מיד לאחר ההודעה הדרמטית של חביב, הרשת התחילה להרעיש עם הדיון התמידי על "מי העז? (Goat - Greatest of all time), וחביב מקבל המון "קולות".

מעטים השחקנים שגורמים לי לאמוציות והתפרצות רגשות כמו לוקה מודריץ'. ביהלום הקרואטי יש קסם וכשהוא על המגרש בא לך לטייל איתו ולכבוש את עולם.

בסקוטלנד ובסרביה כבר בקושי זוכרים מתי ההמנון הלאומי שלהן התנגן כמה דקות טרם שריקת הפתיחה למשחק במסגרת היורו. בנבחרת מהאי הבריטי מחכים כבר 25 שנים לשחק סוף סוף באליפות היבשתית ובכללי כבר 23 שנים בטורניר גדול ואילו במדינה מהבלקן מחכים להופעה של הנבחרת הלאומית ביורו כבר 21 שנים. אבל ביורו 2021 יש מקום רק לנבחרת אחת מבין השתיים הנ"ל.

כשהסתיימו משחקי פלייאוף האלופות והליגה האירופית, התבשרנו שמכבי תל אביב וב"ש יהיה ממוקמות בדרג השלישי, האמת? חשבתי שזה נחמד, אבל לא באמת שמחתי. למה? זה פשוט מאוד. הזיכרון שלי מההופעה הקודמת בליגה האירופאית.

נכון להיום, מנור עוד לא ייצב את מעמדו כשחקן הרכב בשחטאר דונייצק וכבר כלי התקשורת בארץ וההתאחדות לכדורגל בעצמה, שואלים האם הוא הולך להיות השחקן הישראלי הגדול אי פעם. למי זה טוב? למה הציפיות האלה?

זה לא שאני חושב שמכבי תל אביב סיפקה איזו הצגה יוצאת דופן של כדורגל, ממש לא. מה שהיא כן סיפקה זה משחק נכון עם ביטחון ושקט נפשי.

בשבוע שעבר, אחת ההמלצות שלי לקפטן הייתה ראשפורד, הימור שהצליח בגדול עם לא פחות מ 15 נקודות. אז את מי לשים קפטן בפנטזי פרמייר ליג במחזור השישי?

למה האירוע הזה כל כך מדובר ומתוקשר? מפני שבראשו עומד הקרב בין האלוף הדגאסטני הבלתי מנוצח, חביב נורמאגומדוב לבין הטוען לכתר, האמריקני, ג'סטין גייטג'י.

ביום שהקהל יחזור למגרשים, הכל יהיה מוכן לילה לפני. המנוי, הצעיף, החולצה, התחתונים. ששום דבר לא ישתבש, ששום דבר לא יתפספס, שלא נהיה אשמים בכלום.

בשקט בשקט טוטנהאם ביצעה חלון מאוד לא אופייני. אוהדי טוטנהאם, שרגילים לחלונות שקטים ושאם הם יהיו ילדים טובים הם יקבלו שחקן או 2, קיבלו חלון פעיל במיוחד עם הרבה החתמות מעניינות ומרגשות.