לפתע זה תקף אותי. הקורונה שיבשה ליהונתן את הראש. זה כבר קרה בגל הראשון, כשהופסקו האימונים, והשחקנים הצעירים עברו לאימוני זום, אבל האמנתי שכמו שיהונתן ידע לצאת מהבאסה בגל הראשון, הוא יידע לעשות זאת גם בסיום הגל השני. פה טעיתי.

העונה הראשונה שהסתיימה לה זה עכשיו, נשאה בחובה מספר אלמנטים לא שגרתיים בעליל. בטור זה אסכם את העונה שעברה ואתייחס לאספקטים החשובים לעונה הבאה, בה אמור להתבצע שינוי משמעותי מאוד עבור הספורטאי הצעיר שלי.

אז איך מוציאים את הספורטאי הצעיר שלכם מתרדמת הקורונה? איך מגשרים על חודשיים של "חוסר פעילות" במסגרת הקבוצתית? אנסה לתת את שני הסנט שלי

מצב רוח שפוף, אין ספורט לייב בכל העולם, סגרו לילדים-שחקנים את הליגה, לא נפגשים עם חברים לקבוצה. מה עושים? כיצד מרימים את הילד ספורטאי מהמצב הזה?

את ארגז הכלים אחלק לחמישה תאים עיקריים: שגרת וסדר יום, נושאי תזונה, אימוני כושר, אימונים מקצועיים, זמן מסכים יעיל ומביא תועלת . בכל אחד מהתאים אציג את הבעיה ואת הכלים שלדעתי ניתן לעשות בהם שימוש על מנת לטפל בה. אז בואו ותפתחו את ארגז הכלים שלי ונגלה אילו כלים נמצאים בו.

הטור הראשון בסדרת טורים זאת עוסק בחשיבות הניצחון, אם קיימת כזאת, או בצורה בה אני מגדיר אותו - "קדושת הניצחון". בפועל, אפשר גם לקרוא לו - מה באמת חשוב?

אז מה זה "צו פיוס" ומה הקשר שלו לכדורגל? אחד הנושאים המרכזיים אך הלא מקצועיים, המעסיקים אוהדי כדורגל רבים הוא סוגיית המשחק בשבת.

בהמשך לחלק א' של "איזה הורה של ספורטאי אני" מובא חלק ב', הכולל את השאלות, התשובות והניתוחים שהיוו את הבסיס לחלק א'.

על ארבעה סוגי הורים לספורטאים שתפגשו במגרשי הספורט בהם משחקים ילדים מדבר הטור - "המאמן", "הורה גדר", "המלווה" ו-"הפאסיבי"

אין באמור בטור להיות עשה או אל תעשה, את זה אני משאיר לטורים נוספים שיבואו בהמשך, אלא נתונים יבשים, המראים כי לגדל ספורטאי זה לא דבר זול, בכלל לא.