הפלייאוף בנבא, סדרת הגמר, על הווריורס והמעבר של דוארנט, איגוודאלה, העזיבה של דיוויד גריפין, פרי אייג'נטים מעניינים, הטרייד בבחירות הדראפט בין הסלטיקס לסיקסרס, הכנות לעונה הבאה.

האנלוגיה היא לגמר גביע המדינה בכדורגל בשנת 1989. בתפקיד ירושלים, בית"ר כמובן, חיפה הייתה ירוקה כתמיד. ירושלים עלתה במיטב כוכביה, אבל לחיפה היה גם אז עפר משלה.

ההיסטוריה זוכרת בסוף את המנצחים. עם השנים, רק מעטים שעקבו מקרוב זוכרים את הדרך ובסוף נותר רק שמו של המנצח. להפועל ירושלים של העונה הנוכחית לא מגיע ששמה ייחקק בהיסטוריה כאלופת המדינה

בסופו של דבר הגיעו קבוצות ראויות. קשה להמר נגד מי מהן כי כל אחת מסוגלת לנצח את השנייה ביום נתון.

הפעם אין לירושלים שום תירוץ. המגרש שלה, הרוב ביציעים שלה, השיפוט מצוין ומכבי פגיעה ומוגבלת מתמיד. אבל לא בפעם הראשונה, ירושלים בעטה בדלי ברגע האמת

בפרק ב דיברנו על : יורו 2016, נבחרת ישראל בכדורגל, סיכום אולימפיאדת ריו עם אופיר ניב, סיכום שנת הכדורסל הישראלי עם אלון שאול והנבא - סיכום שנת 2016 עם יובל שחם

צריך לזכור שאם זה היה שחקן חלש יותר מניצן חנוכי, ויש שחקנים כאלו בליגה, זה היה עלול להיגמר בפציעה

"ב N.B.A. נותנים לשחק כדורסל, כאן זה דומה יותר לקרב האבקות". גם סטודמאייר וגם גאודלוק ראו לנכון לציין את הפיזיות של הליגה כאן. וזה אחרי משחק אחד מול קבוצות די בינוניות. מה זה אומר עלינו באמת? ואולי על הכדורסל האירופי כולו?

דיברנו על: יובל שחם והחוויות בארה"ב ,אן בי איי, תקרת השכר, נדידת הכוכבים, אפקט דוראנט, דרים טים, כדורסל ישראלי - הפועל ירושלים ומכבי תל אביב

הפועל ירושלים למדה על בשרה שלא די בלהביט קדימה, לפעמים גם צריך לדעת להסתכל אחורה. בזמן שהיו עסוקים במורשת ירושלמית אדומה, בבמות אליפות, בקבוצה של המדינה וביורוליג, בירושלים איבדו את הדבר הזה שאמרו שלהם יש ולמכבי אין - לב.