בשנים האחרונות התפתחה בישראל פייק תחרות. מכבי תל אביב והפועל ירושלים סל מתחרות על האליפות, כשחולון וגליל מזנבות בהן מדי פעם. הפועל באר שבע, מכבי תל אביב ובית"ר מייצרות ליגה סופר מעניינת. אבל האם התחרות אמיתית? האם קבוצות השקיעו והעלו את רמת ולכן עלתה גם התחרותיות?

אצל מוריניו החינוך פומבי. הוא לא מחכה לחדר ההלבשה בשביל לפרוש את משנתו. הוא יתייצב במסיבת העיתונאים ויגיד בקול שאם היריב יותר נחוש ממך, אתה בבעיה גדולה. הוא יגיד בפומבי שהשחקנים צריכים להסביר את הופעתם החלשה מפני שלו עצמו אין הסבר

כשמקסי לופז כבש צמד במדי ברצלונה מול צ'לסי בליגת האלופות ב- 2006 בגיל 22, הוא לא האמין שב-2012-2013 הוא יתעסק בדברים אחרים לחלוטין, שלא קשורים בכלל לכדורגל.

באטיגול הוא כינוי מדוייק. החלוץ כבש בכל הזדמנות, מול כל נבחרת ושיתף פעולה עם האגדה האחת והיחידה של ארגנטינה (ואני לא מדבר על היגוואין)

כשקשר בן 29 עובר למועדון גדול ב-40 מליון יורו (מישהו אמר פאוליניו?), אתם יכולים לחשוב שמדובר בשחקן מיוחד. שובר שוויון. כשמנצ'סטר יונייטד החתימה את נמניה מאטיץ', הבנתי שהמועדון האהוד עליי לא קיים יותר. הפכנו לסניף של ליברפול. איך אנחנו מביאים שאריות של צ'לסי, בגיל מתקדם ובהמון כסף?

בדיוק כמו בכל העשור האחרון, קבוצות הפרמיירליג שברו שיאי הוצאות על רכש. ובדיוק כמו בכל העשור האחרון, זה הולך לקבע את הצמרת אליה אנחנו רגילים, עם המשתנים מהשנים האחרונות שכבר הפכו לקבועים, טוטנהאם ואברטון.

פולהאם מעולם לא היה מועדון פאר. את רב שנותיו הראשונות הוא בילה בטיולים תכופים בין הליגות השונות וכשכבר הגיע לליגה הבכירה, בדרך כלל ירד מהר חזרה. כוכבים גדולים לא היו בנמצא במערב לונדון והשאיפות היו בהתאם

היגוואין הפגין אמנם יכולת טובה בנאפולי והשכיח עד מהרה את קבאני, אך הוא דמה לו בעיקר בדבר אחד: הוא הצעיד את נאפולי לשום מקום. ואז הגיע אלגרי

חלק מהאתרים משקיעים כל כך הרבה בקליקבייט שהם כבר הפכו לבדיחה. ידיעות בסגנון "האם הכוכב העתידי הזה בדרך למנצ'סטר יונייטד?" מסתכמות ב"יונייטד לא תבצע רכש בקרוב"

האליפות האחרונה של לידס יונייטד הייתה אי שם ב-1992, אז אימן אותה הווארד ווילקינסון, שאימן זמנית את הנבחרת האנגלית ב-2000 ולאחר מכן תפקד כמנהלה הטכני