// מאת דף הפייסבוק טקטיקות ומה שביניהן

כבר שנתיים ברציפות שברצלונה מודחת בבושת פנים מליגת האלופות אחרי יתרון של 3 שערים במשחק הראשון. בעונה שעברה זה הגיע בשלב רבע הגמר, ניצחון 4:1 לא הספיק מול רומא שהרשיתה 3 שערים שהספיקו לה בכדי לעלות לשלב הבא. העונה זה הגיע בשלב חצי הגמר, שוב ברצלונה מגיעה ביתרון של שלושה שערים, הפעם כולם בטוחים שהיא למדה מהטעות מהמשחק מול רומא, הפעם כולם בטוחים שבלי סאלח ופירמינו בהתקפה של ליברפול אין שום סיכוי שהחניכים של קלופ יצליחו לחזור מפיגור של שלושה שערים, הפעם ואלוורדה היה בטוח שההרכב והמערך שאיתו פתח בקאמפ נואו בשבוע שעבר ושהראה יכולת חלשה (עד המעבר ל: 4-4-2) יספיק לו, אבל זה לא קרה.

הרגליים רעדו, הבעות הפנים הראו חששות והאדישות של ואלוורדה על הקווים לא עזרה. אין ספק שכעת אוהדי ברצלונה זועמים על המאמן שלהם שמודח בבושת פנים מליגת האלופות כבר שנתיים ברציפות. אבל היכן היו הטעויות של ואלוורדה במשחק הזה?

נתחיל עם המשחק בקאמפ נואו בשבוע שעבר. ואלוורדה עולה ב: 4-3-3 עם שלישיית קישור של רקיטיץ', בוסקטס וארתורו וידאל. ליברפול מנגד הייתה צריכה לשחק בלי פירמינו ובמקום זה הכניס יורגן קלופ קשר נוסף ובעצם שיחק ב: 4-4-2 בצורת יהלום. גם כשהיא משחקת עם שלושה קשרים הלחץ ליברפול הוא חזק ויעיל אז עם ארבעה שחקנים במרכז המגרש הלחץ היה עוד יותר חזק ומאסיבי. ברצלונה התקשתה לייצר מצבים כמו שהיא אוהבת ובפעמים הבודדות שכן הצליחה ליצור מהלך זה הסתיים בשער של סוארס, אבל מאז היא לא הייתה כל כך דומיננטית. למזלה של ברצלונה, גם ליברפול התקשתה בהתקפה. בלי ארנולד בעמדת המגן הימני ועם רוברטסון, שנותן יותר תשומת לב בשמירה על מסי מאשר מאמצים בהתקפה, ליברפול הייתה חייבת לשלוח כדורים ארוכים בכדי לנצל את המהירות של סאלח ומאנה מול פיקה ולנגלה.

הלחץ של ליברפול על השער של טר שטגן היה כבד, ליברפול ידעה שהיא חייבת שער חוץ וברצלונה התחילה להתקשות בהנעת הכדור ואיבדה את הפיזיות במרכז המגרש. בדיוק בשביל זה החליט ואלוורדה לוותר על קוטיניו ולעלות את סמדו. סמדו נכנס לעמדת המגן הימני בעוד רוברטו מצטרף לחוליית הקישור. המעבר של ברצלונה לארבעה קשרים בצירוף לאו מסי, שנמצא גם כן בעמדה שהיא סוג של קשר, עזרה לברצלונה לחזור לשלוט בכדור, לעצור מעט את ההתלהבות של ליברפול ולהבקיע צמד שערים נוסף שכמו שחשבנו כולם, היה אמור לסגור את הסיפור.

והנה ערב משחק הגומלין הקריטי, באנפילד מקבלים הודעה שסאלח ייעדר מהמשחק באופן סופי ביחד עם פירמינו. קלופ בעצמו היה נראה אבוד כשאמר לפני המשחק שהודיע לשחקניו שהמשימה היא קשה עד בלתי אפשרית, אבל ביקש מהם לעשות הכול. סוארס מצידו היה בטוח שיזכה לכבוש באנפילד אחרי שהודיע לפני המשחק שהוא לא יחגוג אחרי השער שיבקיע, אבל כל זה התנפץ בתום 90 הדקות. ליברפול עם רביעייה לרשת של טר שטגן, ברצלונה מפסידה בליגת האלופות לראשונה מאז אותו הפסד לרומא ושוב ואלוורדה לא למד מטעויות.

אי אפשר להאשים באופן ישיר את ואלוורדה. כמובן אפשר להגיד על אלבה שהוא היה במשחק חלש, על קוטיניו שכמעט לא הורגש ועל סוארס שהעדיף להתעסק יותר מדי בדיבורים, אבל באיזשהו מקום לואלוורדה כן יש חלק מאוד גדול בהפסד הזה, אחרי הכול הוא זה שמנצח על התזמורת, אבל הוא פשוט לא גרם לה לנגן בערב הזה. היה צפוי וברור שליברפול תפעיל לחץ מטורף על ההגנה של ברצלונה והיה ניתן לראות זאת מיד בתחילת המשחק. ליברפול שולחת כמות שחקנים גדולה מאוד קדימה בכדי לשבש את הנעת הכדור של ברצלונה ולהכריח אותה לשלוח כדורים ארוכים.

טעות אחת של ואלוורדה לדעתי מתחילה כבר פה. בסגל שלו יש את ארתור, שחקן שהוא שילוב מעורר פליאה של צ'אבי ואינייסטה האגדיים. יכולת השתחררות מלחץ מדהימה ויכולת מסירה יוצאת דופן. אם ארתור היה פותח על הדשא, יכול להיות שהוא היה מצליח לייאש את שחקני ליברפול מללחוץ גבוה והיה גורם להם להתעייף על ידי הסיבובים הקטנים שלו על המקום. שלא תבינו אותי לא נכון, וידאל שחקן גדול והמשחק שהוא נתן בקאמפ נואו היה ענק, אך במשחק כזה, כשידוע שהיריבה תלחץ אותך גבוה, ברור כשמש שעדיף שחקן עם יכולות כמו ארתור מאשר שחקן עם יכולות כמו של וידאל. הקשר הצ'יליאני אומנם מוסיף אגרסיביות וכוח לקישור, אך לא זה מה שהיה צריך במשחק הזה בקישור של ברצלונה.

אם כבר לעלות אם וידאל בקישור אז למה לא לשחק ב 4-4-2? מרגע שברצלונה שיחקה במערך הזה בקאמפ נואו היא הצליחה להחזיר לעצמה את השליטה במשחק ולמנוע מליברפול לתקוף. שילוב של היצירתיות של ארתור ביחד עם הכוח של וידאל היה נותן לבארסה קודם כל יתרון מספרי במרכז המגרש וגם יותר סיכויים להתמודד אל מול הלחץ הגבוה של ליברפול. יש פתרונות לקבוצה שמשחקת עם לחץ גבוה, אחד הפתרונות לכך הוא שליחת כדורים ארוכים לעבר שחקני ההתקפה שינצלו את קו ההגנה הגבוה של היריבה בכדי לפרוץ אותו ולהגיע להזדמנויות מול השוער. את התפקיד הזה היה אמור לעשות סוארס, אך זה לא מה שהוא עשה. ואן דייק ומאטיפ שיחקו מאוד גבוה, לפעמים אפילו עברו את קו אמצע המגרש בכדי לתמוך בשחקנים שלהם בלחץ ובכדי לצמצם את השטח עבור ברצלונה כמה שאפשר.

סוארס היה חייב לנצל את זה בכדי לשחק על הקו הגבוה הזה ולנסות לפרוץ אותו בכל פעם בעזרת כדורים ארוכים מהקישור או ההגנה של ברצלונה. במקום זאת, החליט סוארס בכל פעם לרדת לקישור, לקבל את הכדור בעמדה נמוכה על המגרש ועד שהוא הסתובב כבר הצליחו ואן דייק ומאטיפ לחטוף לו את הכדור ולהחזיר את ההתקפה אל עבר השער של ברצלונה. אין ספק שבברצלונה חושבים כבר על חלוץ במקומו של סוארס ובורסת השמות כבר החלה עוד מינואר ואין ספק שאחד האלמנטים שהם צריכים בחלוץ הבא שלהם הוא מהירות, דבר שקצת חסר אצל לואיסיטו.

יכול להיות שאם דמבלה היה כשיר הוא זה שהיה מנצל את קו ההגנה הגבוה של ליברפול בעזרת המהירות הקטלנית שלו, אך לצערו הרב ולצערם של אוהדי ברצלונה, נפצע הצרפתי במשחק הליגה האחרון מול סלטה ויגו ולא יכל לקחת חלק. קוטיניו שנלחם איתו על המקום בהרכב, שוב פתח ושוב לא הורגש, אבל זה כבר טור נפרד אחר על היכולת הבינונית שמציג קוטיניו העונה.

הרבה הזכירו אחרי שבוע שעבר את ההחמצה של דמבלה בשניות האחרונות של המשחק. כמובן שלשחקן הצרפתי יש חלק באותה החמצה, אך אני חושב שגם לואלוורדה יש חלק בכך. רק בדקה ה-90 החליט ואלוורדה לעשות את שני החילופים האחרונים שלו, נטו בכדי להעביר את הזמן ולשמור על היתרון. הצרפתי בקושי נגע בכדור, אולי אפילו לא הספיק להזיע, לכן ההחמצה הזאת באיזשהו צד עוד מובנת ואפשר להפנות את האצבע המאשימה כלפי החילוף המאוחר של ואלוורדה. בדיוק כמו אתמול, שוב חילופים מאוחרים, שוב אדישות על הקווים ושוב החלטה לשמור את היתרון במקום לנסות להבקיע ולסגור עניין. במחצית השנייה ברצלונה שיחקה הרבה יותר הגנה, פחדה לצאת קדימה בגלל הלחץ הגבוה של ליברפול והעדיפה לא לקחת סיכונים. אלבה, שהיה במשחק חלש, לא הרבה להצטרף להתקפות במחצית השנייה וזה בדיוק ההפך המוחלט ממה שאנחנו מכירים מברצלונה ההתקפית והלוחצת של העשור האחרון.

תחת ואלוורדה הם פשוט מעדיפים לשחק יותר הגנה, אם היו משחקים את המשחק הרגיל שלהם עם העליות של אלבה למעלה זה גם היה נותן יותר יתרון להתקפה להבקיע שער וגם היה גורם לארנולד לעלות הרבה פחות למעלה, אבל במקום זה נתן ואלוורדה הוראה לשחקניו לעלות כמה שפחות, מה שנתן לליברפול הזדמנות נוחה יותר להצטרף להתקפות מבלי לפחד ממתפרצות של ברצלונה ובכך להתקיף את השער של טר שטגן בלי סוף.

שוב, ואלוורדה לא לומד מטעויות, לא מגיב לסיטואציות באמצע המשחק בזמן וכמו שצריך ושוב מראה אדישות על הקווים. האם בברצלונה מתחרטים על הארכת החוזה של ואלוורדה? האם ואלוורדה בעצמו צריך להודיע על סיום תפקידו בסוף העונה?