שזו באמת עונה שקשה לחזות בה את העתיד הקרוב, אנסה להסתמך על העבר בשתי דרכים. הראשונה תהיה תיאוריית ה-40 לפני 20 של פיל ג'קסון, והשניה תהיה לפי הדירוג ההתקפי וההגנתי של הקבוצות בליגה.

במרץ מזג האוויר מתחמם, ואיתו גם כל העסק הזה של כדורגל אירופי. אז אודי ריבן ומוטלה רפלד ישבו, התכתבו, וסקרו את המצב בליגת האלופות, קבוצות מאכזבות, נתנו גיחה קטנה לליגה שלנו (אירופה או לא אירופה?), והאם בצרפת באמת מישהי יכולה לקחת את תואר האליפות מפריז סן ז'רמן?

אז קצת לפני פגרת האולסטאר ופחות או יותר בנקודת האמצע של עונת הנ.ב.א, אודי ריבן ודני זסטנקר ישבו לשוחח (או יותר נכון לשלוח הודעות אחד לשני) על הדברים הטובים, הרעים ומה שביניהם. וגם קצת על דני אבדיה. 

יש לא מעט דמיון בין מועדון הכדורגל של ליברפול וזה של סלטיק. הדמיון בין הערים, בלי קשר לכדורגל. תקופת הזוהר של ליברפול שהחלה תחת ביל שאנקלי בשנות ה-60 ונמשכה עד סוף שנות ה-80 החלה במקביל לדומיננטיות של סלטיק תחת ג'וק סטין, שגם הובילה לזכייה הראשונה של מועדון בריטי בגביע האלופות

בתוך כל ההצלחה הקבוצתית, טרנספורמציה אישית למישהו שנראה די אבוד בעונה הקודמת, ז'ואאו קאנסלו.

קלופ הוא לא באמת האנטיתזה למוריניו, לפחות לא מבחינת ההתנהגות והתנהלות מול תקשורת

עונת 2020-21 בפרמייר ליג תיפתח עם שלוש עולות חדשות-ישנות: ווסט ברום, לידס ופולהאם. מבין השלוש, הקבוצה של מרסלו ביילסה היא זו שמקבלת את מירב תשומת הלב, וכנראה גם זו שתהיה תחת הכי הרבה לחץ - לא רק לשרוד את העונה, אלא להיות משהו אחר. משהו... קצת יותר.