הטור השלישי בסידרה על יורגן קלופ, האיש ששינה את ליברפול ועוד שתי קבוצות, מספר על הקריירה שלו כשחקן, על הקשיים ועל הלמידה
קלופ גדל בעיירה גלאטן שבאיזור היער השחור בגרמניה, הוא שיחק כדורגל מגיל חמש והתאמן בקבוצת הנוער הטובה ביותר באיזור, ארגנזינגן. קלופ סיפר שלמעשה הוא קיבל זימון לקבוצה לא בגלל כישרונו, אלא מכיוון שהמאמן רצה להבטיח הסעה קבועה לשחקן אחר מהעיירה שנחשב לכישרון גדול והוריו התקשו להסיע אותו מרחק של שלושים ק"מ לכל כיוון. בסופו של דבר קלופ, שהחל להתבלט מגיל 16, היה זה שהגיע לקריירה מקצוענית, וה"כוכב" שבזכותו הגיע הזימון לא זכה להגשים את החלום.
בגיל עשרים זומן קלופ למבחנים באיינטרכט פרנקפורט והחל לשחק בקבוצת המילואים שלה. אביו הסכים לשלוח אותו למבחנים בתנאי שהקבוצה תדאג לו לתואר אקדמי במדעי הספורט. קלופ לא הצליח להשתלב במועדון הגדול ועבר לשחק בקבוצות בליגות הנמוכות. הוא עבר בין ארבע קבוצות, עבד תוך כדי כך בעבודות מזדמנות, ושכרו כשחקן באותה תקופה הסתכם בשש מאות יורו לחודש. הסכום ששולם עבור הכרטיס שלו הגיע לארבעת אלפים יורו.
במאמר שהוא כתב לאתר "the players tribune" ופורסם בספטמבר 2019 הוא סיפר על התקופה ההיא ועל האירוע ששינה את חייו, לידת בנו הבכור "הייתי ילד שהפך לאבא, ולמען האמת לא בתיזמון המתאים. הייתי זקוק לכסף ללימודים ועבדתי במחסן הפצה של סרטי קולנוע. מדי בוקר בשעה שש המשאיות היו מגיעות והיינו מעמיסים עליהן מיכלים כבדים. אחרי העבודה הלכתי ללימודים, אחר כך לאימונים ובערב הייתי מקדיש מעט זמן לבני. באותה תקופה למדתי על החיים. החברים הזמינו אותי לפאב וכל איבר בגופי זעק "כן, כן, אני רוצה ללכת" אבל היתה לי משפחה וילד לפרנס. הקושי האמיתי הוא הדאגה לילד שלך. אי אפשר להשוות את זה לכדורגל".
"via facebook page "jurgen klopp
בקיץ 1990, אחרי שלוש שנים בליגות הנמוכות ובגיל 23, קלופ הגשים את חלומו להיות שחקן מקצועני, והצטרף למיינץ 05 מהליגה השניה. קלופ מעיד על עצמו כשחקן עם טכניקה לקויה, שעליה התגבר עם הבנת משחק, מהירות גבוהה והרבה נחישות, רגש ורצון עז לנצח. שנים אחרי שפרש ממשחק הוא אמר "הייתי עם יכולת של ליגה רביעית וראש של ליגה ראשונה, ומה שיצא זה שחקן ליגה שניה".
הוא היה חלוץ טוב, אולם לא יציב, ולצד עונות עם יותר מעשרה שערים, היו גם עונות שפל. אחת מהן הגיעה כאשר מעבר מדובר להמבורג לא התממש, והחלוץ לקח את זה ללב. בדיעבד אנחנו ממש לא צריכים להיות מופתעים.
מיינץ היתה קבוצת תחתית עניה וחסרת אמצעים, בעלת איצטדיון קטן וללא מתקני אימונים ראויים. מרבית נושאי התפקידים במועדון עשו זאת בהתנדבות, כמו המנכ"ל ששימש גם בתפקיד הכרוז באיצטדיון וגם כמוכר כרטיסים. כשקלופ הצטרף לקבוצה הוא היה נשוי ואב לילד בן שנה וחצי וללא ביטחון או גב כלכלי. המשמעות הכספית של ירידת ליגה היתה ברורה לו, והדאגה לפרנסה היתה קבועה ומשמעותית בחייו. המצב הכלכלי של הקבוצה ושלו היה דומה.
במהלך השנים קלופ שיחק במספר תפקידים, ואני בטוח שזה תרם לא מעט להבנת המשחק שלו וליכולתו להדריך שחקנים בחוליות שונות של הקבוצה. כשאימן בדורטמונד הוא אמר לשחקנים "מעולם לא שיחקתי ברמה שלכם, ולכן איני מתיימר לדעת הכל, אבל אני מתחייב תמיד לעזור לכם". הוא החל כקיצוני ימני בזכות המהירות שלו, ואחר כך הוסב לחלוץ מרכזי על מנת לנצל את הנוכחות שלו ברחבה ואת הדומיננטיות שלו בכדורי גובה. המהלך הזה הצליח, הוא כבש שערים רבים וזכה בחוזה מקצועני. במיינץ הוא החל כחלוץ, אולם אחרי בצורת ארוכה בהבקעות, עבר לשחק כמגן ימני.
קלופ הצעיר לא ממש שמר על אורח חיים ספורטיבי ותזונה נכונה. הוא אמנם שתה מעט מאוד אלכוהול, אבל עישן לא מעט, גם בזמן משחקים ואימונים. חוץ מזה, הוא לא שתק במהלך המשחקים והירבה להעיר, לגעור ולהתלונן על חבריו, אבל גם להדריך אותם ולתמוך בהם.
וולפגנג פרנק, שאימן אותו בשתי קדנציות שונות והיה המודל שלו לחיקוי, הסביר את איבוד השליטה של קלופ כשחקן בכך ש"היו לו המון רעיונות טובים בראש, אבל לא היה לו את הכישרון להוציא אותם לפועל".
לכולם היה ברור שהוא ה"מאמן על המגרש" ושחקנים רבים התייעצו עימו לגבי כל פן בחיים הספורטיביים והפרטיים שלהם. המעמד שלו היה חזק בקרב השחקנים עקב האישיות שלו, הותק והניסיון וגם בגלל רכבת המאמנים האינסופית בקבוצה. במהלך אחת עשרה שנותיו בקבוצה כשחקן, הוא שיחק והתאמן תחת ארבעה עשר מאמנים שונים.
הליגה השניה בגרמניה התאפיינה באותן שנים בסגנון אגרסיבי, במאבקים מתישים וברמה בינונית במשחקים ששוחקו על מגרשים באיכות נמוכה. כל זה, בנוסף לחוסר היכולת שלו לתרגם את הידע, הבנת המשחק והשאפתנות לרמת כדורגל גבוהה תיסכלו את קלופ. כבר אז הוא התעניין במבנה החברתי של הקבוצה ובהשפעה שלו על התוצאות והתיפקוד.
"ההתנסות של קלופ במיינץ 05, כחלק מתלכיד אנושי תחת לחץ קיצוני, הותירה עליו רושם עז" סיפר פיטר קרביץ, עוזרו במשך שנים וגם כיום, שהוסיף "הם היו כל הזמן עם הגב לקיר, והיו תלויים בכך שכולם יתנו המקסימום כל הזמן. הוא למד רבות באותן שנים על הגורמים שמניעים קבוצה ועל סוגי האנשים שמרכיבים אותה. הוא הבין שבעיות ניתנות לפיתרון עם מעט שכל ישר. הוא למד להרגיש את הסיטואציה, ולומר את הדבר הנכון, ברגע הנכון ובאופן הראוי".
ב 1996 קרע קלופ את הרצועה הצולבת בברך, וחזר לשחק לאחר שלושה חודשים בלבד, מוקדם בהרבה מהמלצות הרופאים. הסיבה הרשמית היתה כמובן המחוייבות לקבוצה, אולם כנראה שגם למצבו הכלכלי הלחוץ היה חלק משמעותי בהחלטה. באותם ימים שחקן פצוע היה זכאי לשכר מלא במשך שישה שבועות בלבד, ולאחר מכן היה מקבל סכום חלקי מביטוח לאומי. קלופ, כבעל משפחה ואבא צעיר, לא היה יכול להרשות לעצמו לוותר על שום סכום ולכן מיהר לחזור למגרשים.
במהלך שנותיו כשחקן קלופ המשיך ללמוד והשלים תואר ראשון במדעי הספורט. עבורו זו היתה עוד הוכחה שעבודה קשה משתלמת, ושאפשר לפצח כל אתגר.
קלופ שיחק 325 משחקים במדי מיינץ 05 וכבש מעל חמישים שערים בכל המסגרות. אלה היו שנים של מאבק מתמיד על המגרש ומחוצה לו. שנים שהיתה להן השפעה גדולה על עיצוב דמותו של קלופ ודרכי פעולתו כמאמן.
לאחר ההפסד בגמר ליגת האלופות ב 2018 מול ריאל מדריד הוא אמר "אם אנחנו יכולים לחיות רק כשהכל מושלם, אנחנו לא נשרוד בעולם הזה. צריך לקבל את העובדה שיש מישהו טוב מאיתנו ועם קצת יותר מזל, ואני השלמתי עם זה לפני שנים רבות. אני יודע שאני אנסה שוב ושוב עד שאצליח".
התחנה הבאה של קלופ היתה כבר כמאמן, וגם בה הוא חווה מאבקים, עליות וירידות, למידה והתנסות.
(הטורים מתבססים על הביוגרפיה שכתב רפאל הוניגשטיין “bring the noise”, ועל ראיונות וכתבות מאת מליסה רדי, ג’יימס פירס, סיימון יוז, ברוס שונפלד, אנדי האנטר, אולי האסה, ג'ונתן נורקרופט ורורי סמית)
קישור לכל הטורים של "יומן האליפות של ליברקלופ"
השערים הגדולים של קלופ במדי מיינץ –
איזה קטע לראות אותו כשחקן צעיר :).
מהרקע שלו אתה מבין פתאום דברים, למה הוא לוקח דברים בפרופורציות ולא נכנס לדיכאון בהפסדים ולא מרים ת'אף אחרי ניצחונות. אדם אמיתי .