כמות זרים בעונה
רכבת הזרים שעוברת בליגה היא בלתי נתפסת, בעלי הקבוצות לא לומדים מטעויות של עצמם ושל אחרים, בתחילת העונה הם אוכלים סיפורים של סוכנים לגבי שחקנים ולאחר שהם מחתימים את השחקן הם חווים אכזבה עצומה מהשחקן ומשחררים אותו באמצע העונה. בינואר מחתימים שחקן אחר שכנראה לא ימשיך בעונה הבאה, וככה זה ממשיך לאורך שנים. בטור "חלוץ ללא מטרה" התייחסתי לחשיבות של המשכיות אצל החלוצים הזרים ובדקתי תוך כמה זמן מגיע חלוץ זר למספר שערים דו ספרתי בעונה אחת – הממוצע היה לאחר 2.3 עונות. זאת אומרת, ששחקן זר צריך לקבל זמן לפני שהוא מראה את כל האיכויות שיש בו. העונה יוצא לנו לראות את וידאר קיארטנסון שמראה שיפור רציני ביכולת שלו בחודשיים האחרונים לעומת תחילת העונה. מכבי תל אביב הוא מועדון שעובד בשקט מקצועי ולא מושפע מהתקשורת, לעומת זאת שאר הקבוצות לא נותנות שקט וסבלנות לשחקנים ומיד מחפשת להם מחליף.
יהיה אפשר להפחית את כמות השחרורים של השחקנים הזרים דרך הגבלת החתמת זרים בעונה אחת, זאת אומרת שאם אפשר לרשום שישה שחקנים בסגל הקבוצה אז כן יהיה אפשר להחתים עד שישה זרים בעונה. אם קבוצה תהיה מעונינת לשחרר זר והיא כבר החתימה שישה זרים, היא לא תוכל לרשום זר נוסף לליגה. אם היא תחתים עוד זר, הוא יהיה מוקפא עד עונה הבאה. ככה קבוצות הליגה לא יחתימו שחקנים זרים כל כך מהר וגם אם קבוצה תהיה מאוכזבת משחקן זר היא תשקול האם לחתוך אותו באמצע העונה.
איך עוד זרים ישפרו את הכדורגל הישראלי?
במידה ותהיה כמות מכובדת של שחקנים זרים טובים תשתפר מאוד ליגת העל, אין כיום מספיק שחקנים ישראלים איכותיים בליגת העל וגם אם ישחקו פחות ישראלים בליגה הראשונה השחקנים שכן ישחקו יהיו חלק מליגה איכותית יותר (שחקנים כמו אלמוג כהן ותומר חמד מראים שיפור ניכר ביכולת מאז תחילת הקריירה שלהם מכוון שהם משחקים נגד שחקנים טובים יותר באופן קבוע, האיכות לא פחות חשובה מהכמות).
עוד סיבה חשובה לא פחות היא שירד הערך של הכדורגלן הישראלי. חלק מהשחקנים הישראלים עובדים פחות קשה כי מקומם בליגה מובטח ואין שחקנים טובים שיכולים לתפוס להם את המקום בהרכב. ועוד בעיה היא שהשחקנים הטובים ביותר בישראל משחקים בליגת העל. האג'נדה של ג'ורדי קרויף במכבי ת"א היא קודם כל להביא את השחקנים הישראלים הטובים ביותר, קרויף יודע שאי אפשר להביא יותר מידי זרים לקבוצה לכן הקבוצות הישראליות מוכנות לשלם סכומים הרבה יותר גבוהים מאשר הם היו מקבלים בקבוצה מחוץ לישראל. קבוצות כמו מכבי תל אביב והפועל באר שבע יודעות שהשחקנים הישראלים הטובים הם הבסיס לאליפות ובגלל זה יש אובססיה לגבי שחקנים כמו טל בן חיים, מאור בוזגלו, ואלירן עטר. במקום לנסות למכור אותם ולאפשר להם להתקדם, הקבוצות יודעות שאין לשחקנים כאלה אלטרנטיבה והם דואגים להשאיר אותם בכל מחיר. התופעה הזאת פוגעת בשחקן הישראלי הרבה יותר מחוסר שיתוף של ישראלי אחד או שניים בהרכב.
