בבירת הנגב התעוררו ביום רביעי האחרון לבוקר שהם לא רגילים אליו בשנים האחרונות. אם בשנים הקודמות באמצע חודש ינואר הם היו בשיאם, שחקני האלופה ב-3 השנים האחרונות קמו לבוקר בידיעה שההישג הכי גדול שלהם השנה יהיה לזכות בכרטיס לאירופה. בהתחשב בחודש שעובר על האדומים, גם הכרטיס לאירופה נראה כרגע רחוק לנוכח העובדה שבני יהודה בעונה מצוינת בקנה המידה שלה, מכבי חיפה עם בלבול התעוררה לחיים וגם הסטטיסטיקה של המפתיעות של אשתקד, נתניה והפועל חיפה, מתחילה להתיישר.
אלונה, בכר, אסי רחמים ושות' נכנסים כעת לתקופה לא קלה, אבל כמו שהקלישאה הבלתי נגמרת אומרת, דווקא מרגעים קשים מתחזקים יותר. באר שבע צריכה כבר מעכשיו להתחיל לבנות את העונה הבאה כדי לחזור למאבק האליפות. האלופה צריכה לחזור למקורות שלה, לחשיבה הנכונה שאפיינה את כל הגורמים שנמצאים בתוכה לפני רצף האליפויות המרשים. נכון, קל לדבר בדיעבד, אבל בסופו של דבר היה ריח לא נעים באוויר בטרנר כבר מההדחה מאירופה אחרי התבוסה לדינמו זאגרב והשחרור של אנסטיס. תחברו קניית "כוכבים" מקומיים מקבוצות הליגה, דבר שבכל ליגה לא עובר בעולם בפרגון גדול והייבוש הלא ברור של חנן ממן ובן שהר בתחילת השנה ותקבלו מתכון למאבק חסר סיכוי מול הקארמה ומול הצהובים מקרית שלום.
איך חוזרים כבר בשנה הבאה?
בכל פעם שבאר שבע הבטיחה את האליפות בשנים האחרונות, דאג ברק בכר בראיון הראשון, כשהוא עוד עם ריח השמפניה על הבגדים שלו, לפרגן דווקא לשחקנים שלו שפחות שיחקו, שהיו שם בכל רגע שהוא קרא להם עם רצון גדול להוכיח שהם שייכים ומתאימים גם לרמה הגבוהה ביותר והם תמיד יהיו שם בשביל המועדון. אותם שחקנים כדוגמת וובה בראון, בן תורג'מן, מתן אוחיון וכו' היו אמנם רק שחקנים משלימים ולא ראו הרבה דקות, אבל דווקא אותם שחקנים הם אלה שהביאו לבאר שבע את הכוחות, את האקסטרה, גם בפן המנטלי ובחדר ההלבשה כדי להצליח להשיג את האליפויות שהגיעו.
הרבה דוגמאות דווקא לכוחם של שחקני הספסל אפשר לראות בעיקר בטורנירים הגדולים של הנבחרות. כששחקן ספסל שלא ראה לפעמים אפילו דקה אחת רץ לחבר לקבוצה שהבקיע גול כאילו זה הוא שהבקיע את השער, מראה הרבה פעמים על כוחו של חדר הלבשה, על אופי יוצא דופן של שחקן ועל ההבנה שבסופו של דבר התחרות ביניהם על המקום נקבעת על ידי מאמן וחוסר תקשורת בין השחקנים שמתחרים על המקום לא יוביל את הקבוצה לשום דבר טוב.
אין יותר מדי הוכחות לכך שחדר ההלבשה של באר שבע מפורק או שיש ריבים בלתי פוסקים, אבל המשפט של מאור מליקסון אחרי התבוסה למכבי ת"א (0-3) "זו תקופה של גברים, לא פחדנים" רמז שגם לקפטן המסור יש על הלב דברים שמשקפים את האווירה הכללית. ההחלטה של באר שבע השנה להביא שחקנים איכותיים יותר כדוגמת עדן בן בסט, חן עזרא, דיע סבע והסלביינק אמנם נראתה כמו פעולה הכרחית כדי להצליח באירופה ולהמשיך את הרצף בליגה, אבל אחרי חצי שנה אפשר לומר שהמתכון הזה לא יכול להצליח, בטח לא בארצנו הקטנטונת. אובר תחרות לא טוב לשחקן הישראלי ברובו, כמות נכבדת של שחקנים באותו מעמד בציפייה שווה לשחק, יכולה הרבה פעמים לעשות יותר רע מטוב על אחת כמה וכמה שבאר שבע הודחה מאירופה מוקדם מהצפוי. תחרות על ההרכב זה דבר מבורך, אבל צריך גם לדעת את מי אתה מושיב על הספסל.
בן בסט בקדנציה שלו במכבי ת"א נכשל ורבות דובר על האווירה ששררה בספסל אחרי שהיה מבין שלא ייכנס למשחק. זכור במיוחד המקרה כשפאקו מאמן מכבי דאז, היה צריך לגשת לנחם את בן בסט על הספסל ולתת לו סוג של דין וחשבון ללא מילים. בן בסט במקרה הזה הוא יוצא מהכלל שמעיד על הכלל, כי הוא לא היחיד בכדורגל שלנו שמלחמה על הרכב היא לא דבר שהוא יכול ומוכן לקבל.
באר שבע החזירה החודש לשורותיה את בן תורג'מן מבני יהודה. תורג'מן לא שיחק השנה כמעט בקבוצה של אבוקסיס שהעדיף את מתן בלטסקה על חשבונו ועדיין בכר בחר להחזיר אותו. גם בכר כנראה הבין שצריך לחזור למקורות. לשחקנים אולי פחות איכותיים, אבל כאלה שאומרים תודה על כל רגע שהם נמצאים במועדון והחשק שאיתו הם נכנסים למגרש מעלים את החסרונות המקצועיים שיש להם.
דבר נוסף שב"ש חייבת להבין, למרות שהיא לא היחידה שחוטאת בזה, הוא העובדה שלא כל שחקן ישראלי חם שמצליח בקבוצה קטנה או אפילו יצר לעצמו איכשהו שם טוב כלגיונר, יכול לבוא ולהצליח בקבוצת צמרת. אלו, סאבו, איינבינדר, מלמד, זריהן, קבהא הם שחקני כדורגל טובים ומוכשרים, וגם זה תלוי את מי שואלים. בהרבה מאוד מקרים שחקנים שנתנו עונה או חצי עונה טובה בקבוצה קטנה יותר ומגיעים לקבוצה גדולה מאבדים את האיזון, הלחץ משפיע עליהם אחרת והיכולת על המגרש לא מתקרבת למה שהם סיפקו לפני. באר שבע צריכה לבחור שחקנים עם אופי מסוים, שהוכיחו את עצמם לתקופות ארוכות טווח ובעיקר כאלה שיודעים את מקומם.
ג'ורדי קרויף שינה את פניה של מכבי ת"א בפרט ואת הכדורגל הישראלי בכלל מהרגע שנחת פה. ההתייחסות לכושר למשל, שמונהגת היום בכל קבוצה בארץ, החלה בגלל המהפכה הארגונית שעשה ההולנדי במכבי. דבר אחד שקרויף לא הצליח בו כמו שציפו הוא עניין השחקנים הזרים. למעט מספר מצומצם מאוד של הצלחות, כדוגמת קרלוס גארסיה וראדה פריצה, רוב הזרים שהנחית פה קרויף היו כישלון. באר שבע גם היא לא הצליחה להתעלות בנושא הזה על היריבה של השנים האחרונות. כשברק בכר הגיע לב"ש טוני וואקמה, ג'ון אוגו ואובידיו הובאן כבר היו במועדון והיוו בסיס מצוין כדי לעשות את הצעד אחד קדימה שכולם חיכו לו. רוב הזרים שבאר שבע הנחיתה בשנים שלה בצמרת היו לא מספיק טובים בלשון המעטה. קוואנקה, אנסטיס, סטו, מנזון, פקהארט, קורהוט הביאו תרומה מינימלית או במקרים רבים אפסית. באר שבע חייבת להנחית זרים אחרי בדיקה מעמיקה יותר, לעבוד על סקאוטינג כבר מעכשיו ואם היא לא מוצאת את השחקנים שהיא מחפשת או שבאמת נראים ככאלה שיכולים לתרום כמו שזר אמור לתרום, עדיף לא להביא בכלל מפאת לחץ. החתמת שחקנים תחת לחץ וניסיון השחרור שלהם לאחר תקופה קצרה, לא רק נראית לא מקצועית, אלא גם גורמת לסוג של תחושה של איבוד דרך שמתקשר לדבר הנוסף שחשוב להגיד על באר שבע.
ניהול קבוצת כדורגל או אימון מן הסתם נראה לרובנו כדבר קל. אנחנו נמצאים פה תמיד כדי לחוות את דעתנו, לבקר את המנהלים שלנו, את הבחירות של המאמנים של הקבוצות שלנו ואנחנו לפעמים שוכחים שמדובר בבני אדם. בני אדם שעובדים בעבודה תובענית מידי יום וזכותם לטעות. יחד עם זאת, יש הרגשה שבבאר שבע, קבוצה מיוחדת שמייצגת פריפריה ומקדשת את ערך המשפחתיות, המשפחתיות קצת הלכה לאיבוד ומרבית האחריות על הדבר הזה מוטלת על הגורמים המקצועיים הבכירים – מהזוג ברקת, דרך ברק בכר ואפילו לעוזריו.
באר שבע באליפות הראשונה עוד נחשבה למאמי הלאומית, אבל בישראל כמו בישראל, הצלחה גדולה כבר מביאה שונאים וקנאים שמחכים לנפילה. באר שבע כבר לא מחפשת להיות "מאמי", אבל גם לא רוצה להיות אימפריה דורסנית נטולת רגשות. חשוב מאוד שהטיילת הגדולה בשנה האחרונה בווסרמיל תיפסק. ה-DNA הטוב שמאפיין את המועדון בשנים האחרונות יכול להשתנות פלאים ולהרחיק מחדש את באר שבע מהצמרת הגבוהה של הכדורגל שלנו אם לא יחליטו להתקין תמרור עצור גדול בכניסה למשרדים של אלונה.
המתיחות עם שהר, שחקן שהקהל של באר שבע מעריך מאוד, הבאת שחקנים ושחרורם אחרי מעט מאוד זמן כדוגמת השחרור של אנסטיס אחרי משחק אחד (גם אם באמת מדובר בפלופ יוצא דופן), השחרור של איינבינדר אחרי מחנה האימונים של הקבוצה הקיץ, הייבוש של חנן ממן אחרי שנבחר אשתקד לשחקן העונה הם דברים שיכולים לקרות בקבוצת כדורגל, אבל לא בסמיכות שלהם אחד לשני ובטח שלא בדרך שהם נעשים. זאת לא הפועל באר שבע.
