לחובבי ספורט קבוצתי קשה לרוב להעריך באמת השקעה של ספורטאי בענף אישי. אנחנו רגילים לעודד קבוצה, לראות קבוצה, ואם שחקן תופס יום חלש, תפקיד האחרים לחפות עליו. בספורט אישי, הכל על אדם אחד. אם הוא לא טוב, הוא יפסיד. טעות שלו וכל המשחק/קרב הלך. האימונים עליו, ההשקעה עליו וההצלחה או הכישלון עליו בלבד. 
ולכן יש לי הערכה עצומה ואני מצדיע כאן לירדן ג'רבי. לא רק על אליפות עולם, על מדליה אולימפית, על שנים של ייצוג המדינה והתמודדות עם איגוד בירוקרטי, אלא בעיקר על שני עשורים של השקעה יומיומית בענף לא פשוט וחסר תשומת לב ציבורית מלבד אליפויות עולם ואולימפיאדות, אלא אם כן פרצה בו שערורייה תורנית חדשה.
ג'רבי הייתה תמיד צנועה ונתנה את כל הלב בקרבות. הוסיפו לזה את הכישרון העצום שלה, הטקטיקה והיכולת הטכנית וקבלו מתכון קלאסי להצלחה מקצועית ולתואר חביבת הקהל. ומעל הכל כאמור, מדובר בספורטאית ענקית. בג'ודו יש לנו עתיד ורק בחג האחרון השיג הדור הבא הישגים נאים בתחרות חשובה, אבל כמודל של ספורטאי, זכינו להיפרד מאחת הגדולות שבהם. כל כך מנוגדת לרוב כדורגלני ישראל. כולנו שבויים של תיאטרון האבסורד הזה, משלים את עצמינו שאנחנו צופים ב'ספורט', כשלמעשה מדובר בהצגה חלשה ותו לא. מי שרוצה ספורט אמיצי, לא צריך לנסוע רחוק, מספיק להחליף ענף
וכמה פמיניסטי או אירוני, תלוי איך מסתכלים על זה, שאחת לדור קמות לנו נשים אמיצות כמו יעל ארד, שי דורון, סילבי ג'אן, שחר פאר, לי קורזיץ וג'רבי כמובן, שמראות לכל המאצ'ואים איך עושים זאת נכון. עם ערכי ספורט בסיסיים של התמדה, דבקות במשימה, הגינות והיכולת תמיד לתת מעצמך מאה אחוז.
והמדהים הוא שהן מתחנכות באותם מחוזות של מפונקי הכדורגל, עם אותה תרבות ספורט קלוקלת לכאורה, אותו חינוך לקוי מהיסוד ואותו שירות צבאי ושאר בירוקרטיות ועדיין משיגות הישגים שענף הספורט הפופולרי ביותר כאן, לא יגיע אליהם לעולם. אז אולי הבעיה היא רק בכדורגל? אולי דווקא ג'רבי יכולה לספק כמה תובנות שיעזרו לכדורגל להוציא מעצמו קצת יותר? אני לא יודע מה תכניותיה של ג'רבי לעתיד, אני מקווה שתישאר בתחום הספורט בצורה כלשהיא, כי הספורט זקוק לדוגמא האישית שלה ולתזכורת ממנה, שמדובר בספורט, על כל המשתמע מכך.
