ארבע עשרה סדרות פלייאוף ועשרות משחקים יתקיימו עד סדרת הגמר של ה NBA.
מאות שעות שידור ואלפי מילים יעלו לאוויר עד סדרת הגמר.
המון תיאוריות, מסקנות ותחזיות יעלו במהירות ויפלו במהירות גדולה יותר עד אותה סדרה.
הכל יהיה חשוב, מלהיב ומרתק אלא שהכל מתגמד מול הסיפור האמיתי של הפלייאוף הזה, שמתמקד בשתי קבוצות ושני שחקנים: קליבלנד ולברון, גולדן סטייט ודוראנט.
כל השאר אינו חשוב, בגלל שרק לשתיהן יש מה להפסיד, ואם רחמנא ליצלן הן לא יגיעו לגמר, זה לא בגלל שהיריבות שלהן היו יותר טובות וניצחו בסדרה ביניהן, אלא מכיוון ששתיהן (או אחת מהן) הפסידו אותה. רק על קליבלנד וגולדן סטייט יש לחץ אמיתי בפלייאוף הזה. לכל שאר הקבוצות כמעט אין מה להפסיד, כי כולן בעצם אנדרדוג.
לכן קליבלנד ולברון חייבים להגיע לגמר ולעומתם גולדן סטייט ודוראנט ממש ממש חייבים להגיע לגמר וגם לזכות, כי לאחרונים יש הכי הרבה מה להפסיד.
נתחיל עם קליבלנד שמשלמת את השכר הכי גבוה בליגה והתחזקה עם כל מי שלברון רצה כדי להביא אותו קרוב ככל האפשר לתואר נוסף, ולכן כל דבר חוץ מהגעה לגמר יהיה כישלון. הגמר הוא כבר סיפור אחר, כי בהנחה שהיא תפגוש שם את גולדן סטייט, הרי היא תהיה האנדרדוג.
אלא שקליבלנד ולברון בעצם כבר השיגו את שלהם עם האליפות הראשונה אשתקד והם משחקים היום בשביל הדובדבנים שעל הקצפת. אמנם לברון עדיין ממשיך במרדף ההיסטורי שלו אחרי ג'ורדן, אבל מקומו בהיכל התהילה, ליד, קצת מתחת או מעל ג'ורדן, כבר מובטח ולכן הוא הרבה יותר רגוע. הוא עדיין נשאר מחויב ובעל מוטיבציה שאין לה תחרות בליגה, הוא יודע שכישלון העונה יקבע סופית שהוא לא ישיג את ג'ורדן, אבל לדעתי חלק מהלחץ ירד ממנו בעקבות האליפות האחרונה.
גם הכוכבית ליד שמו של קיירי אירווינג כבר הוסרה ולכן הוא יהיה הרבה פחות לחוץ השנה לתואר ואולי גם קצת פחות מחויב.
ונעבור לגולדן סטייט שההצטרפות של קוין דוראנט לקבוצה הכמעט מושלמת שבנה סטיב קר, הציבה למועדון הזה רף מינימלי לעונה הזו – אליפות.
כל תוצאה אחרת היא כישלון, ואפילו כישלון מוחלט, גם לקבוצה וביחוד לדוראנט.
לווריירס היתה נוסחה מנצחת שעבדה נהדר במשך שנתיים ועל פניו הצירוף של דוראנט לא פגע בכימיה שהיתה שם.
גולדן סטייט שייטה די בנינוחות לכיוון הפלייאוף כשהיא מנצחת בקלות את רוב המשחקים, כולל בתקופה שבה דוראנט היה פצוע. הפלייאוף אמור להיות יותר מאתגר ותחרותי, אבל קשה למצוא מישהו שיהמר נגד העפלה שלהם לגמר.
גולדן סטייט היא הדוגמא האולטימטיבית לשלטון הכוכבים בליגה. הם יחליטו איפה לשחק בכדי למקסם את הסיכוי שלהם לזכות באליפות ובתהילה. דוראנט יכול היה לבחור בכל קבוצה אחרת או להישאר באוקלהומה ולהרוויח הרבה יותר עם סיכוי לא רע לזכות באליפות. הוא בחר להצטרף לסטף, קליי ושאר הווריירס על מנת ליצור שם קבוצה של כוכבי על שיש לה אך ורק מטרה אחת. הבחירה של דוראנט בגולדן סטייט עוררה הרבה ביקורת מאחר ועל פניו היתה בחירה בדרך הקלה והבטוחה לאליפות.
דוראנט רוצה אליפות וכל תוצאה אחרת תתייג אותו לא רק כאגואיסט ופחדן, אלא גם ככישלון, וכולם ישאלו האם בלעדיו גולדן סטייט בהרכב הישן כן היתה מצליחה להחזיר לעצמה את האליפות. אם הוא יזכה באליפות היא אמנם תהיה עם כוכבית קטנה, אבל מה איכפת לו, כי יש לו אליפות.
עם כל הכבוד לווסטברוק, הארדן, קוואי לנארד, כריס פול, פופוביץ' ושאר הקבוצות והכוכבים שהגיעו לפלייאוף, הסיפור היחיד כאן הוא שתי הקבוצות הללו ושני השחקנים הללו.
רק להם יש מה להפסיד בפלייאוף הזה. מי יותר ומי פחות.
