מעל שני עשורים שנבחרת ארגנטינה לא מצליחה להשיג תואר משמעותי. ננסה להבין מה לא עובד במדינה שאצלה הכדורגל נחשב דת.

מורת הרוח מההופעה באנפילד הייתה מבחינתי נק' מפנה. נכון, חלקכם אולי יגיד שאני מפונק ושרבים היו שמחים להתחלף איתי ולהסתפק "רק" בדאבל, אבל תאמינו לי, אני זוכר יפה מאוד תקופות שהיינו צריכים מספרת בדקה ה-92 כדי להגיע בכלל לליגת האלופות. ועדיין, למרות התארים, יש לי בטן מלאה על המאמן והייתי מאוד רוצה שיסיים את תפקידו.

אין לי ממש מושג מהיכן להתחיל מכיוון שהמשחק הענק הזה, ה"אימא של כל הקאמבקים", מורכב מכל כך הרבה תמונות מרגשות ורגעים מדהימים שכמעט כל אחת ואחד מהם יכול למלא טור.

הרגליים רעדו, הבעות הפנים הראו חששות והאדישות של ואלוורדה על הקווים לא עזרה. אין ספק שכעת אוהדי ברצלונה זועמים על המאמן שלהם שמודח בבושת פנים מליגת האלופות כבר שנתיים ברציפות. אבל היכן היו הטעויות של ואלוורדה במשחק הזה?

במהלך כל שלבי הנוקאאוט של ליגת האלופות תיעדתי את המשחקים בפואמות ובחרוזים. שיבוץ הקבוצה במשחקים שנערכים בימי הזיכרון הלאומיים שלנו הציב בפניי דילמות חדשות.

אחרי רבע הגמר הסוער של ליגת האלופות ולפני שמגיעים לישורת האחרונה של המפעל. זה הזמן לשים את הדברים על השולחן ולבדוק, מי כרגע הזוכה המיועד של כדור הזהב

בעונה שעברה הצגתי לראשונה את נעל הזהב האלטרנטיבית – הדירוג הסטטיסטי שלי למבקיעים המובילים בליגות הבכירות באירופה, שכולל מספר פרמטרים המאפשרים השוואה רחבה, יעילה ונכונה יותר בין המבקיעים הבולטים העונה. הדירוג הנוכחי יכלול שחקנים מחמשת הליגות הבכירות באירופה שכבשו לפחות 17 שערים עד כה העונה במסגרת הליגה המקומית, ויושפע מנתונים שנאספו עד ה-15.4.19.

מה יהיה אחרי שמסי ויריבו המושבע, כריסטיאנו רונאלדו, יפרשו? זאת שאלה שמעסיקה כנראה את כל מי שעוקב אחרי הכדורגל האירופי.

לצד דהירה לאליפות נוספת בליגה, לאו מסי חווה עונה סטטיסטית משוגעת, כזאת שרק מתעלה על עצמה ככל שהעונה נמשכת ונמצאת בעלייה מתמדת, עלייה שמתרחשת לכל אורך הקריירה של הפרעוש. השליטה הבלתי מעוררת שלו בכל היבטי המשחק מצריכה התייחסות מיוחדת, כזאת שמתאימה לכדורגלן השלם אי פעם.

בדרך כלל כשמגיעים לשלבים המכריעים של העונה, יש הרבה דיבורים על עייפות של שחקנים ועל חשיבות הרוטציה והמשמעות של האינטנסיביות של כל ליגה.