צ'מפיונס, ערב ראשון של רבע הגמר / כדורגל מרהיב, חבל שנגמר /

כשהשידור עובר לאנפילד מצבי הנפשי נע בין מתח בלתי נסבל אחרי הניצחון של סיטי לרוגע ושקט כי אני סומך על השחקנים שלנו.

ערב כזה מטורף ומתוח שבו משחק צ'מפיונס קריטי מתחיל בדיוק כשנסגרות הקלפיות ונפתחו המדגמים, מחייב פואמה:

לסטרלינג יש מערכת יחסים מורכבת עם התקשורת הבריטית, וביחוד עם הצהובון "סאן", שמקפיד לתקוף אותו מזה ארבע שנים. הם מפרסמים עליו ידיעות שליליות המתייחסות לאורח חייו וליכולותיו הכלכליות, בכמות חריגה לעומת שחקנים אחרים.

כדורגל ביום שישי בערב הוא מעין יצור כלאיים מוזר שכזה. אירוע שמתרחש לא בזמנו, שלא בהקשר הרגיל שלו, שמנותק מהשגרה המוכרת והרגילה. כנראה שגם עבור קלופ מדובר באירוע שכזה והוא מחליט להעלות את קייטה בהרכב הפותח, לראשונה מזה זמן רב.

משחק דרמטי שאולי לא היה בו כדורגל גדול, אבל היה בו הכל.

יש לא מעט קבוצות ברחבי הליגות הבכירות ביבשת שמחכות הרבה יותר זמן לאליפות משלהן, אז החלטנו לנצל את ההזדמנות ולעשות להן שיימינג

הטור נכתב לפני, במהלך ותוך כדי המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד, ברצינות ועם טיפה הומור. מאחר וקלופ הוא הכוכב הגדול, שיניתי מעט את שם הקבוצה.

מסורת זו מסורת, וגם את המשחק השני בשמינית הגמר, בין ליברפול לבאיירן מינכן אני מסכם בפואמה

שריקת פתיחה ואני בעוד ישיבה מעט מיותרת שבד"כ נמרחת והיום הרבה יותר. הראש נמצא במקום אחר והמוח נע בין קללות על כל העולם ואישתו, לבין תחושת הקלאוסטרופוביה שעוטפת אותי כשאני מחזיק את עצמי לא להתעדכן בתוצאה, כי אני רוצה לראות את המשחק מוקלט.