יעקב שחר בחר לבזבז את העשור על מינוי מאמנים כושלים למכבי חיפה, קומבינות בהבאת זרים, הכשלת ניסיון עם המנהלים המקצועיים

אני יודע שמכבי ת"א עמוקה יותר, מאומנת יותר ואולי גם טובה יותר וגם פיבוריטית. אבל מכבי חיפה רצה לאליפות.

התוצאה מתקבלת, הדרך פחות - סיכום ההפסד למכבי חיפה בשלוש נקודות.

נתחיל מהסוף להתחלה/ אין לי ספק שאנטואן קונטה, שאני מעריך בתור דמות ספורטיבית מעולה, שמע אתמול נהמות מכיוון היציע של קהל אוהדי מכבי חיפה.

לא מדובר כאן בסתם עוד ניצחון מתוק במשחק גדול. כאלה היו למכבי חיפה בשנים האחרונות. הניצחון של אתמול העניק משהו אחר לאוהדים הירוקים

כשבבית''ר ירושלים ירגעו מההפסד למכבי חיפה הם יראו את מכבי חיפה של העונה ויבינו: מכבי חיפה של עונת 2019/20 זה מה שבית''ר ירושלים רוצה לעשות כשהיא תהיה גדולה

אם יש משהו שאנחנו, אוהדי הכדורגל בארץ יודעים ואוהבים לעשות זה מהומה על לא דבר ואין זמן טוב יותר מאשר פתיחת עונה בה רואים ניצוצות מלא אחת, לא שתיים, אלא ארבע (!!) קבוצות בליגה

אנחנו ממשיכים מאיפה שעזבנו בסיכום של העונה שעברה כשהמטרה זהה: לסמן את הבלמים הצעירים המבטיחים ביותר תוצרת כחול לבן שיש לנו.

הניצחון הצהוב אתמול הוא הרבה מעבר ל"עוד ניצחון". זאת לא היכולת, לא הכדורגל הסוחף של העונה השעברה ובטח לא מה שהייתי מצפה מהקבוצה שלי מבחינת יצירתיות ומהלכי משחק. אז למה זה לא עוד ניצחון? כי המשחק אמש הוא ניצחון של הרוח, ניצחון של מאמן, של רצון ושל מאמץ.

האזנתי השבוע לתוכניות פתיחת העונה של שניים מהפודקאסטים המובילים בישראל, "הפודיום" ו"הזווית" שלנו. האזנתי, ונהניתי מהניתוחים המקצועיים, השיחה הקולחת והאווירה הכיפית בשני האולפנים. האזנתי והתרגזתי. האזנתי וכעסתי.