אחת הסיבות שבחרנו לפתוח את הפרוייקט הזה ב1995 הייתה כי זאת הייתה שנת התעצמותה של הבעלות הפרטית. בתהליך שהתחיל בסוף שנות השמונים והמשיך אל תוך שנות התשעים עברו רוב הבעלויות של קבוצות הכדורגל בישראל מאיגודי הספורט אל בעלות פרטית שרכשה את זכויות הניהול שלהן. קבוצות הכדורגל בישראל הוקמו בידי איגודי ספורט מפלגתיים כדי שישמשו במה ספורטיבית לרעיונות הפוליטיים. לכן קבוצות הספורט בישראל יקראו לרוב בית"ר, מכבי או הפועל, על שם האיגודים שהקימו אותם.
הכניסה של הבעלות הפרטית לכדורגל הישראלי הכניסה הרבה יותר כסף ממה שהיה בו אי פעם, אבל במקביל הפכה את הבעלות לפרסונלית, יצירת דמותו של הבעלים. כך הפך מכבי פתח תקווה, מועדון בן יותר ממאה שנה, לקבוצה שמזוהה בעיקר עם משפחת לוזון. כך הפכה בית"ר ירושלים לשרשרת של בעלים שבאו לנגוס בקבוצה הפופולרית מהבירה כדי לעשות לביתם. כך בכל כתבה שעוסקת בהפועל חיפה תמיד יישמע גם קולו של יואב כץ, הבעלים חובב התקשורת של מועדון הכרישים.
בדרך כלל הנטייה התקשורתית ושל האוהדים היא לעשות רשימה של בעלים גרועים. להיות בעלים של קבוצת כדורגל זה בדרך כלל לשאת באחריות לתוצאות הרעות שלה, להיות מאוזכר לרוב בהקשרים שליליים עם הקבוצה. התאמצנו לבחור 10 בעלים שהיו יחסית הכי טובים לקבוצות שלהם ולכדורגל הישראלי בדור האחרון. המילה "יחסית" היא החשובה כאן – לכל אוהד יש מטען שלילי רגשי כלפי הבעלים של הקבוצה שלו או כאלה אחרים, וקשה למצוא כלפיהם רגשות חיוביים. אבל אנחנו פה כדי לחגוג את החיובי בכדורגל הישראלי ויש גם חיובי בבעלות הפרטית. לצד כל אחד מהמועמדים שלנו שמנו גם סעיף של מדוע הם לא כאלה טובים, כדי לתת גם פרספקטיבה שונה.
לשאר הטורים בפרויקט גדולי הדור
10. משה חוגג
הבעלים של בית"ר ירושלים, 2018-היום
למה כן? לאורך השנים מאז שנות השמונים היו לבית"ר ירושלים המון בעלים ואחזקות. ממשה דדש, שלמעשה לא היה בעלים רשמי של הקבוצה, דרך גד זאבי שרצה לפרסם את בזק וקנה קבוצה פופולארית, קבוצת הרכישה של האוהדים בראשות פניג'ל שניהלו את בית"ר מהיד לפה, ארקדי ומופע היחיד שלו ביציעי טדי, גומא אגייאר על כל מה שזה משתמע ואלי טביב שהשמיד כל פיסה ניהולית טובה במועדון. משה חוגג הוא הראשון שבא והצהיר על כך שבא לבנות מועדון – לשפר את הנוער, להקים קבוצת נשים, להקים מועדון אוהדים לקבוצה, לנסות למלא את טדי. ההחתמה שלו את דראפיץ' וברדה השבוע הייתה הסמל – הוא בא לתקן את הדברים שטביב קלקל. אם יהיה לו אורך רוח וקצת יותר החלטות נבונות, הוא יכול לשים את בית"ר גבוה למעלה.
למה לא? כפי שכתבתי בטור שלי בשישי שעסק בו, משה חוגג נותן את התחושה שהוא קנה את בית"ר ירושלים כדי שזאת תהיה לו במה תקשורתית, שהוא לא מבין שכדורגל הוא לא סטראטאפ ושהוא קונה יותר מדי כוכבים ופחות שחקנים שאשכרה בית"ר צריכה.
9. ארקדי גאידמק
הבעלים של בית"ר ירושלים, 2005-2013
למה כן? ארקדי הוא רכבת הרים פסיכוטית עליה עלו אוהדי בית"ר אחרי הדשדוש בתחילת שנות האלפיים. אבל כשהרכבת הזאת הייתה למעלה זה היה הדבר הכי מטורף שקרה כאן בדור האחרון. החתמות במספרי ענק, כדורגל אדיר שבמרכזו, בניגוד להרבה פרוייקטים של גלאקטיקוס ברחבי העולם, עמדו צעירים בוגרי מחלקות הנוער של הקבוצה מהבירה. זאת אמנם לא הייתה הכוונה של ארקדי, אבל הוא אחראי להרבה מאוד אוהדים שגדלו לאהוד את בית"ר הדורסנית של אותם השנים. היא הייתה כל כך דומיננטית שהיה צריך להמציא שיטה של קיזוז רק כדי לנסות להילחם בה.
למה לא? לארקדי הייתה מטרה ברכישה של בית"ר – לקבל מעמד ציבורי שיוביל אותו לתפקיד עם חסינות, מה שנקרא תרגולת "שמואל פלטו-שרון". ברגע שהוא הבין, בבחירות לראשות עיריית ירושלים, שזה כנראה לא יקרה מההשקעות שלו בבית"ר, הוא פשוט חתך וריסק את המועדון. כמו שהרים את הקבוצה ללא נשמה כך גם פורר אותה ללא סנטימנטים.
8. ג'קי בן זקן
הבעלים של מ.ס. אשדוד, 1999-היום
למה כן? מאז יזם איש הנדל"ן את איחוד שתי הקבוצות של אשדוד ב1999 ג'קי שלט בפועל במועדון, למרות שההגדרה שלו תמיד הייתה הספונסר של המועדון. במהלך השנים האלה אשדוד שמרה יחסית על יציבות, וגם ירידת הליגה ב2014/15 הובילה לעלייה בעונה שאחרי. במהלך השנים האלה בן זקן הפך שני מועדונים שנעו בין הליגה השנייה והשלישית למועדון יציב בליגת העל, אבל גולת הכותרת של הפרוייקט הייתה מחלקת נוער מפוארת שהקים והוציאה בעשור האחרון עשרות שחקנים לכל קבוצות הליגה. המראה של ילדים שהולכים ברחובות אשדוד עם כדור ומדים של המועדון הפך כל כך נפוץ, והוביל את המועדון לשמור על יציבות גם בימים בהם הבעלים היה עסוק, נניח בלשבת בכלא.
למה לא? האיחוד של שתי הקבוצות בוצע ביוזמתו של ג'קי בן זקן, ששלט על חלק נכבד מהנדל"ן באשדוד באותה התקופה והיה בקשר אישי עם ראש העיר להוביל את המהלך. כתוצאה מכך שתי קבוצות עם קהל אוהדים והיסטוריה רחבה נעלמו ובמקום עלה יצור כלאיים שמביא בקושי 300 איש למשחקי בית. לקח שנים לשקם את שני המועדונים ההיסטוריים של העיר, והרבה מזה באשמת בן זקן. וכל זה בלי להזכיר את הישיבה בכלא.
7. אייל סגל
הבעלים של מכבי נתניה, 2016-2020
למה כן? כניסה יחסית חדשה של הבעלים היוצא של מכבי נתניה (כך לפחות מוצג תקשורתית). כשקיבל את הבעלות על המועדון בקיץ 2016 מכבי נתניה הייתה בשיא השפל. עם מינוס 9 נקודות בליגה הלאומית הייתה תחושה שייקח שנים עד שנתניה תחזור להיות רלוונטית בכדורגל הישראלי. אחרי שעברה התעללות רבתי מאשר אלון ודניאל יאמר נתניה הייתה מועדון מפורק. אבל סגל, עם ניהול חכם וקרוב לאוהדים, הוביל את נתניה לאחת העונות הכי גדולות בדור האחרון של קבוצה בליגה הלאומית ולעלייה לליגת העל, שם הוכיח שניהול נכון הוא לא מילה גסה גם בליגת העל, כשהשקיע סכומים יפים בקבוצה שרצה בפלייאוף העליון והגיעה לגמר הגביע.
למה לא? הפיוז הקצר שלו, שנגלה אחרי הודעת העזיבה שלו בפברואר האחרון, גרם לרבים לתהות למה מלכתחילה לקח את מכבי נתניה תחת כנפיו. גם האובר-סולידריות שלו עם האוהדים במיצג חולצת הקבוצה היה נראה די טיפשי. כרגע הוא מבטיח שהוא ימשיך להזרים בטוחות עד שיבוא רוכש אחר, נתניה כבר הייתה בסרט הזה.
6. רובי שפירא
הבעלים של הפועל חיפה, 1993-2001
למה כן? רובי שפירא עשה מה שכל אוהד כדורגל חולם לעשות – להתעשר מאוד ולקנות את הקבוצה שאותה אהד מילדות. אביו היה חבר הנהלה בקבוצה ואחיו אוהד שרוף. פטירתו של אחיו מסרטן הובילה את איש העסקים מקריית חיים, שהתעשר בשנות השמונים מבניית בתי קירור לדגים בניגריה, לתמוך בתחילה כספונסר בהפועל חיפה ומאוחר יותר גם לרכוש את זכויות השליטה במועדון מההסתדרות. הוא לקח מועדון הסתדרותי מנומנם שהיה ידוע כקטן, שולי ולא מעניין והפך אותו לאחד המובילים בישראל, תוך כדי שהוא מביא בסכומי ענק של אז את מיטב שחקני הליגה, הופך את מחלקת הנוער לתפארת המועדון ומביא עשרות אלפי אוהדים ליציעים. ובעיקר, הביא אליפות וגאווה לצד האדום של העיר האדומה.
למה לא? לעובדת היותו אוהד של המועדון היו גם חסרונות, ובעיקר הם היו התנהלות כספית רשלנית מאוד. סכומי כסף מטורפים שנשפכו על משכורות שחקנים, פיטורי מאמנים ושינויים תכופים במועדון ובעיקר תשתית בעייתית ליום הטרגי שבא אחריו, בו מצאה את עצמה הפועל חיפה בחזרה בליגה הלאומית, כמו לפני שהוא הגיע.
5. מאזן גנאים
הבעלים של בני סכנין, 1994-2008
למה כן? כשבני סכנין עלתה בפעם הראשונה בתולדותיה לליגת העל ב2003 כל מה שראשיה רצו זה לא להפוך להפועל טייבה 2. יחד איתה עלתה גם אחי נצרת. אלא שבעוד אחי נצרת הפכה להיות קבוצת ליגה לאומית שפעם בכמה שנים עלתה ליגה וישר ירדה, בני סכנין הפכה לקבוצה הכי מצליחה של המגזר הערבי. רוב הציבור היהודי לא הכיר את העיר הגלילית הזאת עד העלייה של הקבוצה, ועל ניהולה מאז האיחוד עם הפועל סכנין הופקד מאזן גנאים, שחקנה לשעבר של הפועל סכנין. מאזן הוביל את סכנין להיות חברת קבע בעילית הכדורגל הישראלי, לגביע היסטוריה ראשון למגזר הערבי ולייצוג הראשון של ישראל באירופה בידי קבוצה מהמגזר הערבי. העזיבה שלו ב2008 לאחר שנבחר לראש העיר הייתה טובה מאוד לתושבי סכנין, אבל לבני סכנין היא הייתה מכה קשה שמאז התקשתה להתמודד איתה.
למה לא? מאזן אמנם העלה את סכנין למקום בו הייתה, אבל גם הכניס לתוך הקבוצה המון גורמים פוליטיים מהמגזר שגזרו קופון על היריבות של סכנין עם בית"ר ירושלים. מאזן אמנם לא המציא את היריבות הזאת, אבל הוא לא ממש ניסה להפסיק ללבות אותה, וזה חיסרון משמעותי מבחינתו.
4. איזי שרצקי
הבעלים של עירוני קריית שמונה, 2000-היום
למה כן? הפיצוצים של הזיקוקים שנשמעו בתוך משחק האליפות של קריית שמונה ב2012 היו סוג של מפץ בכדורגל הישראלי. מעולם לא לקחה אליפות בישראל קבוצה כל כך קטנה, כל כך צעירה. כשאיזי שרצקי הגיע לבקשת ראשי העיר קריית שמונה לפגישה בה התבקש לתרום לכדורגל בעיר הוא הסכים לעשות זאת – בתנאי ששתי הקבוצות שהיו בליגה א' או ב' יתאחדו. הפועל קריית שמונה ומכבי קריית שמונה הפכו להפועל עירוני קריית שמונה, ואיזי הבטיח – בתוך עשור נהיה בליגת האלופות. הוא אמנם לא עמד בזה, זה היה גדול על כל אחד, אבל אדם שלקח קבוצה מקצה הארץ והפך אותה לאלופה תוך 12 שנים ראוי להמון הערכה במינימום.
למה כן? איזי עשה הרבה עבור קריית שמונה, אבל במקביל חשף את היותו חולה תקשורת עם פיוז קצר. הפיטורין של בני בן זקן, הפיטורין של ברק בכר והפיטורין של תומר קשטן הם רק חלק מההזיות שעברו בעשור האחרון במשרדי המועדון הצפוני.
3. אלונה ברקת
הבעלים של הפועל באר שבע, 2007-2020
למה כן? קשה לדמיין את זה עבור אוהד כדורגל צעיר, אבל בתחילת שנות האלפיים הצירוף "הפועל באר שבע אלופה" היה נשמע בגדר הזיה בצהרי יום חם בשכונה ד' בעיר. אלי ז'ינו היה הבעלים של הקבוצה ודירדר אותה כל הדרך למרכז הטבלה בליגה הלאומית. כשאלונה רכשה ממנו את המועדון אוהדי הפועל באר שבע היו עם תחושת רווחה, אבל לא חלמו על צלחת אליפות. אלא ששנים של בניית מועדון, קשרים טובים עם ראש העיר רוביק דנילוביץ' ועבודה שקטה ונכונה הפכו מועדון מסוכסך לאימפריה מקומית והחזירו את האליפות אחרי ארבעים שנים. לא רק זה, אחרי האליפות גם נוספו עוד שתי אליפויות, גביע וקמפיין נהדר בליגה האירופית. העובדה שהיום הפועל באר שבע היא מותג אירופאי גדול היא בעיקר בזכות אלונה. בענף גברי היא הפכה להיות אחת הדמויות הכי חשובות בדור האחרון.
למה לא? המשבר של השנתיים האחרונות במועדון הראה את הצדדים השליליים בניהול של אלונה – חוסר הערכה למי שצעד לצידה לאורך כל הדרך כשגרמה לבכר להתפטר ולא החליפה איתו מילה, הריצה ההזייתית ברשימת הבית היהודי לבחירות הראשונות של 2019, ה"תחזיקו אותי" שעבר מאז על המועדון וההודעה על העזיבה בגלל ששחקנים רצו שיעמדו בחוזים שחתמו מולה. היא הייתה פוטנציאל לא רע למקום שני בדירוג הזה, אבל השנתיים האחרונות הרחיקו אותה מאוד משם.
2. מיטש גולדהאר
הבעלים של מכבי תל אביב, 2009-היום
למה כן? הגעתו של מיטש גולדהאר לקנות את מכבי תל אביב בקיץ 2009 הייתה חשודה בעיני רבים בכדורגל הישראלי. אוהדי מכבי תל אביב כבר ראו את אלכס שניידר גואל את המועדון מידי לוני הרציקוביץ' ועוזב בתום עונה וחצי בקושי. לכן, כשגולדהאר הגיע חשבו לעצמם רבים "מה יש למיליארדר הזה לחפש בלהיות בעלים של קבוצת כדורגל ישראלית". גולדהאר עצמו אמר שהוא רואה את ההשקעה במכבי תל אביב כמעשה ציוני, אבל גם אם זה לא הסיפור, הוא הגיע בסיומן של שנים קשות למועדון. מאז הדאבל ב1996 המועדון זכה רק באליפות אחת, גם היא עם הרבה מזל. תוך לא הרבה זמן וכשהוא משנה במקביל את כל שיטת העבודה בכדורגל הישראלי, הוא הקים מועדון שהפך לבן דמותו של מועדון הכדורסל בעל אותו שם. עם שליטה אדירה ושיטות מחו"ל, גולדהאר לא רק השקיע והצליח, אלא גם עושה רושם שהוא לא מתכוון ללכת לשום מקום, ובסבירות גבוהה במצעד כזה עוד עשור כבר יהיה במקום הראשון בהפרש.
למה לא? המון אנשי צוות מקצועי עברו ב11 השנים האחרונות בקריית שלום. נכון שרובם פשוט רצו להתקדם או פחדו מטילים על תל אביב, אבל העובדה שלא הצליח לשמור על צוות מקצועי רציף למשך יותר משנתיים אומרת הרבה על יכולות הניהול שלו את הקבוצה או בעיקר על סדר העדיפויות שלו בניהול העסקים שלו.
1. יעקב שחר
הבעלים של מכבי חיפה, 1992-היום
למה כן? באמצע שנות השמונים, כשיעקב שחר התחיל להיות הספונסר של מכבי חיפה, זה היה מועדון עם הישגים מועטים ועם אליפות אחת בלבד. הוא נחשב בהרבה מובנים מועדון מרכז טבלה בליגה ואפילו היריבות העירונית עמדה בסימן שאלה. מאז גם כספונסר וביתר שאת כבעלים יעקב שחר הפך את מכבי חיפה למועדון פאר, כזה שמזוהה בעולם כמייצג הגדול של הכדורגל הישראלי. עם הקמה של מחלקת נוער מפוארת, האליפויות הגדולות בשנות ה90, השליטה האבסולוטית בליגה בעשור הראשון של שנות האלפיים והשקט הניהולי הוא השאיר מאחור כמעט את כל מי שהיו איתו באותו הקו בשנות התשעים. גם בתקופות בהן מכבי חיפה לא ממש איימה על האליפות היא הייתה אחת הקבוצות הכי מעניינות בליגה, וכל זה ממועדון מדרג ביניים בעיר צפונית שהיה כששחר נכנס לעסק אי שם בשנות השמונים.
למה לא? תשע השנים האחרונות היו מכה קשה למוניטין של יעקב שחר במכבי חיפה. הוא שוב ושוב נתפס, כמו הדמות שלו בבובה של לילה, כמי שעוקצים אותו שחקנים ומאמנים בזמן שהם לא מביאים את התוצאות. חלק מאוהדי מכבי חיפה מפנים אליו את האשם לשנות הבצורת של מועדון שהיה רגיל לאליפות כמעט כל שנה.
