ארבע נקודות חשובות לקראת המשחקים המעניינים בשבת הקרובה:

ברגעי האמת צצה נבחרת שכיף להזדהות איתה, לוחמת, עם דבקות במטרה, עם נשמה מצד אחד וקור רוח מצד שני, עם המון התלהבות וחיפוי על חסרונות. בקיצור סוג של פלוגה קרבית.

היא חוזרת, היא עוד רגע שוב פה, במלוא הדרה, במלוא יופייה. כל הקיץ חיכיתי לה, למעשה אפילו יותר מזה, עוד מהחורף הקודם.

אז יומיים הנבחרת גרמה לנו לרחף מאושר, לאחר ניצחונות על רוסיה ופינלנד ופתאום בא ההפסד המעצבן הזה נגד הבוסנים.

לחימה, מחויבות, אחדות, הגנת ברזל, אחריות וניצחון נהדר על נבחרת כמו רוסיה. רוסיה אומנם לא נוצצת כמו פעם, וחסרה שורה גדולה של שחקני ענק, אבל עדיין רוסיה זו רוסיה

מן הסתם, ההעברה הזו מעניינת אתכם כמו שהקהל של מכבי חיפה מעניין את יענקלה שחר, אבל אחרי שאהבה הירוקה שלי מכה לי בלב מדי שבוע, אני אתעסק בירוקה אחרת הפעם, וולפסבורג, סגנית אלופת גרמניה בעונה שעברה.

14 שנים אני גר בגליל ורק פעם אחת ניצחנו במגרש הזה. 3-6 את עראבה במסגרת ליגה א' (כן, כן, גם כשהיינו בליגה א' הגעתי למגרש הזה. היה חורף. היה קר. דפוק).

שגיא כהן, מלבד היותו פרשן, משמש כמבקר מסעדות והוא בעל דוקטורט בהיסטוריה של המדע. בעבר הוא שימש כחוקר באוניברסיטת תל אביב ואף פרסם מספר ספרים. בשבוע שבו ממנים מפכ"ל משטרה שלא היה שוטר, אין פלא שאת עמדת הפרשן הבכיר של ליגת האלופות תופס בעל דוקטורט להיסטוריה ומבקר מסעדות ללא שום ניסיון מקצועי בתחום הספורט.

ההרגשה שלי היא ששחקני הכדורגל שלנו בוחרים דווקא בכסף. הם אמנם טוענים שבוחרים נבחרת אך לא כך נראה הדבר בשטח.

הפרויקט יוצא לדרך – מי הוא הליגיונר המוצלח ביותר בחודש אוגוסט, למי עדיין מחכים ואיפה ניצב ערן זהבי ביחס אליהם?