בס"ד

"כמה אוהדים של מנצ'סטר סיטי דרושים בשביל להחליף נורה? אפס, הם רגילים לחיות בצל".

הבדיחה הזאת מוכרת בכל מיני ווריאציות בקרב אוהדי מנצ'סטר יונייטד ואמנם כיום המצב כבר לא כזה, אבל היא מצביעה בדיוק על הנקודה הכואבת בכדורגל של ימינו: הכסף הורס את הכדורגל. קבוצות רוכשות שחקנים אלמוניים בסכומים דמיוניים ולקבוצות הקטנות אין יכולת לעשות אפילו קולות של תחרות. לסטר היא היוצאת מן הכלל שאינה מעידה על הכלל.

יחד עם זאת, גם המועדונים שמוציאים המון כסף על רכש לא תמיד עושים זאת בחוכמה רבה. שחקנים נרכשים בהון עתק ועוזבים תוך עונה, חלקם לא תורמים מאומה. די להיזכר בדי מריה ופלקאו ביונייטד, דנילו בריאל מדריד, צ'יגרינסקי ואפלאי בברצלונה ודנילסון בבטיס. בהרבה מקרים, מפתיע שהקבוצה בכלל ביצעה את הרכש היקר, מפני שמחלקת הנוער של המועדון משובחת ויכולה לשלוח לבוגרים דם חדש ומיוחד. ראשפורד ומסי (תהרגו אותי על ההשוואה כבר בתגובות) הם 2 השמות הראשונים שעולים לי כדוגמאות טובות לכך.

אי לכך ובהתאם לזאת, ניסיתי לבחור את השחקנים שפרשו, שאם יחזרו לשחק, היו עוזרים לקבוצותיהם יותר מכל רכש יקר. לסדר הרשימה אין משמעות.

ג'נארו איוואן גאטוסו

הגרזן האיטלקי. בשנותיו במילאן הוא שיתף פעולה עם שחקנים כמו רוי קושטה, אנדראה פירלו, פאולו מאלדיני, אינזאגי, שבצ'נקו, קאקא ואחרים, אך למרות חשיבותם הרבה של אלה שהוזכרו קודם, נדמה שהקשר המאיים היה הבורג המשמעותי ביותר במילאן הגדולה. 2 אליפויות אירופה הוא השיג עם הרוסונרי והגיע איתה לעוד גמר (ואף מילה על ליברפול). מילאן גילתה כמה היא תלויה בו כאשר בתחילת עונת 2007 נפצע גאטוסו ומילאן הסתבכה במאבקה על כרטיס לאירופה, עקב חלקה בפרשת הקאלצ'יופולי, אחריה הורדו למועדון נקודות. אפשר להניח שאם היה משחק כיום, מילאן הייתה נאבקת על האליפות ולא על המקום השלישי.

פול סקולס

הרבה לפני שאנגליה הכירה את מסירות הסרגל של אייל ברקוביץ', היא התוודעה לקליעה למטרה של סקולס. מסירות על פני טווחים של יותר מ-50 מטרים הגיעו בקלות ליעדן ובעיטות שלו מכדורים שחזרו אליו מהאוויר שוגרו היישר לפינה אליה כיוון את הכדור. כריסטיאנו רונאלדו סיפר פעם שהוא השוויץ בטריקים באימונים ואף אחד לא יכל לחקות אותו. סקולס ניגש אליו ואמר לו שהוא הולך לפגוע בעץ שמרוחק 50 מטרים מהם. אמר ועשה. רונאלדו ניסה את זה לאחר מכן 10 פעמים ולא הצליח. הג'ינג'י כבר פרש פעם אחת וחזר ונדמה שאם היה חוזר שוב, היה עוזר ליונייטד בקלות, עם 55 הבישולים שלו לאורך הקריירה באולד טראפורד. רק 25 בישולים יש למנצ'סטר העונה, כשמלך הבישולים שלה הוא רוני (5), שבקושי משותף לאחרונה.

רונאלדיניו

עונה סבירה עוברת על ברצלונה, במונחים שלה. היא מדורגת 3 בלבד בליגה, אחרי סביליה ובמבט מבחוץ נראה שלא הכל מתקתק שם כמו בעבר. מסי הוא עדיין מסי וגם סוארס מספק את הסחורה, אלא שניימאר לא ממש פוגע העונה ואולי ברצלונה יכלה להיעזר בשירותיו של ברזילאי אחר ששיחק בקבוצה. אין צורך להרחיב על משמעותו של הרקדן לברצלונה. במקום זה, אפשר להישען אחורה ולדמיין אותו משתף פעולה עם מסי בשיאו, עם סוארס בחוד ועם אינייסטה מאחורה.

ז'וניניו פרנמבוקאנו

קסיאס, קאן, ואלדס. אלה רק חלק מהשוערים שאכלו מרורים מהבעיטות החופשיות של הברזילאי, שהיה חלק גדול ומשמעותי ביותר מהשליטה של ליון בליגה הצרפתית בעשור הקודם. מאז שעזב, לא הצליחה ליון לזכות שוב באליפות ולמעשה רק השנה היא חזרה לצמרת, כשהיא ממוקמת רביעית. אבל בעונה בה מונאקו כובשת הכי הרבה באירופה וניס ופ.ס.ז' דולקות אחריה, יהיה קשה לליון לבנות על תואר כלשהו. אולי ז'וניניו יוכל לעזור?

לוסיו

בשנת 2000 הוליכה באייר לברקוזן את הטבלה במשך כמעט כל העונה, עד שהפסידה את האליפות ברגע האחרון. חלק מהסגל הוחלף ובשביל לייצב את ההגנה, הביאו מברזיל את הבלם הכי תוקף בעולם, לוסיו. יחד איתו הגיעה הקבוצה ב-2002 לגמר הגביע בגרמניה, הוליכה את הטבלה עד המחזור האחרון והגיעה לגמר ליגת האלופות. מאז, המיקום הגבוה ביותר של לברקוזן היה המקום השני, דבר שכיום הוא בגדר חלום, כמעט.

שכחתי לציין, הגרמנים לקחו תנופה גדולה ובעטו הכי חזק שהם יכולים בדלי והפסידו בכל אחת מהתחרויות בהן השתתפו. מי שהתקדם מאז הוא לוסיו. הבלם עבר לבאיירן, היריבה הגדולה ומשם הגיע לאינטר. שם, לצד וולטר סמואל, הם הרכיבו הגנת ברזל וזכו בטראבל. כשיש ספק אין ספק ואין ספק שלוסיו חסר כיום ללברקוזן יותר מכל אחד אחר.